"קל לנו לחשוב שהתינוק לא מושפע מהמלחמה בכלל"

בן 15 שלא מוכן ללכת לביה"ס או בת 8 שחזרה להרטיב במיטה מאוד בולטים לעין של ההורים. אבל מה לגבי תינוקות ופעוטות? בגילים אלו, יכול להיות מאתגר יותר להבחין בשינויים בהתנהגות. אכן, אנחנו רואים עלייה משמעותית בביקוש לטיפול רגשי בקרב מבוגרים, בני נוער וילדים, אבל לא בקרב פעוטות ותינוקות. עם זאת, חשוב להבין שגם אם זה פחות ניכר לעין, המלחמה משפיעה גם על הגיל הרך. 

"קל לנו לחשוב שהתינוק לא מושפע בכלל"

המלחמה משפיעה במגוון צורות על אנשים שנמצאים במעגלים שונים של קרבה לטראומה. חלק מהמשפחות חוו אובדן מדרגה ראשונה, אחרות פונו מביתן, ורבים נמצאים "פשוט" במתח ולחץ. כשמדובר בגיל הינקות, קל לנו לחשוב שהתינוק לא מושפע בגלל שהוא לא יכול לדבר ולהסביר. אכן, לתינוקות אין שפה להסביר לעצמם את המצב כפי שאנחנו מבינים אותו ולפנות לעזרה, אבל הם קולטים היטב את הרגשות והתחושות סביבם. תינוקות חשים את הסביבה, שומעים את רעשי המלחמה, חשים פחד, דאגה, וזה מאוד משפיע עליהם. למשל, אנחנו יודעים מהספרות המקצועית שסביבת הפגייה משפיעה רבות על תינוקות פגים – אורות חזקים, רמות גבוהות של רעש וקול, האם ההורים נמצאים בסביבה, כל אלה ועוד משפיעים על מוחו של הפג ומשפיעים על התפתחותו בכל התחומים כולל בהתפתחות הנפשית. כלומר, כבר מלידה, הסביבה הפיזית והרגשית משפיעה על התינוק.

איך אפשר לדעת אם התינוק או הפעוט שלי נמצא בסטרס?

תינוקות יכולים להביע את עצמם במספר דרכים, להיות יותר באי-שקט, פחות רגועים, פחות מווסתים, או עם הפרעות בבכי, באכילה או שינה. כמובן, אלה שינויים שאנחנו יכולים לראות גם בשגרה, אבל השאלה היא של עצימות. אם ההפרעות הללו נמשכות ולא נפתרות לבד, אם הן משפיעות מאוד על תפקוד המשפחה, כדאי לבחון פנייה לעזרה ממומחה. כשמדובר בפעוטות נראה לעיתים היצמדות להורים, קשיים בגן, קשיים עם ילדים אחרים, וקשיי התנהגות בכללי. אצל חלק מהילדים שהיו בתהליכי גמילה או כבר נגמלו נראה רגרסיה התפתחותית.

אז מה אפשר לעשות?

1. הבנת ההתנהגות של הפעוט – פעמים רבות קשייו ומצוקותיו של הילד לא יתגלו באמירה גלויה. גם פעוטות שכבר מדברים לא תמיד יאמרו, שהוא פוחד או במצוקה, אלא יבטא את מצוקתו דרך מחוות גופניות ו/או התנהגותיות. כדי שנוכל להרגיע את הילד שלנו, אנו צריכים קודם כל לתרגם לעצמנו את התנהגותו, ולהבין, מה הוא מרגיש, ומדוע התנהגות זו מתעוררת. נתבונן על התנהגותן, וכדי לשער מה עורר אותה נחשוב מה קדם לה.  נחשוב, מדוע הילד מגיב כך, ומה משמעות התנהגותו ורגשותיו (נשאל את עצמנו "מעניין מה עובר עליו כעת? מה הוא מרגיש? מה הוא מנסה להעביר לי דרך ההתנהגות שלו? מה הוא מבקש להשיג? מה הוא צריך ממני?").

2. טפלו בעצמכם – בשבועות האחרונים אני שומעת עדויות מתחנות טיפת החלב על עלייה משמעותית בדיכאון אחרי לידה. אנשים אומרים לעצמם "ככה זה בגלל המלחמה", אבל כדאי לבחון האם התחושות והרגשות שלנו פוגעים באופן משמעותי בהתנהלות היומיומית שלנו. האם ההורה מצליח להיות רגוע? נוכח? אם אתם מרגישים שעומס הרגשות, המתח והחרדה מקשים על התפקוד שלכם, פנו לעזרה.

3. דברו איתם – גם מהגילים הצעירים ביותר, חשוב לדבר עם התינוק, לשקף בפשטות את המצב ולהסביר. בדיוק כמו שנגיד לתינוק רעב "רגע אחד, אני הולכת להכין אוכל", כך ניתן להגיד ברגע של מתח "אמא עדיין קצת דואגת, אבל היא פה ושומרת עליך".

4. טיפול בגילי הינקות – במידה ואתם מרגישים בשינוי משמעותי בהתנהגות של תינוקכם, ניתן לפנות לטיפול פסיכותרפי הורה-תינוק.

הכותבת היא פסיכיאטרית מומחית של מבוגרים, ילדים ונוער במכבי שירותי בריאות.