החלטת משרד החינוך להקפיא את תקציבי ההכשרה למחנכות מטפלות במעונות היום מאיימת להפוך את הישגי העשור האחרון בתחום הגיל הרך על פיהם. ללא תקציבים אלה, לא מעט מעונות ניצבים בפני דילמה בלתי אפשרית - להמשיך לפעול ללא הכשרות נדרשות או להיסגר. צריך להבין כי עצירת התקציבים יוצרת אפקט דומינו: ללא תקציב להכשרות, העובדות אינן יכולות לקבל את ההסמכה הנדרשת. ללא הסמכה, המעונות לא מקבלים רישיון הפעלה. ללא רישיון, המעונות נסגרים, מה שמשאיר משפחות ללא מענה ומחנכות מטפלות ללא פרנסה. ההשלכות הכלכליות מרחיקות לכת - על פי הערכות כלכליות, הנזק למשק בשל הוצאת הורים ממעגל העבודה עשוי להגיע לכמיליארד שקלים בשנה.
הנתונים מלמדים כי כ-2,500 מעונות יום ברחבי הארץ עומדים בפני סכנת סגירה בשל היעדר יכולת לממן הכשרות מקצועיות לעובדות. המשמעות: קרוב ל-70,000 פעוטות עלולים להיוותר ללא מסגרת חינוכית מפוקחת. הפגיעה תהיה קשה במיוחד באזורי פריפריה ובשכבות סוציו-אקונומיות חלשות, שם המעונות המפוקחים הם לעתים המסגרת היחידה הנגישה כלכלית להורים עובדים.
המחקר העדכני בתחום התפתחות הילד מספק תובנות מכריעות לגבי חשיבות ההכשרה המקצועית של מחנכות מטפלות בגיל הרך. מחקר שפורסם ב-Nature Neuroscience מדגיש כי 90% מהתפתחות המוח מתרחשת עד גיל שלוש, כאשר איכות האינטראקציות והגירויים שהפעוט מקבל בתקופה זו משפיעה באופן מכריע על התפתחותו העתידית.
מחקר אורך שנערך באוניברסיטת הרווארד עקב במשך עשור אחר ילדים ששהו במעונות יום עם מחנכות מטפלות שעברו הכשרה מקצועית, לעומת כאלה שלא שהו עם מי שהוכשרו באופן מקצועי. התוצאות היו חד-משמעיות: הילדים שטופלו על ידי מחנכות מטפלות שזכו להכשרה הראו יתרון משמעותי בהישגים לימודיים, כישורים חברתיים ויכולת ויסות רגשי. פער זה נשמר גם בגיל ההתבגרות. אולם, באופן בלתי נתפס, דווקא כשהמחקרים מצביעים בבירור על חשיבות ההכשרה המקצועית למבוגרים המשמעותיים שנמצאים לצד התינוק בשנותיו הראשונות, הרשויות בישראל פועלות בכיוון ההפוך ועתידם של מעונות היום מדאיג יותר מתמיד.
לבד מהתועלות החינוכיות והרגשיות, יש גם הצדקה כלכלית ברורה להשקעה בהכשרת המטפלות המחנכות. מחקר של מכון ברוקדייל מצא כי מי שעברו הכשרה מקצועית מסוגלות לזהות ולתת מענה מוקדם לקשיים התפתחותיים, מה שחוסך התערבות טיפולית יקרה בהמשך. יתרה מזאת, נמצא כי כל השקעה של שקל בהכשרת המחנכות המטפלות מניבה החזר של 7 שקלים למשק בטווח הארוך, בזכות שיפור בהישגי הילדים והפחתת הצורך בהתערבויות מתקנות.
הפתרון חייב להיות מערכתי ומיידי. נדרשת תוכנית חירום לאומית הכוללת תקצוב מיידי של מערך ההכשרות, לצד מתווה ברור להסדרת המקצוע לטווח הארוך. ההשקעה בהכשרת מחנכות מטפלות אינה מותרות - היא הכרח המעוגן במחקר ובמציאות.
זה לא האתגר היחיד המכביד על החינוך לגיל הרך. לאחרונה עבר בכנסת חוק המצלמות, שנועד לתרום לשקיפות ולביטחון, אך הוא יהיה נטל על מעונות היום, עם דרישות טכנולוגיות גבוהות שצורכות משאבים, וירחיק אנשי צוות שלא מוכנים לשידור חי של יום עבודתם.
כבר שנים שהמעונות סובלים מחוסר כוח אדם איכותי, דבר שמחמיר את הקשיים בשימור רמת ההכשרה הנדרשת. הוסיפו לכך את סבסוד המסגרות שמתעכב כבר שלושה חודשים, ומקשה על המעונות לתפקד בצורה ראויה, ועוד לא הזכרנו את אי השוויון החלוקתי בפיזור המעונות בארץ המקשה על הורים באזורים פריפריאליים ובשכבות סוציו-אקונומיות חלשות, למצוא מסגרות חינוכיות איכותיות. הפערים הללו מערערים את היכולת לספק חינוך מיטבי לפעוטות וגם משפיעים על יכולת שני ההורים להשתלב בשוק העבודה.
השקעה בחינוך לגיל הרך היא השקעה בעתיד ילדינו, בחוסן המשפחות העובדות, ובחברה הישראלית כולה. בכיים של התינוקות והילדים הקטנים לא נשמע למעלה והמערכת זקוקה לקולם של ההורים, רק צעקתם תוכל להגיע למקבלי ההחלטות ולהביא לשינוי סדרי העדיפויות ולהשקעה הכה חיונית בהצלת החינוך לגיל הרך.