"חינוך לגיל הרך הוא התחום הכי פחות מתוקצב במערכת החינוך", אומרת עו"ד טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121 ומובילת שותפות "בידיים טובות". לדברי עו"ד ניר, בכל שנות קיומה, מדינת ישראל הזניחה לגמרי את תחום החינוך לגיל לידה עד שלוש, ועד לפני שנתיים תחום זה כלל לא נתפס כחינוך אלא כשירות שצריך לתמוך בו דרך משרד הכלכלה על מנת שאימהות יצאו לעבודה. "לא הייתה הבנה שדווקא בשנים אלו החינוך מאוד קריטי, בעשורים האחרונים יש מחקרים בארץ ובעולם שמראים שהדפוסים שנקבעים בגיל הזה, בעיות התפתחותיות ונזקים רגשיים שלא מטופלים מתפתחים לבעיות אקוטיות שמלוות את הילדים ונשארות איתם לכל החיים, מה שלא עשית עד גיל 3 לא תצליח לתקן אח"כ", אומרת עו"ד ניר.
בנייר העמדה לדיון של "בידיים טובות" בנושא מצוקת מעונות היום מינואר 2023, מצוין כי מדינת ישראל מוציאה על כל פעוט עד גיל שלוש רק כ-5% מהמקובל במדינות המפותחות: כ-600 דולר בשנה בממוצע לפעוט לעומת 10,200 דולר בממוצע ב-OECD - וכעשירית מהסכום שהיא משקיעה בכל ילד במסגרות החינוך לגילאי 3-6.
למעלה מ-70% מהמטפלות במעונות לא עברו הכשרה בתחום
בשותפות "בידיים טובות" חברים 60 ארגונים חינוכיים וחברתיים, שמטרתם ששכבת הגיל של לידה עד שלוש תקבל חינוך מסובסד ואיכותי. "יותר מ-70 אחוז מהנשים שעובדות בתחום לא עברו הכשרה, ולכן המטרה הראשונה שלנו היא להשקיע בפיתוח המקצועי של הנשים שכבר עובדות - מדובר בלמעלה מ-50 אלף נשים שלא יודעות איך לטפל בילדים בגילים הללו – יש מקום לפתח את הילדים, לזהות אם יש עיכוב התפתחותי או שכלי כי עדיין אפשר לתקן ביתר קלות, אבל אם אין להן את הכלים והידע - כמובן שלא יוכלו לזהות".
לפני כשנתיים התקבלה החלטה היסטורית במשרד החינוך - להפוך את החינוך עד גיל 3 לחלק משמעותי ממערכת החינוך, לצורך מימוש ההחלטה, הועבר תקציב של 200 מיליון שקל. לדברי עו"ד ניר, לא הרבה השתנה מאז שהתקציב הועבר. "רבע מכלל הפעוטות נשארו במעונות המסובסדים באמצעות משרד העבודה, 30% הולכים למעונות פרטיים ו-45% כנראה בבית עם מטפלות או עם המשפחה. השינוי היחידי שקרה בעקבות העברת התקציב, הוא שאחוז הנשים שלא עברו הכשרה בתחום ירד מ-80% ל-70%, וזאת בעקבות 12,000 מחנכות שסיימו קורסי הכשרה מקצועית. בנוסף, ניתנו 4 שעות הדרכה של מדריכה חינוכית במעונות המסובסדים והפרטיים. עם זאת, מדובר בשעה לכל כיתה במעון, מסגרת זמן קצרה מדי שאינה מאפשרת תהליכים חינוכיים, ולכן חלק מהרשויות המקומיות שהבינו שאין זה מספיק כלל לא הפעילו את ההדרכות".
"לא מדובר כאן בפעילות העשרה אלא בצורך אמיתי, יש מחסור גדול בכוח אדם והרבה מעונות נסגרו בשנים האחרונות, ואף יותר מתחילת המלחמה, משום שלא הצליחו להשיג כוח אדם. אין מספיק נשים שמוכנות לעבוד עם הגיל הזה כי השכר הוא הכי נמוך, משום שאין דרישות למקצוע"
ב-2023 עלה התקציב לחינוך לגיל הרך ל-400 מיליון, במסגרתו היו אמורים להוסיף 10 שעות הדרכה חינוכית למעונות, אך למרבה הצער, הוחלט לאחרונה כי מרבית הקיצוץ בתקציב משרד החינוך לשנת 2024 עומד להיות בחינוך לגיל הרך, כאשר 300 מיליון שקלים יקוצצו בתקציב משרד החינוך, מהם 200 מיליון שקלים בתקציב החינוך לגילאי לידה עד שלוש. "הקיצוץ יהיה בכמות ההכשרות, וההדרכות, פעילויות שתוכננו ואושרו והיו אמורות לצאת לפועל. לא מדובר כאן בפעילות העשרה אלא בצורך אמיתי, יש מחסור גדול בכוח אדם והרבה מעונות נסגרו בשנים האחרונות, ואף יותר מתחילת המלחמה, משום שלא הצליחו להשיג כוח אדם. אין מספיק נשים שמוכנות לעבוד עם הגיל הזה כי השכר הוא הכי נמוך, משום שאין דרישות למקצוע. זו עבודה קשה ולא מתגמלת, ואם אין כלים לא מחזיקים מעמד".
בעקבות המלחמה: עלייה בסימני מצוקה בקרב פעוטות
המלחמה פגעה בכולנו, מצפון ועד דרום, תושבי הקיבוצים, המשפחות המפונות, והמשפחות שההורים גויסו למילואים. מסקר שנערך מטעם עמותת 121 ושותפות "בידיים טובות" בנושא ניכרת עלייה של סימני מצוקה בקרב פעוטות בעקבות המלחמה. מבין 390 הנשאלים, מתוכם 381 מנהלות מעונות פרטיים ומסובסדים בכל רחבי הארץ, 46.2% דיווחו על עלייה בסימני מצוקה, שבאו לידי ביטוי בזעם וסרבנות 30%, קשיי שינה 23.6%, נסיגה התפתחותית 16.7%, קשיי אכילה 13.3%, אלימות 9.6% ועוד.
פאר בריס ברנע (32) מירושלים נשואה ואימא לשניים (ילד בן 4, ותינוקת בת שנה ושלושה חודשים) בן זוגה היה קרוב ל-4 חודשים במילואים, והגיע הביתה למשך יממה אחת בשבוע בחודשים הראשונים. פאר מספרת שכיוון שאצל בנה היה קל יותר לזהות סימני מצוקה משום שיכל להביע באופן מילולי את רגשותיו, האתגר שעמד בפניה היה לזהות סימני מצוקה אצל בתה התינוקת. "שמתי לב שכשהיא רואה את הטלפון היא צועקת "אבא" כי היה לה ברור שהטלפון זו הדרך לבקש לדבר איתו, וזה היה סימן שהיא מתגעגעת אליו. כשהייתה מצטרפת למיטה בלילה, תמיד התעקשה לישון בצד של אבא שלה, על הכרית שלו. ובכל פעם שהגיע, יום אחרי עלה לה החום, במשך הזמן היה לי ברור והתכוננתי לכך מראש שיום אחרי האפטר היא תהיה עם חום. בכל פעם שהגיע היא לא הייתה מצליחה להתנתק ממנו, מאוד התגעגעה. חשוב להבין שגם הקטנים חוו את המלחמה, אבל לצערי בעיני המערכת הם שקופים".
"בכל פעם שהוא הגיע הוא היה כמו זר עבור הקטנה, רק לאחרונה היא מסכימה להישאר איתו אבל עדיין לא מוכנה שירדים אותה. הגדולה לא הסכימה לצאת מהממ"ד תקופה ארוכה, ערב אחד כשהוא חזר, היא התרצתה והסכימה לישון בחדר שלה, אחרי שבלילה הוא הוקפץ בחזרה, לא הסכימה יותר לישון בחדר שלה, אלא רק בממ"ד"
"התינוקת שלי הייתה בת חודשיים וחצי כשהמלחמה פרצה, רק היום כשהיא בת 7 חודשים היא מתחילה להכיר את אבא שלה", אומרת מיכל גילה (36) נשואה ואימא לשתי בנות (3.5 ו-7 חודשים) שבן זוגה שירת במילואים והגיע הביתה לעיתים רחוקות. "בכל פעם שהוא הגיע הוא היה כמו זר עבור הקטנה, רק לאחרונה היא מסכימה להישאר איתו אבל עדיין לא מוכנה שירדים אותה. הגדולה לא הסכימה לצאת מהממ"ד תקופה ארוכה, ערב אחד כשהוא חזר, היא התרצתה והסכימה לישון בחדר שלה, אחרי שבלילה הוא הוקפץ בחזרה, לא הסכימה יותר לישון בחדר שלה, אלא רק בממ"ד. אם המילה מילואים מוזכרת בבית, היא נכנסת להיסטריה ולטנטרומים מטורפים, כשהוא בבית היא מבלה איתו הרבה יותר מאשר לפני המילואים, היא מבקשת שהוא יישב לידה בלילה עד שהיא נרדמת, ולפני שיצא למילואים היא הלכה לישון לבד. כשהוא הולך לשחק כדורגל היא בחרדה שהוא חוזר למילואים ואנחנו צריכים לשכנע אותה שהוא לא ישן בחוץ. בשבועות הראשונים רק כשהוא ירד לזרוק זבל היא בכתה".
"בכל מה שאפשר לטפל, יש לעשות בצורה מהירה, אחרת הנזקים יהיו ארוכי טווח, והם יעלו לנו הרבה יותר מ-200 מיליון", אומרת עו"ד טלי ניר, "מבלי קשר למלחמה, ילדים כיום מגיעים לגני עירייה ורואים שיש המון עיכובים וצריך לטפל בהם ולתת השלמות. לצערנו, התחום היחידי שבו מקצצים הוא בחינוך לגיל הרך על גבם של הילדים הכי צעירים, והכי מוזנחים במערכת החינוך, זו קטסטרופה שתגרום לנזקים ישירים לפעוטות, כיום אנחנו זקוקים למחנכות שידעו איך להתמודד איתם במיוחד בתקופה הזו שהן צריכות יותר כלים להתמודד. אנחנו חיים בטראומה ואני חוששת שנראה בשטח יותר פעוטות שייפגעו בעקבות ההחלטה".