הנני האישית שלכם

לא קל לגדל ילדים. בכל שבוע אתם צופים במשפחה חדשה עם קשיים חדשים ועכשיו זה הזמן לשאול את השאלות על המשפחה שלכם. שלחו לסופר נני את השאלות שמטרידות אתכם ובכל שבוע נפרסם מספר שאלות שסופר נני ענתה עליהם.

מלחמות על הצעצועים - מה עושים?

מה עושים כשהילד לא חולק צעצועים? | צילום: jupiter images

שלום מיכל,
אני אם חד הורית לילד בן שלוש וחצי ונמצאת בקשר מזה כשנתיים וחצי עם גבר שהינו אב לילדה בת שש וחצי. הילדה מתארחת אצלנו אחת לשבועיים בסופ"ש ובינה לבין הילד שלי יש מלחמות איומות על הצעצועים של בני. דאגנו לקנות לה משחקים משלה שמתאימים גם לגילה אך זה לא עוזר, היא מתעקשת לשחק עם המשחקים שלו. בני מצידו לא מוכן לתת לה ולכן כל צעצוע שהיא לוקחת הוא ישר חוטף לה, ואם הוא לא מצליח הוא בוכה. כתוצאה מכך אני ובן זוגי מתווכחים ולעיתים אף מרימים את קולנו.
מה עלינו לעשות? האם הילד מחויב לתת לה ממשחקיו? האם עלינו לצדד בה או בו ?
יפעת

יפעת יקרה,
מי שצריך לדעת לחלוק הוא בנך. מגיעה אליו אורחת, פעם בעשרה ימים, והוא לא מסוגל לתת לה באופן זמני לשחק בדברים שלו! אני בטוחה שקשה לו כי עד כה גדל לבד והיה מרכז העניינים וגם כי בזמן שהיא נמצאת אצלכם היא גוזלת ממנו את תשומת הלב שלך ושל החבר שלך (שיתכן והוא מאד אוהב). העבודה צריכה להיות איתו. כדי שהוא יגדל להיות ילד שיודע לחלוק, ילד שיש לו אוריינטציה חברתית בריאה, ילד שלא חושש מפני כך שאם לוקחים לו סימן שזה משהו רע.... אל תסכימי לריב על כך עם חבר שלך. סכמו דעה אחת, למשל: כל פעם שהיא נוגעת לו בדברים והוא מתחיל לבכות את או חברך לוקחים אותו מהחדר ואומרים לו "היא אורחת והיא כן תשחק במשחקים שנמצאים כאן בבית (אל תגידו "במשחקים שלך". די עם הבעלות הזאת). לאט לאט אתה תלמד לשתף אותה. כשתירגע תוכל לחזור לחדר לשחק איתה". זה ייקח זמן, אבל אם תהיו עקביים, הילד ירוויח מזה הרבה מאד.

הילד מכור למחשב? הציבו גבולות | וידאו WMV: אור גץ, חדשות

הילד מכור למחשב - מה עושים?

שלום מיכל,
יש לי בעיה עם ילדי בן ה- 14. קבענו מזה מספר חודשים זמן קצוב לשחק במחשב, כ- שלוש שעות ליום. לאחרונה, הוא התחיל לנעול את הדלת, גולש מעבר לזמן שהוקצב לו, ואם אני מורידה את החשמל בחדר זכיתי ממנו לצעקות כמו: חולת נפש. כל בקשותינו שלא ינעל את הדלת עלו בתוהו. שאלותיי הם: מה עושים בעניין נעילת הדלת, כמה שעות עליי להקציב לו בזמן חופשה, ואיך אוכפים שיעורים לפני מחשב, כי כרגע המחשב הוא הראשון והשיעורים מאוחר בלילה.
אנא עזרי לי.
אילנית מכפר סבא

אילנית יקרה,
אני נגד נגד נגד מפתח בחדר של ילד בן 14. קחו אותו. ואם יש בדלת מנגנון נעילה – החליפו את המנגנון או אפילו את הדלת. חדר של ילד מתבגר לא אמור להיות אי בתוך הבית שלכם. ואם אינכם יכולים לעשות זאת, והמנגנון נשאר והילד ממשיך לנעול, תוציאו משם את הדלת ותנעלו אותה במחסן. קצת כבוד עצמי, בבקשה. להפסיק לבקש ממנו ולפעול. שיקרא לך חולת נפש ומפגרת עד מחר, המחשב שלו ייסגר כעבור שלוש שעות כי את קובעת. הילד מכור. האם היית מוכנה להמשיך לספק לו קוקאין ללא הבחנה? אני יודעת שלא. המחשב זה אותו דבר. קחו פיקוח גם במחיר של ילד צורח. שלוש שעות זה די והותר, במיוחד שזה פוגע באיכות חייו. יהיה עימות, אז מה? יש כל הזמן עימותים עם מתבגרים! לא לחשוש מזה. לתת אהבה וכבוד והתחשבות בצרכים שלו (לא להיכנס לחדרו בהפתעה אלא לדפוק קודם ולבקש אישור כניסה) מצד אחד ולעמוד על שלכם מאידך, לא לצפות שהואיעשה זאת, אלא לנקוט במעשים. בהצלחה.

התקפי זעם - האם יש מה לעשות בנידון?

שלום מיכל,
ילדי בן שנה וחצי. מזה כחצי שנה שהוא מטיח ראשו בקיר, ברצפה, בלול או בכל דבר אפשרי - עד כדי סימנים כחולים ונפיחויות. הוא עושה זאת כשלוקחים לו משחק (לכן זה בעיקר במשפחתון) או כשאינו מרוצה. ניסינו לכעוס - לא עזר. להתעלם – אבל אי אפשר מחשש לסכנה ממשית לראשו הרך. מתסכל מאד! מה עושים??

מיכל עונה:
שני דברים: האחד, מפסיקים לדבר על זה. השני, לא מאפשרים לו לעשות זאת יותר. בשנייה שרואים שהוא מתחיל, לוקחים אותו על הידיים ומחבקים אותו חזק חיבוק הפוך. אסביר מדוע: כנראה שעוצמת רגשות ילדך הינה עזה והתסכול שלו רב כאשר לוקחים ממנו משהו או כשמסרבים לו והוא מנסה להראות לכם ולגננות שיש דרך לגרום לכן לתת לו מה שהוא רוצה. לכן אל תעשו מזה יותר עניין ואל תדברו על זה וכמובן אל תתנו לו את מה שהוא רוצה בדרך של התקפת אלימות. לזה תוסיפו את השמירה הפיזית עליו. חייבים לשמור עליו שלא יעשה לעצמו נזק ולכך נועד החיבוק ההפוך. הוא חיבוק אוהב אבל כולא. הדבר היחיד שתגידו באוזניו זה "אמא/גננת מחבקת אותך עד שתירגע". זה עובד. בהצלחה.

רגשות אשם אצל הורים - יש פתרון

שלום מיכל,
ראשית, כל הכבוד על המסירות והעבודה החשובה שאת עושה מיכל תבורכי! צריך לשכפל כמוך...

אנו גרים בחו"ל והבת שלי הייתה בגן שהתברר שלמעשה היא סבלה שם. לא הצלחנו לעלות על הדברים בזמן כי היינו מקבלים דוחות לא נכונים כל יום לגבי מה הילדה הייתה עושה בגן - דברים לא אמיתיים שרק בדיעבד אחרי שהיא יצאה מבית הספר הזה גילנו כמה היה לה רע שם. אני לא מצליחה לסלוח לעצמי על ששמתי אותה במקום שהיא לא יכולה לשכוח ועד היום היא מזכירה דברים שהכאיבו לה שם אם זה מהגננת או מהילדים. היות ואני מהארץ עשיתי עבודת מחקר עד ששמתי אותה בגן הזה ולתומי חשבתי שזה מקום טוב. אנשים המליצו ומכך הבנתי שמה שטוב לאחרים לא בהכרח טוב לך...הילדה היום בת 11 ויש לה אחות שהולכת לגן, היא בת 4 , והילדה כל כך אוהבת את הגן שלה וחוזרת עם הרפתקאות וסיפורים. גם הפעם היינו מאוד זהירים בבחירת הגן ואכן הילדה הקטנה מרוצה אבל הלב שלי נצבט ונקרע וכואב על הילדה שלי הגדולה. אני בוכה מכיוון שמי כמוך יודע כמה נזק יכול להיות אם הילדים נמצאים בידיים לא טובות והרי שילמתי מלא כסף שתהיה במקום טוב, בדקתי כל הרבה מקומות ובסוף אני נפלתי בפח ואני לא יכולה לסלוח לעצמי! כמובן שיש השלכות מהגן על הילדה הגדולה מבחינת דימוי עצמי, בטחון בחברה וכו'. אני מרגישה שפצענו את נפשה.
בתודה מראש

אמא יקרה,
כל זמן שתמשיכי לחיות בתוך רגשות האשם שלך, לא תוכלי לעזור לביתך. די. מספיק. טעית. טועים. תראי לי אמא אחת שלא עשתה טעות על ילדיה או תראי לי ילד אחד שאין לו "שריטה" כזו או אחרת. אין דבר כזה. מה שכן, כל זמן שאת עסוקה בעצמך וברגשות האשם שלך, את לא פנויה לטפל בילדה. ביתך הגדולה צריכה אותך עכשיו חזקה, לביאה לוחמת. היא צריכה לדעת שאת חושבת שהיא נפלאה ושיש לה יצר הישרדות אדיר, עובדה, היא שרדה את הגן המגעיל ההוא. היא צריכה לדעת שכמעט כל דבר בחיים ניתן לתקן. אז הפשילי שרוולים, תבררי איפה יש קבוצות ילדים להעלאת הביטחון העצמי, חפשי מטפל באומנות (לא חוג אמנות) אשר הילדה תאהב והפסיקי לחשוב על מה שהיה לפני שש שנים. זה הזמן לפעול ולא לכעוס על עצמך. בהצלחה.

האם להעביר את הילדים בית ספר עם מעבר הדירה?

שלום מיכל,
אנחנו אמורים לעבור דירה בקיץ. אנו עוברים לשכונה חדשה, שמוכרת לילדים, אבל הם יצטרכו לעבור בית ספר וגן. מדובר בילדה בת 10 שאמורה לעלות לכיתה ו' , ילד שיהיה בכיתה א' וילדה שתהיה בגן חובה בחטיבה צעירה. אני מתלבטת בשאלה האם להשאיר אותם עוד שנה באותו המקום (דבר שיצריך נסיעות כל יום והסעה חזרה לשניים מהם) או להעביר את כולם לבית ספר חדש? ההתלבטות שלי היא בעיקר בגלל הילדה הגדולה שתהיה בשנה האחרונה ללימודים בבית הספר לפני מעבר לחטיבת בינים. היא מקובלת מאוד חברתית ומאוד פעילה בבית הספר, הפחד שלנו הוא ההשתלבות שלה בבית ספר חדש בשנה אחרונה ללימודים.
אשמח לקבל עצה
אתי

אתי יקרה,
הפחד הוא דבר רע ומשתק. הפחד חשוב לנו כדי לא ליפול מצוק או כדי לא להידרס, אבל הוא הורס כאשר אנחנו "פוחדים על הילדים" שלנו. עצתי היא להעביר את כולם לבית הספר שבשכונה החדשה. גם את בת ה-10. ברור שיהיה לה קשה, אבל היא ילדה חברותית וחכמה ותדע לדאוג לעצמה. בנוסף, אני נגד הורים שמתפקדים על תקן נהגי מוניות. עוברים דירה, משפרים את איכות החיים, מתחילים חיים קצת חדשים – אלו סיבות למסיבות ולא לחששות. דעי לך שהחששות שלך מחלחלים אל הילדים גם אם אינך מדברת על כך. זה בשפת הגוף שלך ובבחירת המילים, במבטים ובשיחות שאת מקיימת עם בן זוגך או עם חברות. זה שם, בשטח, והילדים מרגישים וזה מחליש אותם. תפקידך בעת הזו לחזק אותם. אימרי להם שוב ושוב שהם חזקים, נפלאים, חברותיים, יפים ושאת ממש, אבל ממש, בטוחה שיהיה להם כיף גדול ואושר רב אחרי כמה ימים של הסתגלות. תיהנו!