הנפשות הפועלות
אמילי - בת 29, עלתה ארצה מליטא לפני 10 שנים לגמרי לבד. היא עובדת כמוקדנית במוקד-טלפוני ובורחת לאפייה כדי להימנע מהתסכולים בחייה. אמילי מותשת - כל היום היא עסוקה בלנקות, לסדר, להאכיל, ולגדל את הילדים.
גל - בן 30. איש קבע, עובד בצה"ל מזה 5 שנים וחוזר הביתה רק בסופי שבוע. בעברו עבד כמאבטח והקושי הכלכלי שהגיע לאחר הולדת הילדים דחף אותו בחזרה לצבא. הוא מעיד על עצמו שסופי השבוע הם ימי החופש בבית והוא "נטו עם הילדים" אך גם משתדל להוריד עומס מאמילי, אך אמילי טוענת שכל מה שהוא עושה הוא לשחק עם הילדים ולא לחנך.
אור - בן 5. ילד רגיש מאד. בגלל שמאכילים אותו, מלבישים אותו, מצחצחים לו שיניים ובכלל מתנהגים אליו כמו אל ילד צעיר יותר, הוא מתנהג בהתאם - מרבה לבכות ולברוח לשכנים.
ניצן - בת 4. ילדה יפה, פקחית, מפונקת ועקשנית. כשניצן לא מרוצה ממשהו היא צווחת וזאת צורת התקשורת שלה לתסכול.
לירוי - תינוק בן שבעה חודשים.
הקושי המשפחתי:
גל הוא איש קבע ונמצא בבית רק בסופי שבוע מה שמאלץ את אמילי להתמודד לבדה עם שלושה ילדים. כשגל חוזר הביתה, הוא משתדל לעזור במה שאפשר. אמילי, שכבר רגילה לגדל את הילדים לבד לא נותנת לו מקום, צועקת עליו, ושוברת לו את המילה בנוכחות הילדים. מאחר ואמילי חולת שליטה, סדר וניקיון, היא לא מאפשרת לאף אחד אחר מדיירי הבית רצון חופשי והכל חייב להיות בדרך שלה. הבית מתנהל בלחץ ובצעקות ושני ההורים מרגישים שהם אינם יודעים כיצד לחנך את הילדים ואיך לגרום למשפחה שלהם להיות מאושרת.
סופר נני. שבת ב - 21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן