"ההורים והילדים סובלים ואף אחד פשוט לא רואה אותנו"

המחסור בכוח אדם בחינוך מכה בכל הארץ, בערים וביישובים רבים נסגרים גנים ומעונות עקב מחסור באנשי צוות וההורים, נאלצים ברגע האחרון למצוא סידור לילדים ולהודיע בעבודה על חיסור. אך דווקא בתחום החינוך המיוחד ישנה בדרך כלל השתדלות יתרה להשאיר ככל האפשר את המסגרת כדי לשמור על שגרה עבור הילדים. לא כך בגן "חיפושית", גן חינוך מיוחד בחולון, שכמעט מידי שבוע מקבלים ההורים הודעות כי הגן לא ייפתח מחר, או ייסגר מוקדם מהצפוי. 

"מדובר במקרה חריג"

מירי רופא, שבתה לומדת בגן התקשורת מספרת כי המצב אצלם בגן בלתי נסבל. מתחילת השנה הם מקבלים שוב ושוב הודעות שהגן לא ייפתח למחרת, או לבוא מוקדם בכמה שעות כדי לאסוף את הילדים כי אין צוות שיהיה עם הילדים. "גן חינוך מיוחד לא אמור להיסגר, רק במקרה קיצוני, והם מחפשים כל סיבה לסגור את הגן." אומרת רופא, 

"אם היית אומרת לי שזה ככה בכל חולון, או פעם בכמה חודשים עוד מילא, אבל פה מדובר במקרה חריג. פעם בשבוע, לפעמים פעמיים בשבוע, מודיעים לנו שצריך להגיע לקחת את הילדים, בשעה 11, 12 ו-13 בצהריים, כשהגן נסגר בשעה 16:00. אחרי כמה וכמה פעמים כאלה עשינו רשימה, אני ועוד כמה הורים, וראינו שזה משהו שיטתי". לדבריה כבר מתחילת השנה היו בעיות שונות עם הגן, שהוסב מגן עירייה רגיל לגן חינוך מיוחד. 

מבנה הגן עצמו, לדבריה של רופא, נפתח ללא היערכות ואינו מבנה תקני לגן תקשורת. בנוסף הילדים הזכאים לסל טב"מ של טיפולים לא מקבלים אותם כי אין מספיק אנשי צוות לתקן של ריפוי בעיסוק ובעקבות הביטולים הרבים, גם לא זוכים לקבל את הטיפולים גם כשכבר ישנם.

"כל פעם כשמודיעים לנו שאין גן הבת שלי משתוללת"

"כבר שלושה שבועות ברצף שמודיעים לנו בכל יום חמישי בשבע בערב שאין למחרת גן", היא מספרת, "שלושה ימי שישי בחודש. אנחנו לא מבינים למה הגן הזה ספציפית נסגר כל רגע? מדובר בילדים על הרצף האוטיסטי, שאמורים להיות במסגרת חצי יום, הם חייבים שגרה ומסגרת קבועה, והגן מקשה עלינו ההורים מבחינה רגשית וכלכלית. ההורים והילדים סובלים ואף אחד פשוט לא רואה אותנו. כל פעם כשמודיעים לנו שאין גן הבת שלי משתוללת ופורצת בבכי".

היא מתארת מצב של רגרסיה התנהגותית אצל ביתה, שנמצאת על הרצף האוטיסטי. היא מאובחנת מגיל שנתיים, נכנסה למעון וקיבלה את סל הטיפולים ומירי מספרת כי חל שיפור, אך מתחילת השנה עקב ביטולים חוזרים, מחסור בטיפולים וצוות מתחלף היא חווה רגרסיה, וגם הרופאה המטפלת הבחינה בהידרדרות במצבה.

"כל שני וחמישי אנחנו מקבלים הודעות של 'הורים יקרים בואו תיקחו את הילדים'. הילדה שלי מפסידה טיפולים, אין ריפוי בעיסוק אז אנחנו לוקחים אותה באופן פרטי, אבל אין לה יציבות והיא ברגרסיה, חווה התפרצויות בכי והשתוללות. הם פשוט הורסים לי את כל מה שבניתי."

מלבד הקושי הרגשי הגדול עם השינויים והטלטלות מידי שבוע, מגיע גם העול הכלכלי. "אנחנו נלחמים כל יום להגיע לעבודה ואני צריכה כל רגע להגיע לבוס שלי ולהגיד לו שאני יוצאת מוקדם או שלא אגיע היום כי החליטו לסגור את הגן. לקח לי שנים למצוא את המשרה הזאת ואנחנו נלחמים כל יום כדי להשתכר בכבוד. המצב הכלכלי גם ככה קשה ואנחנו נלחמים לעבוד ולא להזדקק לאף אחד, אבל זה לא מתאפשר כשאנחנו צריכים לקחת חופשים ולצאת מוקדם בלי הפסקה. כמובן דורשים מאיתנו תשלומים באופן שוטף על הזנה וטיפולים, עם כל ההיעדרויות. לאחרונה גם הודיעו לנו שהגננת החליטה שהיא לא עובדת ביולי אוגוסט, ואנחנו מתכוננים שוב לעוד מכה, רגשית וכלכלית."

"תתכונני, בשנה הבאה זה הולך להיות עוד יותר גרוע"

מירי פנתה בשם כל ההורים לכל מי שרק אפשר כדי לפתור את המצב, החל מהפיקוח, העירייה ומשרד שר החינוך, ומשלא קיבלה מענה ופתרונות, פנתה גם לנציב תלונות הציבור. "אני עושה את מה שאני יכולה, מתקשרת, פונה במיילים לכל מי שצריך, פניתי למפקחת, ולאגף החינוך המיוחד, פניתי למשרד שר החינוך, הגיעה נציגה שאמרה לי שיש מחסור בכל הארץ ואמרה לי תתכונני, בשנה הבאה זה הולך להיות עוד יותר גרוע. כל אחד זורק אחריות על השני ולא נותנים לנו פתרונות". 

חשבתם לעבור לגן אחר?

"אף אחד לא מבטיח שבגן אחר יהיה טוב יותר ואומרים לך שלא כדאי לטרטר את הילדה עם עוד שינויים. אבל אי אפשר להמשיך ככה, אני מבינה שיש חוסר בצוות, ושגננת חולה, אבל אם אדם אחד לא מגיע לעבודה אז סוגרים את כל הגן?"

בתחילת השנה, בחודש ספטמבר, המפקחת עלתה לזום מול ההורים ואמרה כי הם עושים מאמצים לגייס צוות חינוכי, אך מאז היא לא עונה להורים להודעות ופניות, וצוות חינוכי או פתרון לבעיה - אין. אותן התשובות מקבלים ההורים גם מאגף החינוך המיוחד בעיר, גם ממשרד החינוך וגם מלשכת שר החינוך - יואב קיש, המודע לבעיה, אך הם כולם אומרים את אותו דבר - שהם עושים את כל המאמצים ומודעים לבעיה, אך אין בנמצא פתרון ממשי.

"ביקשו ממני שלא לפנות לתקשורת, אבל מה עוד אני יכולה לעשות? להשאיר את המצב ככה? שהילדים לא יקבלו את מה שהם צריכים לקבל? המצב הזה יצא משליטה וחשוב לנו להעלות את המודעות לסיפור הזה, אולי ככה יתעוררו."