ב-7 באוקטובר יותם חיים ז"ל נחטף מביתו שבכפר עזה. אחרי שבועות ארוכים בשבי הצליח להימלט משוביו יחד עם אלון שמריז וסאמר טלאלקה ז"ל, אלא שהשלושה נורו ונהרגו בשוגג על ידי כוחות צה"ל. אמו, איריס חיים, שתשיא הערב משואה, מדגישה שגם בחלוף הזמן אין לה כעס על הצבא - אלא להפך.

"מה זאת אומרת לכעוס על הצבא? הצבא זה אנחנו, זה הילדים שלנו", אמרה הבוקר, "תמיד אמרו שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם, המודיעין הכי טוב בעולם. מאוד סמכתי על הצבא והמודיעין שיביאו את יותם ושהכל יהיה בסדר. הייתי ב-100% אמונה מלאה, ללא פקפוקים, שיותם יחזור הביתה על ידי הצבא. גם כשקרה מה שקרה, זה לא סדק לי את הביטחון בצבא. זה צבא ערכי, מוסרי. לבתי יש בן זוג מילואימניק ביחידת אגוז. זה בתוך הבית שלנו. אומנם הבנים שלי מוזיקאים ולא היו פייטרים בצבא, אבל אני לא יכולה להסביר כמה שזה בדם שלי, הקשר עם הצבא".

שוחחת עם החיילים שירו בשוגג ביותם. מאיפה תעצומות הנפש האלה?
"כשהיינו בשבעה הגיעה אליי אשת המג"ד של החיילים שירו ביותם, סאמר ואלון זכרונם לברכה. היא אמרה לי שהצבא מרוסק, שהחיילים לא יכולים להרים את הראש, לא יכולים להמשיך להילחם. שאין להם ביטחון בעצמם. שלא יכולים להמשיך במשימה. מה זה לא יכולים להמשיך במשימה? אנחנו צריכים את הצבא, בלי הצבא אנחנו לא פה. עשיתי את זה מתוך תחושת אחריות. אני גם אזרחית פה. נכון, הבן שלי נהרג, אבל צריכים להמשיך, אין מה לעשות. אי אפשר לעצור את הכל. כאב לי על הילד שלי, גם עכשיו כואב, אבל אני יכולה לראות עוד דברים, לא רק את הילד שלי. יש גם את המדינה שלי, את העם שלי".

את חושבת לפעמים מה היה קורה אם?
"לא, אני לא נמצאת ב'למה' בכלל. נטשתי את ה'למה'. למה זו חיה שחיה בהרי האנדים ושתישאר שם. כבודה במקומה מונח. במשפחה מדי פעם יש את הזליגות האלה, למה ואם. ככל שקיבלנו יותר מידע ופירוט על הסיפור, זה מאוד לוקח אותך ומושך אותך. אני מוצאת כוח בתוכי לא ליפול למקומות שלא יכולים לעזור לי. אני עוצרת את עצמי כל הזמן".

היו לך דילמות אם להשיא משואה ביום העצמאות?
"לא הייתה לי שום דילמה. כמו שלא עצרנו את פסח, לא אמרנו לאנשים לא לעשות ליל סדר, למרות שהיו קולות שכן. מדינת ישראל חייבת להמשיך עם הסמלים שלה. זה סמל לעצמאות שלנו, לחוזק שלנו. אם נגיד שאנחנו רק ביום הזיכרון, אז חמאס מנצח אותנו. יש כאלה שיגידו שחמאס כבר ניצח אותנו. אני לא מרגישה ככה. אני מדברת עם חבר'ה מדובדבן, מאגוז, מהצנחנים, מכל היחידות הכי מובחרות, ומחזקת אותם. רק תמשיכו. אנחנו מחויבים לחיילים שנהרגו, מחויבים להמשיך להדליק משואות ולהגיד לכל העולם שאנחנו פה ונמשיך להיות פה. מי מדליק משואות? מי שהשנה הצילו אנשים בנובה. צריכים לתת להם את הכבוד הזה. אסור לנו לוותר על המסורת שלנו, על הגאווה שלנו. אם נוותר על הגאווה שלנו, מה יישאר לנו?".