"אני פוחד שאבא ואמא יתגרשו"

לא קל לגדל ילדים. בכל שבוע אתם צופים במשפחה חדשה עם קשיים חדשים ועכשיו זה הזמן לשאול את השאלות על המשפחה שלכם. שלחו לסופר נני את השאלות שמטרידות אתכם ובכל שבוע נפרסם מספר שאלות שסופר נני ענתה עליהם.

השאלות שלכם, התשובות של מיכל דליות:

"אני כל הזמן פוחד שההורים שלי יתגרשו" | צילום: Pixland, Istock "אני כל הזמן פוחד מזה שהם יתגרשו"

מיכל היקרה, אני בן 11 ויש לי שתי אחיות תאומות. ההורים שלי כל הזמן רבים. היום למשל היה ריב גדול בגלל שני שקלים לאיזו מכונה בקניון. שמעתי שהם איימו להתגרש, ניסיתי להפסיק את הריב אבל הם המשיכו אותו. אני כל הזמן פוחד מזה שהם יתגרשו. יש דרך להשלים בניהם? אני חייב תשובה מהר, לפני שזה יהיה מאוחר מדי, גיא.

גיא יקר. אני מציעה לך לאזור אומץ וללכת לאמא או לאבא, לאותו הורה שאיתו יש לך שפה טובה יותר, ולהגיד להם את האמת. תגיד "אמא אני שומע את המריבות שלך עם אבא ואני פוחד שתתגרשו". אמא תנסה להרגיע אותך אבל תיקח לתשומת ליבה את מה שאמרת. בדרך כלל גיא, הורים שנשואים כבר 15 שנים בערך רבים ביניהם. החיים קשים ולעיתים סוחטים, כל אחד מהם שקוע בעולמו ואולי באופן זמני מישהו מהם לא מאושר. זה יכול להיות. זה קורה בהרבה בתים. תנקוט עמדה גיא. בפעם הבאה שהם רבים תיקח משם את האחיות שלך ותרוצו רחוק. ההורים יתפלאו, ואולי אפילו יכעסו עליך, ואתה תגיד "לא רציתי שהן תשמענה את המריבה הזאת. כולנו כבר עצובים מזה". לפעמים צריך לנער את ההורים ואולי זה יצליח לך. אני מחזיקה לך אצבעות.

הילד פרפקציוניסט

הייתי מאוד רוצה לדעת איך להתמודד עם הבן שלי בן ה – 13, שבכיתה ח', בנושא של מבחנים. הוא מקבל ממוצע 80 ורוצה לקבל 100. כל מבחן הוא מתאכזב מחדש ועוד לפני המבחן הוא אומר לי "בטוח אני לא אקבל 100". זה לא מרגיע אותו שאני ובעלי אומרים לו שהממוצע שלו זה מספיק. חשוב לי להדגיש שהבן שלי הוא ילד מאוד הישגי עם סף ציפיות מאוד גבוה מעצמו. מיכל

מיכל, זו לא את שצריכה להתמודד עם הבן שלך, זה הבן שלך שצריך לדעת להתמודד עם הצורך שלו להיות מושלם. אני חושבת שבפעם הבאה שבנך פונה אליכם עם המשפט הזה, אתם צריכים להגיד לו "בהחלט יש סיכוי שלא תקבל 100. אתה צודק. מה שיהיה יהיה" ולא להסכים לדבר איתו על זה יותר. יותר מאשר הוא רוצה להצליח, הוא רוצה לדעתי גם לגרום לכם להגיב. מספיק שתגידו פעם אחת "כל מה שתביא לנו מספק אותנו" ואחר כך לא להתמסר לביקורת שלו.

"הילד השתנה לי לחלוטין"

שלום רב, הרבה שינויים חלו לאחרונה בחייו של בני בן ה-4 וחצי: עברנו דירה, הוא החל גן חדש ונולדה לו אחות קטנה לפני תשעה חודשים. בחודש האחרון השתנה לי הילד לחלוטין- מילד עדין ומתוק הוא הפך חוצפן בצורה בלתי רגילה, החל להרביץ לנו (ומיד בורח ומצחקק כשאנחנו כועסים עליו), משליט טרור על חברים שמגיעים אליו הביתה, ומרבה בהתפרצויות בכי וצרחות על כל פיפס קטן. אנחנו ממש אובדי עצות. מצד אחד מאד מבינים לליבו ואמפתיים לרגשותיו ולקשייו, ומנסים לספק לו תשומת לב פרטנית ככל האפשר (לומדים מהתכנית שלך). מצד שני רוצים לשים לו גבולות ברורים מאד להתנהגות בלתי נסבלת שלו. אנחנו כל הזמן מתלבטים האם העמדת גבולות נחרצת (למשל כשמרביץ) רק מחזקת את ההתנהגות הזו, כי בכך משיג את תשומת ליבנו, או שעדיף להתעלם. אני יודעת שזו פשוט תקופה קשה, אך שאלתי היא איך אני מתמודדת עם זה עד יעבור זעם. אשמח לתשובה מהירה. אמא ליה

ליה, בודאי שצריך להגיב ולא להתעלם מהתנהגות אלימה ומאד לא מקובלת. נכון, הקטנצי'ק עבר כמה משברים ועולמו היטלטל ובכל זאת אתם צריכים להמשיך להיות סוכני החיים והחוקים שלו. תצטרכי להגיב על כל התנהגות שלו לגופה: כשהוא מתחצף אליך לכי עצובה ועם פרצוף מושפל לחדר שינה ותשכבי שם ותבכי וכשהוא יבקש סליחה תגידי שאת פגועה ונעלבת ולא רוצה לדבר איתו בינתיים. וכך תחכי שלוש דקות בערך. אחר כך תקומי ואל תדברי בכלל על מה שקרה אלא תמשיכי הלאה. וכשהוא מתפרץ וצורח ומעיף דברים קחי אותו על הידיים בחיבוק הפוך ותגידי לו שאת שומרת עליו עד שיירגע. בקיצור, ליה, אתם זקוקים להדרכה הורית ואני ממליצה לך ליצור קשר עם המשרד שלי ולקבל המלצה.

לפעמים גם חיילים צריך לחנך בבית | צילום: מאור רוזנשטיין גם חיילים יש לחנך

אני פונה אלייך לגבי בני שכבר אינו ילד כי אם חייל. מעניינת אותי תשובתך לגבי נושא של גבולות לחייל ועוד חייל קרבי בסדיר, כמו בני. הוא מגיע הביתה ומתעלם מבקשתי לסדר בנושאים הקשורים אליו כגון ניקוי אמבטיה ואסלה אחרי שימושו בהם. אתמול החלטתי שנמאס לי, אחרי פעמים קודמות של דיבורים, והחלטתי לשים לו גבול ולא נתתי את האוטו שלי. האם זו נראית לך דרך נכונה או שיש לך רעיון אחר? באופן כללי הוא לא מהנחמדים בבית. תודה, יהודית.

יהודית, בדרך כלל זו לא הגישה החינוכית, אבל לחייל הזה, שבדרך כלל הוא לא מהנחמדים כלפייך, הייתי אומרת לך להמשיך בקו הפעולה הזה. הבן שלך צריך להבין, והוא יבין זאת רק על ידי פעולות שלך, שיש הדדיות ביחסים בין ילדים. אם הוא לא "אחת שתיים שלוש" אז גם את לא רואה עצמך מחוייבת לו ב"ארבע חמש ושש". אני מחזקת אותך. תהיי חזקה ואל תפחדי מקולו הרועם או מהסצינות שינסה לעשות לך. הצדק לצידך ואת עדיין אמא שלו ולכן קובעת.

הילדים מפחדים מהסבא

נני היקרה, יש לי 3 ילדים בגילאים 13, 10, ו – 6. לפני שנה אבי בן ה-67 חטף אירוע מוחי קשה. עברנו ימים ולילות בבית החולים ובמוסד שיקומי וכיום אבי על כסא גלגלים ולא מדבר ברור. הילדים שלי מאז לא רוצים ללכת לסבא – למשל, הבת הקטנה בהיסטריה. אנחנו עוזרים לאמא שלי בסופי שבוע (והילדים באים איתנו) כשלעיתים רחוקות יש לנו אפשרות להשאיר אותם אצל אחותי. השאלה האם אנחנו גורמים נזק לילדנו? ומה עלינו לעשות כי הבכי וההתנגדות מתחיל כבר מיום חמישי וקשה לנו רגשית לראות אותם במצב כזה. אנא עיזרי לנו כדי שנעזור להם .תודה, אביגיל.

אביגיל, אתם לא גורמים שום נזק לילדים. אני מציעה שתיתני לילדים שלך בחירה בין להישאר בבית לבין לבוא איתך. כן, כן. הגדולים כבר בהחלט יכולים להישאר לבד ולקטנה תמצאי אמא של חברה מהגן שתשמור עליה. הילדים פשוט מבוהלים. לא נעים להם לראות את סבא ככה וכאשר לא תלחצי עליהם עם הזמן הם יירגעו. תימצאי להם סידור וככה הם יראו שאת מתנהגת אליהם בכבוד. אם הקטנה לא תרצה להישאר תגידי לה שהיא זו שמחליטה אם לבוא איתך או להישאר אצל החברה. אלו שתי הבחירות כרגע בחייה וכשלא תרחמי עליה ותעבירי מסר ברור של בת שדואגת לאבא שלה – יש סיכוי גדול שהילדים יבינו וישתפו פעולה.

ההורים מתגרשים, הילדה הופכת לאלימה

אני ובעלי נמצאים בתהליך גירושין ארוך וכואב. יש לנו שתי בנות בגילאים 5.5 ו-4. הבת הצעירה מגלה אלימות פיזית ומילולית קשה, נגד מבוגרים ובעיקר כלפי ילדים. היא חסרת מעצורים וקשה לשליטה עד בלתי אפשרית. חשוב לציין כי גם אביה הוא איש אלים (לא כלפי הבנות), קולני ונוהג לנבל את הפה. מה ניתן לעשות? במיוחד שאין שיתוף פעולה עם האב. מאיה

קחי את הילדה לטיפול באומנות. ראשית, היא נוהגת כך כי היא במצוקה לכן מתנהגת כמו שהיא מכירה: כמו אבא שלה. לכי איתה לאיש מקצוע שיקל עליה ויאפשר לה לעבד את הקושי הגדול שהיא חווה עכשיו. אם את רוצה המלצות צרי קשר עם משרדי.

הילד שונא ללכת לגן - מה עושים? | צילום: AlexMotrenko, Istock

נשיכות בגני ילדים

הילד שלי, כמעט בן שנתיים, חוזר בשלושת החודשים האחרונים מהמעון עם סימני נשיכה. פנינו למנהלת המעון והיא אמרה שיהיה בסדר. הגענו עד למפקחת על המעון והמצב נשאר זהה. בחודש האחרון יש לנו כל בוקר משימה קשה לשכנע את בננו ללכת למעון. כמו כן הוא התחיל לנשוך אותנו-ההורים. מה לעשות? מיכל מבאר שבע

מיכל, לא תוכלי לטפל בילד שנושך או להוציא את בנך מהגן הזה ולכן עלייך להגיד לו כל בוקר שאמא ואבא אוהבים אותו ואולי היום יהיה לו כיף. אם יש כמה הורים שילדם חוזר נשוך – תתארגנו להוציא את הנושך מהגן. תפעילו לחץ על מנהלת המעון ואז אולי העניין יטופל. ובקשר לבנך, כל זמן שהוא ממשיך במעון הזה תחבקו אותו חזק כל בוקר ותגידו לו שהוא ילד גיבור וטוב ובבית. כשהוא נושך, תעשי כאילו את בוכה ועצובה ולכי לחדר שינה להירגע. לא צריך לחזור שוב ושוב על ה"אסור וזה לא נעים" אלא יש לפעול. לא להעניש אותו אלא לגרום לו להבין כמה זה מעליב אותך. התנהגי כמו שנעלבת ונפגעת ואני חושבת שהוא ילמד מזה.