מותו של אריה הקטן, שנחנק מווילון שנכרך סביב צווארו בגן בחיפה, זיעזע את כל המדינה, ונדמה היה שהפעם העולם באמת ייעצר. אי אפשר יהיה לעבור על זה בשתיקה ולהמשיך בחיים. אבל הנה, הכותרות מתחדשות ומתחלפות, מושכות את תשומת הלב לעניינים אחרים. שוב הילדים חסרי הישע נדחקים לתחתית סדר העדיפויות, וההורים יודעים שזה רק עניין של זמן עד שיגיע המקרה הבא.

הילדים בגן של אריה ז"ל היו מאושרים. הם זכו לחיבוק ודאגה אמיתיים מהצוות החם והמסור, ואנחנו ההורים ידענו שהם בידיים טובות. מה עוד אפשר לבקש? לא הרבה. רק בטיחות אנחנו מבקשים, בטיחות בגוף ובנפש.

לכאורה, המדינה לקחה אחריות, ולפני שנה בדיוק עבר בכנסת חוק הפיקוח למעונות יום. אבל בפועל נמשכות ההפקרות, האטימות וההזנחה, שמובילות למחדלי בטיחות. ילדים בגילאי 0-3 לא זוכים לפיקוח והגנה כלל. משרד התמ"ת אמון על כך אך בשטח לא נעשה דבר. הבעיה המרכזית היא היעדר תקנות מובהקות, ובעיה חמורה לא פחות היא שלהנחיות שכן קיימות בחוק אין כלל אכיפה. כמה מטפלות יש על כל ילד? לא ידוע. תקינות למבני הגנים? הכל הולך. תנאי סף למטפלות? הצחקתם אותנו.

בישראל של 2019 ילד בן שנה מגיע לגן בבוקר, ומאותו רגע הוא צריך מזל – מזל שהגננת תראה אם נופל עליו משהו, מזל שהסייעת תשים לב אם הוא נחנק בזמן האוכל, מזל שיקבל עזרה אם הוא נפצע במשחק. לא ייתכן שמדינה מתוקנת תפקיר את הילדים שלנו לגורלם. ממשלת ישראל, מעבר או קבע, חייבת לקחת אחריות מיידית, להסדיר תקנות ברורות שנובעות מחוק הפיקוח, ולאכוף אותן בכל פעוטון וגן ברחבי הארץ. יישום תקנות והטמעתן במערכת הן הדרך לשינוי תפיסתי להבראת המערכת והצלת עתיד ילדינו.

אכיפת החוק לא תציל את אריה שאיבד את חייו רק משום שאיש לא הבחין בסכנה עד שהיה מאוחר מדי. למרות זאת, האמירה שלנו, הורי הגן, לא נשארת באסון הפרטי שהתרחש אצלנו. אנחנו מנהלים את המאבק של חיינו כדי שכל איש צוות האמון על ביטחונם של ילדים יהיה במודעות מתמדת לסכנות והדרכים להימנע מהן. האם אפשר לחשוב על זכות בסיסית יותר לילד מאשר לשהות במסגרת נטולת גורמים מסכני חיים?

שנה עברה מאז שחוק הפיקוח נכנס לתוקף ודבר לא השתנה. 2020 חייבת להיחתם כשנה בה החלו ליישם תקנות אחידות לשמירת חייהם של הילדים שלנו במעונות ובפעוטונים. אנשי הצוות הם חומת המגן של הילדים שיוצאים לראשונה מחוץ להגנה המשפחתית החמה, וילדים שמחים שאוהבים את הצוות זה חשוב ומרחיב את לב ההורים, אבל לא מספיק כדי להציל חיים. רק הנחיות שיחייבו את הצוות להשגיח כל הזמן, לא להסיר את העיניים ולסלק מפגעים בטיחותיים, לצד הכשרות למצבי חירום, יוכלו לשמור על הילדים שלנו. החיבוקים יבואו רגע אחרי. 

הכותבת היא אימא לפעוט מהגן בחיפה שבו אריה בוגרוב ז"ל נחנק למוות מוילון