אנחנו רואים שהילד שלנו לא מדבר כמו שילדים אחרים בגילו מדברים, והגננת כבר אמרה לנו שצריך ללכת לקלינאית תקשורת, אבל אז גילנו שיש עולם שלם של טפסים שצריך למלא, הפניות שצריך להשיג, המתנה בלתי נגמרת לאבחון הנכסף, ורק בסוף תורים של חודשים עד תחילת הטיפול עצמו. ובינתיים? הילד נשאר מאחור.
"היום ידוע שהמוח סופג טוב יותר בגילים צעירים עד גיל 6. המשמעות של זמן ההמתנה בגילאים האלו יעלה לנו לבסוף ביותר טיפולים וביותר כסף, שלא לדבר על ההשלכות של עיכוב בדיבור כמו קשיים התנהגותיים ותסכול של הילד עד כדי אלימות, קשיים רגשיים, ביטחון עצמי נמוך, בעיות חברתיות ועוד", מבהירה חן קלימיאן, קלינאית תקשורת התפתחותית, מומחית באבחון וטיפול בפעוטות. "על ההורים לזכור שאם לא מטפלים בבעיה בזמן, קשיי השפה בגן עלולים להפוך לקשיי למידה בבית הספר, וזה הרי ידוע כסיוט של כל הורה".
>> עוד בהורים
"הסתרנו מכל המשפחה שיש לנו תאומים"
אבל מה עושה מי שלא יכול ללכת לטיפול פרטי ונאלץ לחכות בתור? האם על הילד שלו נגזר עיכוב התפתחותי?
"יש מה לעשות בינתיים בבית", היא קובעת נחרצות. יש 3 עקרונות מרכזיים מתוך עשרות עקרונות לקידום שפה בפעוטות וילדים, שאם תעשו אותם- תוכלו לקדם את הילד בעצמכם. זה אומנם לא מחליף איש מקצוע, אך עדיין מונע בזבוז זמן מיותר".
אלו 3 העקרונות שקלימיאן ממליצה לעבוד עליהם עם ילדים:
- תיאטרליות – על מנת שתתקיים למידה, צריך שיהיו שני דברים חשובים: עניין והקשבה. על מנת לייצר עניין והקשבה, אני צריכה להפוך את הדיבור שלי לתיאטרלי. אני אשתמש בעוצמות קול משתנות, באינטונציה מוגזמת וממש אשחק כאילו שאני מופיעה בהצגת תיאטרון. התיאטרליות תמשוך את הקשב של הילד שלי ותסייע לו ללמוד את המילים או המשפטים החדשים שבחרתי.
- חזרתיות – אם חשפתי את הילד שלי היום למשפט מסוג תכלית (כדי), אני צריכה לחזור על סוג המשפט הזה בתדירות גבוהה ובמגוון הקשרים, למשל: "ביקשתי מאבא את הסכין "כדייייי" שאוכל לחתוך את הירקות, או "תן לי את המספריים "כדי שאוכל לגזור את הדף", וכדומה. אם הילד צעיר יותר ואני רוצה שילמד להגיד את המילה: "הרבה", אז אקפיד להגיד הרבה גם כשאמלא את האמבטיה ב"הרבה" מים, וגם כשאשים לו "הרבה" במבה בכוס, וגם כשנראה "הרבה" מכוניות בכביש.
לעיקרון הזה נצרף את עיקרון התיאטרליות הראשון, ולא נגיד סתם "הרבה" אלא נדגיש ונגיד "הרבהההההה" בקול רם, בגובה טון בס נמוך, עם ידיים פרושות לצדדים, וכך בפעם הבאה כשרק נפרוש את ידינו לצדדים הילד כבר יגיד "הרבההה" בעצמו! - שאלות ברירה – נפחית את השימוש בשאלות פתוחות עליהן ילדנו ישיב בקצרה, ונגביר את השימוש בשאלות ברירה: "X או Y?" על מנת שלילד שלנו תהיה הזדמנות לחזור אחרינו. כך נוכל לשאול ילדים שמדברים במשפטים: "אתה רוצה לנעול נעליים או לחלוץ?" והילד ילמד להגיד את הפועל: "לחלוץ", ובילדים צעירים יותר נוכל לשאול, אתה רוצה קצת סבון או "הרבה הרבההההה" וכל ילדנו יוכל לחזור ולומד "הרבה".
"שימו לב כי כל 3 העקרונות ישולבו יחד, כלומר אשתמש בתיאטרליות גם בשאלת הברירה, ואשאל את שאלת הברירה בחזרתיות רבה ובמגוון סיטואציות שונות על מנת להטמיע את המילה החדשה באוצר המילים של הילד שלי", היא מדגישה. "אפשר להיעזר בגננת או באיש מקצוע, ואפילו לקרוא מדריכים שיסבירו לכם מה מצופה שהילד שלכם ידע בכל גיל, ולפעול לפי זה".