לפני כמה ימים התקיים דיון בוועדת החינוך והתרבות בכנסת בנוגע לתיקון חוק המצלמות במעונות היום הפרטיים מגילי לידה עד שלוש, כך שהמצלמות תהיינה פתוחות אונליין להורי הפעוטות. כך, כנראה מאמינים במשרד החינוך, יוכלו למגר מקרים של גננות סוררות. תיקון אחד שהוגש על ידי ח"כ אופיר כץ (ליכוד) מבקש שהמצלמות במעונות היום ישדרו אונליין להורים, והשני - שהועבר על ידי משרד החינוך מעביר את סמכויות הפיקוח על המצלמות לרשויות המקומיות. הצעות אלו, התקבלו בגאווה על ידי שר החינוך, יואב קיש.
אך האם אלו באמת הפתרונות? אין ספק כי יש צורך אקוטי בתיקון חוק המצלמות בצורה מאוזנת השומרת על שיווי משקל ראוי בין הצורך בהגנה על שלומם של הפעוטות לבין הצורך בהגנה ובשמירה על כבודם ופרטיותם של אנשי הצוות. בפועל, נשללה לחלוטין בחוק האפשרות לפיקוח על ידי מנהלי המעונות באופן שבו ישנן מצלמות אך לא קיים פיקוח, אך למעשה מנהל המעון אינו יכול לצפות או לעשות שימוש במערכת המצלמות לצורך בקרה ופיקוח על העובדים, ואינו יכול להראות להורים מה קרה לילד שנחבל. דבר זה גורם לתסכול בין ההורים לצוותי החינוך המעוניינים להרגיע את ההורים כי הפציעה לא נעשתה בזדון או בכוונת מכוון. מצב זה הוא כמו להציב מצלמות בחנויות, בעל החנות יודע שאחד העובדים גונב ממנו – אך אסור לו לצפות במה שצולם אצלו בעסק. יש לאפשר למנהלי מעון לפקח גם כן על עובדיהם לצורך שמירה על שלומם וביטחונם של הילדים, וכן לצורכי בקרה, הדרכה, פיקוח ושיפור איכות הטיפול.
אך זו לא הבעיה היחידה שאיתה הגנים הפרטיים מתמודדים. משרד החינוך התחייב להכשיר את כל צוותי החינוך עד לשנת 2025. בפועל, כ-30% בלבד עברו את ההכשרות. האם הייתם מקבלים בברכה מורה בביה"ס שלא עברה הכשרה? מנתונים שהובאו בפני ועדת החינוך עולה כי בקצב ההכשרה הנוכחי ייקח למדינה כ-20 שנים לסיים ולהכשיר את כלל נשות החינוך המטפלות בילדי הגיל הרך. מה שמשאיר אותנו עם נתון של כ-70% מנשות החינוך טיפול בגיל הרך שמחכות ומצפות שיקראו להן לעבור את ההכשרה ועלולות למצוא את עצמן ב-2025 נפלטות מהמערכת שלא באשמתן בגלל שמשרד החינוך אינו מסוגל להעמיד ביעדים שהוצבו בחוק, על אחת כמה וכמה לאחר הקיצוץ התקציבי. איש לא בחן אם הן מתאימות, אם הן יודעות איך להתנהל עם תינוקות רכים ובטח שלא לזהות עיכוב התפתחותי או כל בעיה אחרת שעלולה לצוץ.
משרד החינוך היה מודע לכך ולכן הקציב לכך תקציב ייעודי של 300 מיליון שקלים לטובת הכשרות והדרכות למחנכות. אך בישראל אין חשיבה לטווח ארוך ולכן מסכום זה קוצצו לא פחות מ-200 מיליון שקלים. דווקא בשנת מלחמה, כשאותן מטפלות צריכות את הכלים והסיוע להתמודד עם המצב הקשה ולהמשיך לעבוד ולחנך ילדים רכים התקציב קוצץ.
כך המצב הוא שהגנים נשארים עם האתגרים הקיימים ועל כך מוסיפים להם, מעל ראשם, תוכנית ריאליטי שמצלמת כל תנועה. במצב כזה, איזה אדם ירצה להיכנס לתחום? איזו אשת חינוך תרצה לפתוח גן חדש ולהעניק חום ואהבה לטף כאשר היא יודעת שכל תנועה שלה מיד יכולה לעורר סערה בקרב ההורים? חוק המצלמות צריך להשתלב יחד במסגרת תוכנית רחבה וגדולה יותר שעיקרה שיפור התנאים והעלאת איכות אנשי הצוות.