"צילמתי את ביתי תמונה אחרונה ואז הפסקתי להניק"

 

הנקת פעוטות זה דבר מורכב, מערכת יחסים של ממש. וכבר כמה שבועות גמלה בליבי ההחלטה להפסיק. שיתפתי את אן בהחלטה ושוחחנו עליה הרבה, היינו בעיצומו של תהליך פרידה הדרגתי ומשותף.

 

לאחר צילום התמונה עם הפלאש המסנוור והפתאומי וההנאה הגדולה שלה מלחייך למצלמה ולהגיד ״צ׳יייזזזז״

הנקתי אותה כרגיל, התחבקנו והיא נרדמה בזרועותיי.

 

לא ידעתי שזו תהיה ההנקה האחרונה שמסיימת ומסכמת שנתיים ושבעה חודשים שהנקתי את אן ועוד שנתיים שהנקתי את אחותה הגדולה. כן, הנקתי ארבע שנים ו-שבעה חודשים מתוך חיי.

 

לא נשמעו מחיאות כפיים, אף משאית של מדליות לא חיכתה לי מתחת לבית, מוזיקה מרגשת לא התנגנה ברקע. סתם עוד יום של חול. ותמונה. תמונה נדירה שהקפיאה רגע שלא אשכח כל חיי.

 

למחרת בערב אן נרדמה בין זרועותיי ואני הרגשתי איך הדמעות חונקות אותי.איך היו לי תינוקות בבית ואינן עוד. תחושה של פרידה עצובה - מרירה - מתוקה הציפה אותי.

 

זה עצוב להפסיק להניק, לא משנה מתי ומאיזו סיבה. ומתוך המקום הזה, אני רוצה להגיד לכן כמה דברים חשובים שלמדתי על אימהות ועל הנקה:

הנקה זו אפשרות. פנייה אחת בדרך האימהית האישית של כל אחת מאיתנו. ההנקה עצמה מעולם לא גרמה לי להיות אמא טובה יותר, מכילה יותר, אוהבת יותר, לא צועקת ולא טועה. מהות האמהות גדולה יותר מפעולת ההנקה והשאיפה להיות ״אמא טובה דיה״ לא קשורה בכלל לאופן שבו אני מאכילה את התינוקות שלי.

 

להניק זה קשה. לא להניק זה קשה. הכל קשה. להיות אמא זה קשה. בכל דרך שנלך בה נחווה קושי.

אם תשאלו כל אמא על סיפור ההנקה או על אי ההנקה שלה - תגלו עולם ומלואו של קושי. עם השק הזה אנחנו מתהלכות בעולם. הוא מצטרף לעוד שקים כבדים לא פחות: שק הדרך להריון, ההריון, הלידה, ההורות הראשונית. הרבה שקים יש לנו על הגב, לא סתם אנחנו כל כך עייפות ומותשות. זה לא רק המחסור בשינה.

 

כולנו. כל האימהות כולל כולן, מניקות ולא מניקות, מניקות לטווח קצר, מניקות לטווח ארוך, שואבות - כולנו כולל כולנו נשמע קולות מרגיזים, ביקורתיים ושיפוטיים. הכי חשוב זה להקשיב אך ורק לקול הפנימי שיש לנו בתוך הלב.

 

יש תג מחיר לכל אפשרות. ואת המחיר הזה קל יותר לשלם כשיש תמיכה אוהבת ונטולת ביקורת רעילה מהסביבה. הקיפו את עצמכן בסביבה הנכונה, שתתמוך ותעצים אתכן. ויותר מזה: תהיו אתן הסביבה האוהבת, המכילה והמקבלת עבור כל אמא צעירה שיש בסביבתכן.

---

זהו, הסתיים עוד פרק בחיים שלי, אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל כרגע אני בוחרת לעצור רגע, לבכות ואפילו להתאבל.

 

אין לי יותר תינוקות בבית. יש לי שתי ילדות מדהימות, חזקות ומלאות אור.

 

שתי ילדות שנותנות לי כל כך הרבה אהבה וכוח

 

שתי ילדות ששינו אותי והפכו אותי למי שאני.

 

הדרך עוד ארוכה ומלאה בצמתים, בחירות, אפשרויות והחלטות.

 

אבל עכשיו אני הופכת את הדף האחרון וסוגרת את הספר.

 

לפחות יש לי תמונה,

 

סוף.

 

טל מאור זינגרמן היא מייסדת קבוצת אמהות בסטייל - הקבוצה הסודית, קהילה לכל האימהות בלי מחנות או שיפוטיות