סופר נני: "אימא, עיזבי את הילדה"

לא קל לגדל ילדים. בכל שבוע אתם צופים במשפחה חדשה עם קשיים חדשים ועכשיו זה הזמן לשאול את השאלות על המשפחה שלכם. שלחו לסופר נני את השאלות שמטרידות אתכם ובכל שבוע נפרסם מספר שאלות שסופר נני ענתה עליהם.

השאלות שלכם, התשובות של מיכל דליות:

גלישה בטוחה במחשב | צילום: Trista Weibell, Istock כיצד מציבים גבולות באינטרנט?

שלום מיכל, יש לי ילדה בת 12 שמרגישה שהיא בת 18. אני ממש מודאגת ממה שאני רואה בפייסבוק איך מסבירים לילדה את הגבול? היא פשוט לא מקשיבה. צילה

צילה יקרה, גבול זה לא דבר שמסבירים. גבול זה דבר שעושים. אפשר לדבר עם הילדה על אנשים רעים, על מקרים איומים, על סכנות ולייצר אצלה חשש שאין בו רע אלא מזהיר את הילדה. שעות מחשב, שעות בילוי, יציאה עם חבר'ה - אלו הם מצבים בהם את יכולה וצריכה להעמיד גבול. אם אין בטחון ואת לא יודעת איך עושים זאת – פני להדרכה הורית.

הילד גונב ומשקר - מה עושים?

יש לי 3 ילדים כשהצעיר בן 10. לאחרונה הוא התחיל לשקר לי, לאביו, ולמורים בלי הבחנה. למרות שדיברתי איתו על כך אינספור פעמים והבהרתי לו שתמיד עדיף לומר את האמת, ורק את האמת - הוא עדיין ממשיך לשקר. בשבוע האחרון הוא גם לקח כסף מארנקי ללא רשות, וכשתפסתי אותו "על חם", הוא הודה בכך, ואמר שעשה זאת סתם כך. אני לא יודעת איך לפעול ואיך להתנהג איתו. אנא עזרי לי בהקדם האפשרי, תודה. סיגל

סיגל, ללכת מהר להדרכה הורית. ילד שפתאום משקר זה ילד שחושש או שיש לו מה להסתיר או שעבר עליו משהו או שהוא מקנא או מיליון דברים אחרים. שום שיחה איתו לא תועיל. לכו לקבל הדרכה כדי לדעת בדיוק מה לעשות ואיך לדבר איתו. בינתיים, תפסיקו לראות אותו עבריין ופושע, רגע, הוא רק בן 10, אבל תגיבו: כל פעם שהוא משקר תגידו לו "אנחנו יודעים שזה שקר ואנחנו מסיימים פה את הדיון על זה". הוא יודע שזה רע וזה חזק ממנו. אז צריך לברר למה. ובקשר לגניבת הכסף: אם הוא קנה דברים, קחו אותם. אם הוא בזבז, קחו מהקופה הפרטית שלו. אם זה סכום גדול והוא בזבז אותו תגידו לו שבגלל אובדן הסכום לא תוכלו לקנות לו ... (מה שהבטחתם) ותרחיקו ממנו את הארנקים שלכם כדי שלא תהיה שם פירצה שקוראת לגנב. והעיקר – לכו לברר מה קורה איתו ולא על ידי חקירת שתי וערב.

"אימא, עיזבי את הילדה"

סופר נני שלום, אני נערה בת 18 ויש לי חדר גדול אך בגלל כמות הדברים שיש בו, נוצרה אשליה של צפיפות וחוסר סדר. אמי ואני כל הזמן רבות בגלל החדר שמבחינה הוא חלק מהבית והיא רוצה שגם הוא יהיה תמיד מסודר ונקי, ולעומת זאת אני עומדת על כך שזה החדר שלי ואם טוב לי לחיות ככה זה לא צריך להפריע לה כי אחרי הכל זה החדר שלי ואני צריכה לחיות בו ולא אף אחד אחר. אשמח אם תעזרי לנו להגיע להסכמה כלשהי בנושא זה כי הוא גורם הריבים ביני לבין אמי. תודה מראש

נערה יקרה, תני לאמא שלך לקרוא את התשובה שלי: אמא, עיזבי את הילדה. זה כן החדר שלה. אני כל כך מבינה אותך שזה מפריע לך, זה היה בטח מפריע גם לי, אז תסגרי את הדלת כדי לא לראות את זה. אם לדעתך הבלגאן הזה מקלקל את הבגדים שלה, תמעיטי לקנות לה. אם לדעתך זה מביא נמלים הביתה, תרססי שם, על הבגדים ועל שאריות האוכל. אבל תפסיקי לריב על זה. חבל. יש לך אשה צעירה בבית שאת מוצאת כל הזמן סיבות לקלקל איתה את היחסים. חבל ומיותר.

אחותי משתלטת על החדר שלי - מה עושים? | צילום: אור גץ, istockphoto "תוכלי לייצר לעצמך חיים בלי העלבונות שיש לך היום"

שמי פרח, אני בת 17.5 ואני הבת הבכורה בבית. הוריי גרושים מאז היותי בת 6 ויש לי אחות שגרה איתי בבית - שמה נוי והיא בת 15.5. בנוסף יש לנו עוד שלוש אחיות קטנות מאבא. מאז שנוי קטנה היא זו שרוצה להיות השולטת וזה די הולך לה. ההורים לא תמיד לצידי והם לרוב צוחקים ולא עושים עניין. אותי זה מאוד מטריד כי אני סובלת ככה כבר המון זמן ומנסה שההורים יעזרו. לדוגמא: המחשב נמצא בחדר שלי ונוי נמצאת בו כל היום מהרגע שהיא באה מבית-הספר עד שהיא הולכת לישון, ולי אין את הפרטיות. רב הזמן אני נאלצת להישאר בסלון ולמרות שאני כ"כ אוהבת טלוויזיה, זה מעיק. אם למשל אני רוצה לישון צהריים, נוי מפריעה לי ואני נאלצת לישון אצל אמא בחדר. מיכל, אני ממש רוצה שתעזרי לי כי אני כבר מיואשת. נ.ב: אני מעריצה שלך. אין יום שאני מפספסת את התכנית המדהימה שאני לומדת ממנה רבות. אוהבת אותך, פרח.

פרח יקרה, אני רוצה להבין: המחשב בחדר שלך כלומר לנוי יש חדר אחר? אם כן, מהיום את משתלטת לה על החדר. ברגע שהיא נכנסת לחדר שלך את הולכת לחדר שלה ונשכבת לנוח. את יודעת מה, הייתי מוציאה את המחשב מהחדר שלך. בשביל מה לך אותו? בלאו הכי היא משלטת עליו. צאי הרבה מהבית. לכי לחברות. שבי שם על המחשב. אני רצינית. כדאי לך לוותר על הגורם לכל עוגמת הנפש שלך, במיוחד שנוי יודעת שהיא יכולה לעצבן אותך. אז אם המחשב לא יהיה בחדר שלך, לא יהיה לה איך לעצבן אותך. ועוד עצה: עוד מעט את מתגייסת ואם לא, אז צאי מהבית ללימודים במקום רחוק ותוכלי לייצר לעצמך חיים בלי העלבונות שיש לך היום. בהצלחה.

ילדה עם חרדות

לבת שלנו בת השלוש וחצי יש חרדות שמעירות אותה באמצע הלילה או מונעות ממנה לשהות בחדר לבד. בלילה היא דורשת את נוכחות האב בכדי לחזור לישון, וביום זה הופך אותה לתלותית מאוד. למשל, היא לא הולכת לשירותים לבד, ואם בגן אין לה ליווי היא "מפספסת". אנחנו מבינים שבגיל הזה החרדות הן דבר טבעי אצל הילד, והשאלה היא איך להתמודד איתן ביום ובלילה. נטלי

לא אצל כל הילדים יש חרדות בגיל הזה. אינני יכולה לדעת אם החרדה היא בעקבות משהו שקרה לילדה או שזה התנהגותי, כלומר: האם חוותה פחד, שמעה במקרה חדשות, שמעה סיפור בגן, ראתה סרט מצויר ומשהו מזה הפחיד אותה או שפעם, במקרה, חלמה חלום רע ומאז היא למדה איך להפעיל אתכם (זה התנהגותי), לכן אני ממליצה הדרכה הורית ובירור.

"הילדה שלי פחדנית"

אני אם לשניים כשהבכורה בת 3. היא מאוד פחדנית, עד כדי היסטריה. היא מפחדת כמעט מכל דבר: רעש קיצוני, זיקוקים, רוח שנושבת טיפה חזק מהרגיל ועוד. האם יש צורך לגשת לטיפול או שזו תקופה שתחלוף? ליאורה

ליאורה, לכי לבירור. אני ממליצה מאד טיפול באמנות. ילדה כזו קטנה לא הולכת לפסיכולוג או לטיפול אנליטי, היא צריכה לעבד את החוויות שלה דרך ציור, מוזיקה, דרמה, סיפור, משחק וכו' וזאת עושים בטיפול באמנות.

האם זה לא מוקדם מדי?

האם נכון להפוך את הילדה לדוגמנית בגיל 4.5?

יש לי ילדה מהממת, בת 4.5, שרוצה לדגמן. היא מאוד אוהבת להצטלם, לעשות פוזות וכו'. עשיתי צעד והתחלתי לחפש לה סוכנויות, רק שפתאום צצים מלא אנשים, שחלק מהם הציעו לי כמה פעמים לעשות איתה משהו, שאומרים לי לא להרוס לה את הילדות. רוב הסוכנויות באמת רוצות לעבוד רק עם חוזה. מה עלי לעשות? רחלי א.

תשאירי אותה ילדה ותני לה לדגמן ולעשות פוזות במקום הבטוח שהוא הבית. כרגע זאת הצגה של ילדה קטנה ומתוקה, אם תעשי מזה מקצוע בגיל הזה שלה, אני רואה בזה רק חסרונות.

"הורים מפלים לעיתים קרובות בין הילדים שלהם"

שלום סופר נני, אני בן 14 ויש לי אח בצבא. כל פעם שהוא חוזר אימא שלי עושה הפליות כנגדי. נניח ואני חולה, במידה והוא חוזר היא אומרת לי לדאוג לעצמי. לעומת זאת, כשהוא חולה הוא נהפך לאליל. היא ממש מעצבנת, רבתי איתה על זה כמה פעמים והיא לא מבינה את זה. מה אפשר לעשות ? תודה בן ה – 14

 יקירי, אמנם הורים מפלים לעיתים קרובות בין הילדים שלהם אבל אצלכם זה כנראה חזק מאד. מצד אחד, בן חייל זה משהו מאד עוצמתי ואני יכולה להבין את הדאגה והפינוק של אמא אבל מנגד, יש גם אותך שמרגיש מופלה לרעה. שמע, אם אמא לא שמה לב לזה ולא מבינה, אין מה לדבר על זה יותר. בשביל מה לך? אני מציעה לך לפתח חיים מאד עצמאיים משלך, להיות חזק, מוביל, מנהיג, ילד מצליח ומוצלח ומזה אף הורה לא יוכל להתעלם, גם לא הוריך. ואם גם זה לא יעזור, אז לא נורא, עוד ארבע שנים אתה עוזב את הבית ותבנה לך חיים מלאים משלך. בהצלחה.