דבורה שואלת,
לנני שלום. יש לי נכדה בת 3 הילדה מאז שנולדה כל הזמן פינקו אותה. כיום אי אפשר להגיד לה לא, אסור. אם היא עושה לא טוב ואומרים לה אסור היא נכנסת לחדר סוגרת את הדלת ומתחיל בכי נוראי. או אם היא מבקשת דבר מה ואומרים לה לא או לא עכשיו ולא חשוב אם זה בבית ברחוב או באיזה מרכול אז מתחיל בכי נוראי עם צעקות היא קופצת זורקת את עצמה על הרצפה ולא נרגעת עד שהיא מקבלת מה שרוצא. מה לעשות?
מיכל דליות עונה:
את צודקת. הילדה מאד מפונקת והיא תפסיק להיות כזו רק עם היא תבין ש"לא יוצא לה מזה שום דבר". כרגע, ההתנהגויות הקיצוניות שלה מביאות לה הרבה תשומת לב, הסברים, הפצרות, כעסים, ויתורים - אז למה שתפסיק? על הוריה להודיע לה שמהיום הבכי שלה והצעקות שלה לא יגרמו להם לוותר לה, ואם זה יקרה מחוץ לבית - יחזרו כולם הביתה. להגיד וכמובן לבצע.
עינת שואלת,
יש לנו שתי בנות. אחת בת שנה ותשעה חודשים ותינוקת בת חצי שנה (שנולדה פגית). האם אפשר כבר להנהיג נוהל של ארוחת ערב משותפת? לגדולה מאוד קשה לשתף פעולה. איך עושים זאת? איזה דברים אפשר בגיל הזה ללמד, מבחינת נקיון, סדר, עזרה בבית אם בכלל?
מיכל דליות עונה:
גיל שנה ותשעה חודשים הינו בהחלט גיל בו ניתן להתחיל להנהיג נוהלים והרגלים. לבתך עדיין קשה אך בנועם ובנחישות המשיכי להושיב אותה ליד שולחן ארוחת הערב, לצחצח לה שיניים וכל אותם הרגלים שברצונך שתרכוש. בעקביות ובאדיבות
אתי שואלת,
בעלי איש קבע שנוכחותו בבית אינה יומיומית ולנו 3 ילדים. לפעמים בזמן ויכוח בין הילדים לאבא פולט אחד הילדים ועונה בחוצפה לאביו. יש לציין כי אף אחד מהילדים לא היה מעז לענות לי בחוצפה כזו ולכן בעלי כל הזמן מקניט ואומר "זה החינוך שלך". כשהטענה שלי שאם מדברים אליך בחוצפה תגיב ואל תעבור לסדר היום ותחכה שיעשו את העבודה בשבילך. אבקש את דעתך בנושא
מיכל דליות עונה:
דעתי היא שכל אחד מההורים אחראי לקשר שלו עם ילדיו. אם ילדיך מתחצפים לאבא שלהם סימן שהם יודעים שזה אפשרי. אם הוא רוצה שזה ייפסק - הוא צריך לנקוט בצעדים. יש להזכיר לו שעבודת החנוך הינה משותפת וכי יש לו חשיבות רבה בבית גם אם הוא נעדר לתקופות ארוכות.
אביגיל שואלת,
יש לי ילדה בת שנתיים שבתקופה האחרונה נהייתה מאוד מאוד מאוד מפונקת. שזה מתבטאה בכך שכל דבר שהיא רוצה ולא מקבלת מכל סיבה שהיא היא פורצת בבכי הסטרי עד קיא. אינני יודעת מה לעשות בהתחלה נתתי לה לבכות וזה לא עזר. בבקשה עצה תעזור לי .
מיכל דליות עונה:
כאשר ילדתך מקיאה עליך להחליף לה בגדים ללא מילים. ילדים יודעים להשתמש בכל "כלי הנשק" שלהם כדי לגרום לנו לעשות את מה שהם רוצים. היי מאד אמפטית אליה, נחמי אותה, אבל תתרצי לתת לה את מה שסרבת קודם.
יפית שואלת,
סופר נני שלום, אני בהריון מתקדם כחודש לפני לידה. יש לי ילדה בת שנתיים שישנה איתנו במיטה במשך השנה האחרונה. זה התחיל מזה שהילדה חלתה בדלקת ראות הייתה נחנקת תוך כדי שינה והעברנו אותה אלינו למיטה ללילה ראשון שני וכן הלאה עד היום. איך מעבירים אותה עכשיו מבלי שתרגיש דחויה בגלל התינוק החדש שצריך להגיע? אנחנו הורים די קלים ואסרטיביות לא קיימת בבית, אני לא יודעת למי יהיה קשה יותר לנו או לה? אשמח לקבל תשובה, ולנסות ליישם אותה.
מיכל דליות עונה:
אם אסרטיביות אינה קיימת בבית, לא תוכלי להרגיל את הילדה לישון במיטתה. וחוץ מזה, אם יש עוד כחודש עד הלידה, עשי זאת כבר היום. יהיו לה כמה לילות קשים ועדיין אין חשש שתרגיש דחויה כי התינוק טרם הגיע הביתה. המסר צריך להיות ברור וחד: לא נוח לי, לא מתאים לי, אני רוצה לישון במטתי ואת במטתך
טל שואלת,
שלום. יש לי 2 בנות. אחת בת 6.5 והשניה בת 3. הקטנה ילדה חייכנית, חמה מאד, חכמה מאד אבל... עצבנית מאד. היא רוב הזמן צורחת, גם כשהיא מתעוררת בבוקר היא קמה ויכולה להתחיל לצרוח, לא משנה איפה הולכים היא יכולה לצרוח כי משהו לא מוצא חן בעינה. אין לי מושג איך להתמודד עם זה אני לא רגילה לזה כי הגדולה ילדה מקסימה. לפעמים זה מביך שבמקום ציבורי היא מתחילה לצרוח בקולי קולות.
מיכל דליות שואלת:
הבעיה שלנו היא המבוכה במקומות ציבוריים: בפעם הבאה כשהקטנה צורחת פשוט קחי אותה על הידיים ובלי מילה לכי איתה לכיוון המכונית. ישר הביתה. וכן, גם הגדולה "משלמת" על זה מחיר אבל במשפחה כולם עבור כולם. הקטנה תבין שאין טעם בצרחות וזה המחיר שהיא משלמת.
ענת שואלת,
יש לי ילדה בת שנה וחצי ולאחרונה היא התחילה לצרוח ולבכות כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה שאני מרימה אותה ומנסה להרגיע זה רק מחמיר משהיא אמרה לי לא להתיחס אליה לתת לה לבכות ולצרוח עד שהיא תרגע לבד אבל זה יכול לקחת המון זמן ולפעמים היא גם מקיאה תוך כדי בכי מה לעשות כדי להפסיק את ההתקפות האלה האם לתת לה לבכות או לנסות להרגיע אותה בכל זאת. יש לי 5 ילדים והיא הקטנה אני מסתדרת עם כולם רק היא עכשיו התחילה עם ההתקפות האלה חוץ מזה היא ילדה טובה הכל בסדר איתה עד שהיא מתחילה אודה לך מאד אם תעני לי
מיכל דליות עונה:
נו, הקטנה מפונקת. זה מוכר לי.... כשהיא נתקפת זעם תתכופפי אליה ותגידי לה "אני יודעת שאת כועסת אבל אני לא......". היא תצרח. אחרי כמה דקות תגשי אליה ותשאלי "את רוצה לשחק איתי במשהו?" כאילו כלום. ואם היא מקיאה תנקי בלי מילה. זה נקרא לא להתעלם וגם לא לעשות עניין