הן קונות, מבשלות, רוחצות, מחנכות ומלטפות, והן עובדות ועובדות והכל בעשר אצבעות. על פי הלמ"ס, כ-8% מהילדים בישראל, כלומר כ-197,000 ילדים, חיים במשפחה חד הורית (מעל 92% מהמקרים מדובר באם חד הורית או יחידנית). לרוב, הסקטור הזה באוכלוסייה הוא חלש ומאותגר כלכלית, ומערך התמיכה הסוציאלי במדינת ישראל רחוק מאוד מהמקום שבו הוא אמור להיות. אבל ישנן בנות שהחליטו לקחת את המושכות לידיהן ולטפס כל הדרך למעלה, ורק משם להביט על הסטטיסטיקה היבשה והמציאות המסובכת. איך הן עשו זאת? נא להכיר: וונדרוומן, הגרסה המקומית.
לא להצליח? אין אופציה כזו
סמדר גנזי (51) הייתה בעברה דוגמנית ובהווה היא אישה רבת פעלים. מנכ"לית "אקסטרווגנזי", חברה להפקת אירועי אופנה ולייפסטייל, מזה 20 שנים. בשנה האחרונה הקימה מיזם חברתי עם הדוגמנית מעיין קרת הנקרא "המסלול שלך", הכולל סדנאות העצמה לנערות צעירות. בנוסף, סמדר חברת פאנל בתכנית הבוקר עם הילה נחשון ואקי אבני.
לסמדר שני ילדים יעל (20) ואיתי (9 וחצי), אביה של יעל נפטר כשהייתה בת 10 וחצי. מאז ששני ילדיה נולדו, סמדר גידלה אותם לבד, ללא עזרה. "היו שנים מאוד קשות, כשהייתה לי ילדה בת עשר וחצי ותינוק בן יומו ואני הייתי היחידה שצריכה לפרנס ולטפל, הייתי ערה כמעט 20 שעות ביממה", היא אומרת.
הטורבו שלה, כלשונה, היה לגדל ולפרנס אותם בכבוד. כמי שהביאה את ילדיה לא מתוך מערך זוגי וללא תמיכה כלכלית ממקור חיצוני, ידעה לאורך כל הדרך שרק על עצמה היא יכולה להישען. "קיבלתי חינוך לחריצות", אומרת סמדר. "אמא שלי קיבוצניקית ולימדה אותי לעבוד כמו נמלה, ולהישאר אופטימית".
בשנתיים הראשונות לאחר שאיתי נולד, נעזרה בתיכוניסטית שכנה שהייתה הבייביסיטר והפכה עם הזמן לבת בית. "גנה הייתה כמו מלאך, היא היחידה בעולם שעזרה לי", מספרת סמדר.
היום של סמדר מפוצל "להרבה פרוסות", שעות עבודה ושעות הורות, וביניהן היא נעה. היא מספרת שאינה נחה על זרי הדפנה לרגע קט, "כל פרויקט הוא כמו הראשון שלי, ואני כל הזמן פועלת לייצר עוד מיזם נוסף, שיהיה לי עוד מקור הכנסה". סוד הצלחתה היא אומרת, הוא לעשות רק מה שהיא אוהבת. "אני מאמינה שכך יש סיכוי גדול להצליח".
כשהיא מרגישה בחושיה שהרעיון נכון, היא רצה קדימה. "ואם אני לא אצליח היום אז אני אצליח מחר", היא אומרת.
בגלל החסר במשענת חיצונית, סמדר בנתה לעצמה מערכת תמיכה מאוד משמעותית: ספורט –
7 ימים בשבוע היא לסירוגין רצה, שוחה, עושה ספינינג ויוגה. "אילולא הספורט לא הייתי מצליחה להחזיק את החיים על הכתפיים כמו שאני עושה זאת בגאון". לאחרונה אף חזרה לספסל הלימודים, "החלטתי שהגיע הזמן שאסיים את התואר הראשון בחינוך".
את הפחדים שעולים, ואת הזמן היא מנהלת כמו מפקדת קשוחה. "כמו חץ שלוח אני מנהלת את סדר היום שלי, הדקות עומדות אצלי למסדר". רק אחת לשבועיים, כשאיתי נמצא בסופ"ש אצל אביו, סמדר אוגרת כוחות. "אז אני משתבללת, ישנה כל הזמן, לא עונה לטלפונים ולא זזה, זה הזמן שלי לפגוש את עצמי, זה מה שהכי חסר לי בעצם".
מצלמת לקבלנית בניין
אורית לב-מרום (43) היא אם ל-3 ילדים: אופק (17) אוהד (12) אופיר (10), ומנהלת ושותפה בחברה קבלנית י.יצחקוב. לקריירה בנדל"ן היא התגלגלה לגמרי במקרה. אורית הייתה בעברה מורה לחינוך מיוחד ועסקה בצילום סטילס כתחביב. באחד הימים הגיעה לאתר בנייה פרטי, וצילמה אותו. הקבלן שהתרשם מהתמונות ביקש להעלות אותן לאתר האינטרנט של החברה. תוך פרק זמן קצר אורית מצאה את עצמה מנהלת את העסק, כאשר הקבלן נסע לחו"ל והשאיר זאת בידיה. "זו הייתה אקדמיה לבניין", היא אומרת. היא נמצאת בעסקי הנדל"ן כבר 8 שנים, ולא פעם טעו לחשוב שהיא האדריכלית, "כי לא יכול להיות שאישה תהיה הקבלן".
היום, כשהיא עצמאית ושותפה בחברה, אורית היא זו שמנהלת את הזמן שלה. חלק מילדיה של אורית הם ספורטאים תחרותיים, מה שדורש ממנה השקעה של זמן ומשאבים פיננסיים רבים. "רק ההוצאות על אופק, שהוא טניסאי, מגיעות ל-8,000 שקל בחודש".
ילדיה, שהפנימו שאמא עובדת קשה על מנת לפרנס אותם ואת תחביביהם, למדו להיות עצמאיים, ולהתארגן בעצמם. אך גם זה לא מפחית מרמת העומס שהיא חווה מדי יום. כשהיא מגיעה הביתה לכל אחד מהשלושה יש את הרצונות והבקשות שלו, ואורית משתדלת למלא את כולם, גם כשהטלפון דואג להזכיר לה כי העבודה לא ממש הסתיימה. "בנוסף לכל זה, כולנו עם הפרעות קשב, זה אתגר נוסף".
ברמת השרון, שם הם גרים, נוצרה סביבה חבורה תומכת של אמהות חד הוריות. "אנחנו נעזרות אחת בשנייה, אם אחת צריכה להישאר עד שעה מאוחרת בעבודה, השנייה תכסה עליה".
היא רוצה לעשות את הכל, ומשתדלת לא לוותר על שום דבר. אבל תמיד יש מחיר, ואצלה הוא בא לידי ביטוי בשעות שינה מועטות, ובמספר חברות מדולל לעומת האוסף העצום שהיה לה בעבר. "כשאת מתגרשת, הגרעין משתנה ואת מוצאת עצמך בחברה של גרושים גרושות. את רוב החברות שלי כיום הכרתי בשנים האחרונות, מאז שהתגרשתי", היא מוסיפה.
"כל סוף שבוע שני אני רובצת על הספה ולא זזה", היא אומרת. מאז גירושיה, היא עושה הרבה יותר ממה שעשתה בעבר, בכל רמה אפשרית. "למדתי לקדוח, להבריג, אפילו לטפל בכביסה ובניירת, שהיו חלק מהתפקיד של גרושי. זה דרבן אותי להצליח יותר כי אין שם מישהו שיעשה את זה בשבילי", מודה אורית.
בתחילה אמנם הייתה בפאניקה אך מהר מאוד למדה להתחבר לעוצמות שיש בה. "העובדה שאני יכולה לחנך את הילדים שלי כמו שאני מאמינה, לחיות ללא ריבים מיותרים ולזכות באהבה אמיתית, מעצימים אותי כל יום מחדש".
"אני קובעת פגישות לשעות בהן בתי ישנה"
ליבנת ניזרי (37) דוברת לשעבר של יו"ר ועדת הכלכלה, כרמל שאמה, ושל הרשות לבטיחות בדרכים, היא אם לנויה (5.5), ומגדלת אותה לבדה מזה ארבע שנים. לאחרונה פתחה משרד ליחסי ציבור ואסטרטגיה "ליבנת תקשורת", שעובד עם עמותות, אישי ציבור ופוליטיקאים, ובנוסף, בשנתיים האחרונות השלימה לימודי תואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת בר אילן.
בעבודתה בכנסת, עבדה במשרה מלאה, 24 שעות ביממה. הוועדה עבדה מסביב לשעון כולל דיונים ליליים. "הטלפון צלצל ללא הפסקה, גם כשהייתי עם הילדה", היא מספרת. את הכל למדה לעשות סימולטנית. "כשיש לך לקוח, איש ציבור, וכרגע הוא צריך תגובה לתקשורת לא מעניין אותו שאת בדיוק מקלחת את הילדה או בדרך לחוג, לכן לומדים לעשות את הדברים תוך כדי, וכשיש לי שיחות חשובות הבת שלי יודעת שאסור להפריע לי בטלפון".
לליבנת מאז ומתמיד היו ברורים שני דברים: היא אישה עצמאית והקריירה וההגשמה העצמית שלה מהותיים לה, והיא מאמינה בלהיות הורה פעיל. לבנת מודה שאין לה תוכנית פעולה מראש, וכל יום מחדש היא מנסה לשרוד בכל מה שנוגע לסידור עבור בתה.
כיוון שלבנת חיה במודיעין ומשפחתה הגרעינית בצפון, היא אינה יכולה להסתייע באימה. במקום מגוריה נמצאת גם חברת ילדות שהיא כמו משפחה עבורה. "היא גלגל ההצלה שלי, הבת שלי ישנה אצלה המון". אך לא פעם, משלא מצאה לבתה סידור, נאלצה ליבנת לקחת את בתה לפגישות עבודה, וכשהיא המשיכה אל תוך הלילה בדיונים קדחתניים, בתה ישנה בפינת המשרד.
משרד יחסי הציבור שלה פתח בפניה אפשרויות נוספות. "אני לוקחת בייביסיטר רק כשהילדה נרדמת, ולכן קובעת פגישות בערב, ואז היא לא מרגישה שאני לא שם", אומרת ליבנת.
"אני במקצוע שהוא במהותו גברי, השיח הפוליטי הוא גברי, ואני גם מתמודדת מול יועצי תקשורת מתחרים שהם לרוב גברים", מודה ליבנת. את הכובע שלה כאם חד הורית היא לעולם לא שולפת ולא משתמשת בו. המחיר שהיא משלמת הוא ויתור על בילויים ופגישות עם החברות. "אני כמעט ולא יוצאת בערבים, אם אני יכולה אני יוצאת לערבי נטוורקינג בעבודה או פגישות עסקיות".
"מניע כלכלי הוא לא מספיק חזק כדי להתקדם הלאה, רק הגשמה תייצר סיפוק אמיתי", מדגישה ליבנת ומציינת שנשים רבות לא מתגרשות בגלל החרדה הכלכלית. השוויון כאן רחוק מלהיות מושג:
מעטות הנשים שנמצאות בעמדות בכירות והן אמהות חד הוריות לילדים קטנים. לעומת זאת, גבר גרוש משקיע את כל כולו בקריירה, וקוצר פירות, כי יש לו את כל הזמן שבעולם. "המצב הזה לא הולך להשתנות בקרוב, אני פשוט צריכה להתאמץ להיות טובה יותר", היא מוסיפה.
אם חד הורית: דעי זכויותייך
"אם חד הורית הינה אם שאינה נשואה ומגדלת ילד שטרם מלאו לו 18 שנים", מסבירה עו"ד מתת פלסנר. האם החד הורית זכאית לקבל הטבות רבות מהרשויות, ביניהן הטבות מיסוי, הנחה בתשלומי עירייה, הטבות במעונות יום (של ויצ"ו ונעמת), צהרונים וקייטנות, סיוע בדיור (אם גיל ילדיה לא עולה על 21 ואין ולא הייתה לה דירה על שמה), מענק לימודים לילד במשפחה חד הורית ועוד.
"במקרה בו האם הופכת חד הורית לאור הליך גירושין, זכאית האם החד הורית לקבל מזונות עבור ילדיה לאחר הפרידה מאביהם. המזונות ישולמו עד הגיע הילדים לגיל 18 ועוד שליש בתקופת הצבא. היא עצמה אינה זכאית למזונות לאחר הגט וזאת על פי ההלכה היהודית", היא מוסיפה.
בכל הנוגע למשמורת והסדרי ראייה, הרי שבהסדר של משמורת יחידנית, הילדים יהיו מרבית הזמן בחזקת האם, אשר תקבל בעבורם מזונות מאביהם. אולם, במשמורת משותפת, ישהו הילדים חלק ניכר מן הזמן בחזקת האב. האם זכאית לקבלת מזונות בעבור ילדיה גם בהסדר של משמורת משותפת, אולם קיימת נטייה גוברת והולכת של ביהמ"ש, במיוחד במקרים בהם אין פערי שכר משמעותיים בין הצדדים, שלא לפסוק כלל מזונות במקרה של משמורת משותפת.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
>> שינוי כיוון: יותר הורים גברים מוותרים על על קידום למען המשפחה