רועי ישורון (44) אב לשתי בנות: שירה (12) ויעלי (10) רצה לברר מה הבנות שלו באמת חושבות עליו, אם הן סומכות עליו, אם הוא תומך בהן מספיק ומה היו רוצות לשנות בו, אז הוא כתב להן שאלון-משוב בדומה לשאלונים, שאנו מקבלים כדי לחוות דעה על שירות או על הבוס בעבודה, רק כשכאן מדובר במרקם משפחתי של יחסי אב ובת.
רועי העלה פוסט לפייסבוק בנושא, ושיתף את חבריו, וההתרגשות לא איחרה להגיע. "מבחינתי להיות אבא זו מתנה אדירה. אני מתאר לעצמי שכשהן יהיו בנות 30 הן יחשבו שיש דברים שעשיתי בצורה לא נכונה בילדות שלהן, כמו כל ילד, אבל אני משתדל כרגע לעשות את המקסימום, ולהיות האבא הכי טוב שאני יכול".
בחייו המקצועיים, רועי עוסק במגוון של תחומים: הוא מאמן אישי ועסקי, יועץ עסקי לחברות, סופר ("ילדה רגילה לגמרי") וגם איש עסקים. אך בתוך כל העשייה הזו, הוא מדגיש שמערכות היחסים שלו עם המשפחה הן במקום הראשון בסדר העדיפויות. "התפקיד ההורי מאוד חשוב לי, להיות קרוב אליהן ולהיות חלק מהחיים שלהן, וכמובן שתהיה לנו מערכת יחסים טובה ואוהבת".
לא במפתיע, את הרעיון למשוב שאב ישורון מעברו בתחום הניהול. "נשמתי את עולם הארגונים שנים רבות, ומשוב הוא כלי נפוץ בארגונים. פתאום חשבתי – למה לא לנצל את הכלי הזה גם להורות. ללמוד איך הבנות תופסות אותי, האם אני מספיק קשוב להן, האם לפי דעתן אני כועס הרבה. הכנתי את השאלון בסוף השבוע ונתתי להן בלי להסביר יותר מדי. שתיהן מילאו בשמחה את המשוב, והתייחסו לזה ברצינות. אחר כך הן באו אלי לחדר וביקשו ממני לעבור יחד על המשוב ולהסביר לי את התשובות. הייתה לי תחושה שהן מתרגשות למלא את זה".
מה הפתיע אותך בתשובות שלהן?
"הופתעתי לטובה שלא היה להן חוסר שביעות רצון מהותית ממערכת היחסים שלנו. כמובן שלא הכל היה מושלם, אבל היו דברים שחשבתי שאני צריך להשתפר בהן, ומבחינתן הכל היה בסדר. למשל, לפי דעתי, לעיתים אני כועס שלא לצורך או מדבר בצורה לא מספיק מכבדת, אך לשמחתי הן לא מרגישות ככה. אולי בגלל שבשנים האחרונות עשיתי עבודה עם עצמי, והיום אני יותר רגוע ומדבר בצורה יותר מכבדת, כמו שצריך לפי דעתי לדבר לילדים, ולאנשים בכלל".
על השאלה אם היית יכולה לבקש ממני שלושה דברים שהייתי מבטיח לך מראש שהתקיימו, מה היית מבקשת?", ענתה יעלי, בתו של ישורון: "שתצחצח לי שיניים ביום שישי בלילה".
"זה בשביל הפינוק", הוא מסביר. "היא בת 10 אבל אוהבת שפעם בשבוע אני מצחצח לה שיניים. הדבר השני שביקשה הוא שאני אהיה איתה יותר זמן לבד, רק היא ואני. שירה ביקשה שאני לא אמות (כמובן כמשאלה שברור לה שלא יכולה להתקיים), ואמרתי לה שזה לא יקרה, ושאני גם מקווה שאמות לפניה, הדבר השני שביקשה הוא שנקים חברה ביחד.
על השאלה "האם את מרגישה פתוחה וחופשיה לספר לי דברים?" יעלי ענתה שכן, אבל שיש דברים מסוימים שהיא מעדיפה לספר לאימא. "זה נראה לי בסדר גמור ולא משהו שאנסה לשנות", הוא אומר. לשאלה 'מה היית רוצה לשנות בי?' שירה ענתה שכל השבוע אני אוכל בריא ובסוף השבוע אני אוכל שטויות, והייתה רוצה שאני אדאג יותר לבריאות שלי', זה הפתיע אותי שזה היה חשוב לה. על השאלה, 'מה את אוהבת אצלי כאבא, או כאדם?' שירה ענתה: 'שאתה מלמד אותי המון דברים ושאתה לא דוחף אותי לדברים שאני לא רוצה', וגם 'שאתה יודע מה המטרות והיעדים שלך ולא מתייאש עד שאתה משיג אותם'".
>> להורדת המשוב שנתן רועי לבנותיו
"אבא שלי היה נוסע לכמה חודשים"
איפה גילית שאתה צריך להשתפר?
"גם מתוך השאלון, וגם מתוך התבוננות שלי עם עצמי, אני חושב שיש עוד מקום לבלות יותר זמן עם כל אחת מהן, וגם להתייחס אליהן בנפרד. לפעמים אני גם חוטא בצורת דיבור של ציווי, כאילו אני מתפעל אותן, אבל יש כאן בנות אדם וצריך לדבר אליהן בכבוד כפי שמדברים לאנשים מבוגרים, זה מקום שאני יכול לשפר. בנוסף, אני יכול לגלות יותר סבלנות כשאני מסביר משהו והן לא מבינות אותי"
רועי מספר כי זמן האיכות שלו עם בנותיו מאוד יקר לליבו. "אני עובד בחלק מהזמן בבית כך שאנחנו משחקים לפעמים בכל מיני משחקים, מבלים יחד, הולכים לסרט או למסעדה. אני משוחח איתן הרבה, ומכיר אותן לעומק. דור האבות הנוכחי קרוב יותר לילדים ומעורב בחייהם לעומת דור האבות שלנו, שהודיעו להם בטלפון שנולדו להם ילדים. את אבא שלי, שהיה בימאי סרטים (יצחק צפל ישורון) לא הייתי רואה תקופות ממושכות כי כמה פעמים הוא נסע לנסיעות ארוכות לחו"ל לכמה חודשים, וכשהוא היה בעצמו ילד בן שש העבירו אותו לקיבוץ לכמה שנים בגלל נסיבות של עבודה ומצב בטחוני. זה משהו שלא הייתי יכול לדמיין – לקחת את הבנות שלי ולמסור אותן למישהו שיגדל אותן. בתור מאמן אני פוגש בקליניקה את ההשלכות של הילדות עלינו כאנשים מבוגרים, ואת הפצעים שיש לאנשים, ואני משתדל בזמן שאני מגדל את הבנות שלי לעשות את המיטב כדי שלא יהיו להן פצעים מהותיים".
הקירבה לבנותיו לא הייתה לרועי מיידית וטבעית, היא נולדה מתוך תהליך גדילתן של הבנות ושלו כאביהן. "בשנים הראשונות, לפני שהן התחילו לדבר, הייתה פחות קירבה מבהמשך, למרות שמהרגע הראשון הייתי מאוהב בהן. אני חושב שלאבות בכלל לוקח לפעמים יותר זמן ליצור קשר. אני זוכר שאשתי אמרה לי בהתחלה שאני לא מספיק קרוב או מעורב, חשבתי על זה והחלטתי לשנות את זה. המעבר מזוגיות למשפחה לא קל ולוקח זמן להתרגל ולהבין את זה, להבין שאתה כבר לא במקום הראשון מבחינת אשתך, אלא הילדות. להתרגל למארג משפחתי אחר. היום אני מרגיש שוויוני עם אשתי בגידול של הילדות, אני לא האבא שעוזר לאמא לעשות דברים, אנחנו שני הורים שמגדלים ביחד, באופן שווה, את הילדות".
קיבלת פידבקים מעניינים מהסביבה על המשוב?
"חברה אחת אמרה לי שהיא נתנה את המשוב לילד שלה ושזו הפכה להיות אחת השיחות המשמעותיות ביותר שהיו להם בחיים. חבר אחר אמר שהוא נתן את השאלון לבתו בת ה-15 ולמד באמצעותו משהו משמעותי, כי גילה שהיא הבחינה בדבר מה באישיות שלו שלא ידע שהיא שמה לב אליו. הרבה אנשים ביקשו לקבל את השאלון. הרוב הגיבו בפרגון לרעיון, וחלק ביקשו גם גרסה לבני זוג".
בנוגע למשוב, רועי מדגיש שיש המון צורות לשאול שאלות. "זה יכול להיות בצורה כתובה, בעל פה, או דרך משחק, הכל בהתאם לגיל של הילד, למערכת היחסים, ולהתאמה לסיטואציה ולמשפחה. אפשר לדוגמא ליצור כרטיסיות עם תכונות או התנהגות מסוימת ולאפשר לילד לבחור כמה מילים שמייצגות את ההורים. אנחנו יכולים ללמוד הרבה מאוד על עצמנו דרך הילדים שלנו. כל הזמן יש לאן לשאוף ולהתפתח בהורות. אני בטוח שעשיתי גם הרבה דברים שלא היו נכונים לאורך הדרך, ואני די בטוח שגם היום אני עושה טעויות אבל אני לומד ומשתפר, לא קיבלנו הכשרה להיות הורים אבל אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים".