כבר למעלה משנתיים שאנחנו עוקבים אחרי הפרשה המכונה מחדלי ההפריה באסותא. בספטמבר 2022, אישה שהייתה אז בשבוע ה-30 להריונה, עברה בדיקה גנטית והתבשרה שהעובר שהוחזר לרחמה אינו שלה ושל בן זוגה. משרד הבריאות פתח מיד בחקירה, במטרה לאתר את ההורים שהעובר שייך להם, וכך גם התגלה שהמקרה הזה היה אחד מתוך שורה של מחדלים ביחידת ההפריה החוץ גופית של בית החולים אסותא ראשון לציון ואסותא רמת החייל. השבוע, אחד מאותם אירועים שינה לתמיד את חייהם של שני זוגות הורים ושל פעוטה אחת בת שנתיים, סופיה, כשבית המשפט הורה להעביר אותה להוריה הביולוגיים.
תהליך איתור ההורים הביולוגיים לא היה פשוט. סופיה נולדה בסוף אוקטובר 2022, וההורים שלה, אלה שהרו, ילדו וגידלו אותה, דחו מכל וכל את הניסיון לאתר את הוריה הגנטיים, וטענו שהבדיקה הזו אינה לטובתה. "אני עייפה ומותשת, אבל הגשמתי את חלום חיי. רציתי בת שנים רבות ועברתי טיפולים מפרכים עד לרגע המיוחל. אני מבקשת שיאפשרו לי לגדל אותה ויעזבו אותי לנפשי", מסרה אז האם מיד אחרי הלידה. בית המשפט דחה את בקשתם והורה להמשיך ולאתר את ההורים הביולוגיים, ורק שנה לאחר מכן, בספטמבר 2023, כשסופיה הייתה כמעט בת שנה, אותרו הוריה, עובדה שהותרה לפרסום על ידי בית המשפט רק חצי שנה לאחר מכן, במרץ 2024. אתמול (ראשון), ניתן פסק הדין בפרשה בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ, ועל פי החלטת השופט, סופיה תילקח מהוריה ותעבור להוריה הביולוגיים.
בסיפור הזה אין מנצחים, יש רק מפסידים. ובתווך, בין שני זוגות הורים שמאמינים שהיא הילדה שלהם וכמהים לגדל אותה – יש פעוטה בת שנתיים שעולמה עומד להתהפך. פסק הדין ניתן לאחר חוות דעת מקיפה של פסיכולוג ולאחר שקילת הטענות המשפטיות, אלה שאומרות שזיקה גנטית היא ההגדרה המרכזית להורות במשפט הישראלי, הנשענת גם על אמנת זכויות הילד. אבל אין הורה בישראל שכל תא בגופו לא מתכווץ בכאב רק מעצם המחשבה שהילד או הילדה שלהם יום אחד פשוט יילקחו ממנו.
"התינוקת הזאת בת שנתיים. לי יש ילדה בת שלוש, אם היו לוקחים ממני את הבת שלי לפני שנה או בכלל, הייתי מת", אומר ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה ומנהל המרכז הרפואי המתקדם MindMe. "זה סיפור קשה ממש. גם לשופט, זה תיק כזה שאתה לא יודע איך לאכול אותו. יש תיקים כאלה שהם ווין ווין, פה זה לוז לוז".
אבל בסופו של דבר בא בית משפט ולוקח החלטה כזו, בלתי אפשרית.
"קראתי חלק מחוות הדעת של הפסיכולוג שהשופט לקח את דעתו, ואני מודה שנחה דעתי. נרגעתי קצת. חוות הדעת כתובה באופן חכם, מתוך מחשבה מעמיקה, לא בשליפה. מה שהוא אומר, זה שכך או כך יש נזק, ואנחנו צריכים להבין איזה נזק יותר קל לנו להכיל. האם ניתן לילדה להגיע לגיל 18, ואז נגיד לה שגידלנו אותה במשפחה שהיא לא המשפחה הגרעינית הגנטית המיועדת שלה, ולכן היא חיה חיים שלמים במעין חוסר התמקמות כזו, לבין אם לקחנו פעוטה בת שנתיים, ובתהליך מסודר מאוד והדרגתי אנחנו מעבירים אותה למשפחה הביולוגית שלה, ומסבירים לה במהלך השנים שהייתה טעות ולכן בשנתיים הראשונות לחייה היא חיה במשפחה אחרת. מבהירים לה שכולם מאוד אהבו אותה ורצו אותה. בסופו של יום, זה יוצר פער שהוא יותר קל לתיקון".
"להיחשף בהדרגה להורים הביולוגיים"
חוות הדעת הפסיכולוגית של ד"ר דניאל גוטליב, שבה בחר בסופו של דבר השופט, למעשה, שוקלת את טובתה של סופיה הפעוטה, אבל היא מתייחסת גם לסופיה הבוגרת – זו שיום מן הימים תצטרך להתמודד עם העובדה שגדלה כל חייה בסוג של שקר. שאולי נמנעה ממנה זכות בסיסית של כל אדם וכל ילד – לגדול ביחד עם הוריו ומשפחתו הגנטית.
"ילדה בת שנתיים יודעת לזהות מי המטפלים העיקריים שלה, ואת עצמה כחלק מתא משפחתי. היא התרגלה לסביבה מסוימת שהיא חיה בה"
אולם הדרך למזער את הנזק שהיא עלולה לחוות בהעברתה למשפחה הביולוגית, מבהיר ד"ר וולקוב, היא רק אם המעבר ייעשה בצורה מסודרת והדרגתית, וכך גם הבהירה חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט: "חובה לוודא שהתהליך קורה בצורה מסודרת. יש פער תהומי בין לקחת את הילדה אז איז, כמו במצבים של ילדים שעוברים התעללות ועוברים בין לילה למשפחות אומנה, לבין לעשות את זה כתהליך מאוד הדרגתי ומסודר. המטרה היא שהתינוקת תיחשף בהדרגה להורים הביולוגיים, שההיכרות תהיה איטית ומתונה, כמו למשל כשעושים עם הורים גרושים שמקבלים משמרת משותפת על הילדים. אם הילד נניח מאוד קשור לאמא, ואנחנו רוצים קצת לנתק אותו מהאמא ויותר לחבר לאבא – הכל נעשה מאוד לאט ובאופן הדרגתי. זה משהו שצריך לוודא שבאמת קורה בפועל במקרה הזה, שהמעבר ממשפחה למשפחה מאוד רגיש וקשוב וכולם צריכים להירתם לכך שזה יהיה חלק. זה עלול להיות בעייתי אם יש שני זוגות הורים שלא משתפים פעולה".
מה קורה לפעוטה בת שנתיים שעוברת פתאום למשפחה אחרת?
"בכל שלב התפתחותי יש דברים אחרים שקורים. תינוקות לא מדברים, אבל סופגים המון בגיל הזה, זה גיל דרמטי. ילדה בת שנתיים יודעת לזהות מי המטפלים העיקריים שלה, ואת עצמה כחלק מתא משפחתי. היא התרגלה לסביבה מסוימת שהיא חיה בה – מה זה גן, מה הריחות של השכונה ואיזה אוכל אוכלים במשפחה. כל הדבר הזה הולך להשתנות. הטעמים משתנים, הטמפרמנט של אמא משתנה, אם אני למשל רגילה שאני בוכה, וזה מפעיל את אבא לרוץ אליי, אבל האבא החדש מתנהג אחרת. כל סט הכלים של הילדים צריך לעבור התאמה מחודשת".
מי מגיעה כשהילדה קוראת לאמא בלילה
במקרה של העברה לא מסודרת, מסביר ד"ר וולקוב, עלולה להיגרם חוויית נטישה משמעותית. "ילדה יכולה נניח לקום בלילה מחלום ולצעוק 'אמא אמא', ותגיע אישה זרה, זו חוויה קשה. לכן נדרש פה פיקוח בצורה שלא תשאיר שום מקום לטעויות. היקשרות ראשונית היא דבר מאוד מאוד משמעותי – כל היכולות שלי כאדם בוגר מתבססות על החוויות המוקדמות החל בשלב הינקות. אם בגיל מוקדם פתאום איבדנו את הקשרים הכי חשובים לנו, אלה שנוטעים בנו ביטחון, אז מאיפה ניקח תעוזה ואומץ לייצר קשרים בבגרות? יש לי מטופלת שמה שמלווה אותה כבר שנים בטיפול, זה זיכרון שבו אבא ואמא שלה מחליטים להיפרד, והיא בתור ילדה 4-5 ממש זוכרת את הסיטואציה שאבא מחזיק תיק והולך. היא יודעת שזה משהו שבגללו היא מתקשה היום להיקשר ולבנות מודל של זוגיות. היא חוזרת כל הזמן לתמונה הספציפית הזו שעיצבה את חייה. ילדה בת שנתיים אולי לא תדע לנסח את זה בצורה כל כך רהוטה וורבלית, אבל הפריים יהיה שם. ולכן מוטב שהפריים שיישאר בזיכרון, הוא של זה שגידלו אותי ארבעה אנשים שאוהבים אותי, ומצאו לי את הדרך הכי טובה שבה אני יכולה לפרוח ולצמוח ולגדול, מאשר פריים של ניתוק ושל נטישה".
"אישה בוגרת, אמורה לנשוך שפתיים ולהגיד שכל מה שאני מרגישה זה לא חשוב, וכל מה שחשוב שזה שהילדה הזו תוכל להיות נאהבת במשפחה החדשה"
ההורים פה צריכים להראות גדלות נפש ממשית כדי לשים את טובתה במקום הראשון.
"בצורה קיצונית. אני, בשביל לתת לילדה שלי, שהיא שלי שלי, את הסיכוי הכי טוב לחיים טובים בתור אישה בוגרת, אמורה לנשוך שפתיים ולהגיד שכל מה שאני מרגישה זה לא חשוב, וכל מה שחשוב שזה שהילדה הזו תוכל להיות נאהבת במשפחה החדשה לפחות כמו שהיא נאהבת אצלי. ושהחוויה שלה של הניתוק ממני תהיה חוויה שהיא מטיבה איתה ולא פוגעת בה".
נשמע כמעט בלתי אפשרי.
"זה משהו שדורש ליווי שהוא גדול מהחיים. אני לא חושב שמישהו מסוגל לעשת את זה לבד. צריך אנשי טיפול שילוו אותם, כי בטוח יהיו רגעי שבירה וצריך מישהו חיצוני שיהיה מסוגל להסתכל מהצד ולתפוס את זה. יש פה זוג שעובר טרגדיה אישית ברמות שאי אפשר לתאר, שבר ענק שבא משום מקום. צריך לוודא שיהיה להם ליווי וטיפול, והם לא יישארו אלה שחטפו להם את התינוקת. גם האחים במשפחה חייבים לקבל ליווי. ילד עלול לפתח פחדים קשים בעקבות דבר כזה – אם פתאום לקחו את אחותי, אולי גם אותי ייקחו? ילדים לא יודעים לעשות את ההפרדה והחלוקה הזו. אני חושב שהמשפחה הנפגעת זקוקה להמון המון ליווי לאורך זמן".
דבר נוסף שד"ר וולקוב מדגיש, הוא שכן, לפעמים עושים טעויות, וגם הן חלק מהחיים. "כשעוסקים בדברים שנוגעים בחיים אז יש גם טעויות, זה חלק מהעיסוק בחיי אדם. השאלה היא מה אנחנו עושים ברגע שזה קרה. אם אנחנו לוקחים אחריות ועושים את כל מה שאפשר כדי לאזן את הטעות הזו, או שאנחנו מתנערים. אם לא עושים את זה נכון, יכולה להיות חוויה של נטישה בחיים הבוגרים. אם כן עושים את זה נכון, אולי הילדה תרוויח ארבעה קשרים שיתנו לה רק ביטחון בחיים".