דיכאון אחרי לידה, הפלות, גירושים והתבכיינות על מין היילוד הם כבר מזמן לא טאבו. הורים רבים מעלים את כל מה שעולה על רוחם בשלל פוסטים ברשת, ודומה שיש עדיין דברים שלא אומרים. אחת הכתבות המדוברות יותר במגזין הסופ"ש של mako עסק בדיוק בזה. "8 דברים שלהורים עדיין אסור להגיד" העלה לדיון האם מותר להורים להודות שילדים לא ממש גורמים לנו לאושר, שאנחנו שמים את עצמנו במקום הראשון ושלא התאהבנו בתינוק שלנו במבט ראשון.
317 תגובות, למעלה מ-1,000 לייקים, הצטרפו לדיון השנוי במחלוקת. חלקם הסכימו עם הכתוב, חלקם התאוננו שאנחנו דור מפונק שחושב רק על עצמו. "אני חושבת שזו תמונת הראי לכל הפייסבוק והאינסטגרם אליהם אנחנו מעלים תמונות מושלמות", אמרה מדריכת ההורים עינת נתן בתוכנית הבוקר של קשת לגלית גוטמן ויואב לימור. "אחרי כל היופי טופי הזה, עכשיו הגיע עידן הכנות. כנות זה מקליק ואנשים אוהבים את זה. בכל העולם בלוגריות ואמהות חושפות כנות בנוגע לחווית האימהות שלהן. אני חושבת שכנות זה דבר טוב ואני הראשונה שאומרת שילדים זה אושר ושמחה וחרא ושעמום גדול, זה גם וגם. הדבר הזה מורכב. הבעיה היא שאנחנו דור של אנשים מפונקים. יש לנו ציפייה שהחיים יישארו אותו דבר, שנהיה מאושרים באותה צורה ושם יש דיסוננס גדול. אושר זו הנאה ומשמעות. ולהחליף חיתולים לא בהכרח נותן לנו משמעות. חשוב לגדל את הילדים שילמדו להיות גם במקומות מתסכלים ושימצאו שם הנאה ומשמעות, ולכן עלינו להוות מודל עבורם".
"צריך לדעת עם מי ואיפה לדבר על הרגשות שלנו"
גם יועצת ההורים אור ייני מבינה שלבטא את הקושי שלנו בהורות זה לגיטימי אבל חשוב לדעת איפה ובפני מי חושפים אותו. "אם הייתם זבוב על הקיר בקליניקה שלי, הייתם מבינים שמרבית ההורים סובלים מההורות שלהם. כולם עסוקים במריבות ומאבקי כח עם הילדים, מה שזונח ומשכיח את הכיף וההנאה. להורים רבים קשה להודות שההורות היא לא מה שציפו. לפעמים לוקח להם חודש של שיחות יומיות רק כדי להרגיש מספיק בטוחים להגיד את זה, וגם אז הם אומרים זאת במבט מושפל, כי מה יחשבו עליהם? אני לא בטוחה שאנחנו בהכרח דור מפונק יותר. אנחנו פשוט חשופים יותר מהורינו וזה לא שאנחנו יושבים בטל, אלא עובדים מסביב לשעון".
"ראשית חשוב לפרוק את הרגשות הקשים, ולא לשמור אותם בבטן, כי אז הם יתפוצצו על הילדים. פשוט צריך לדבר עליהם במקומות הנכונים - בין חברים, או בדלתיים סגורות בקליניקה של יועצת להורים. בעיניי רגשותינו לא אמורים להיחשף לעיניהם או אזניהם של ילדינו בשום שלב בחייהם, שכן ילד שיקרא פוסט ישן של הוריו בפייסבוק, על העובדה שלא יכלו לסבול אותו, או שהעיק עליהם מעצם קיומו - צפוי לבעיות רגשיות לא פשוטות. הורים ממש לא חייבים להתחבר לכל הילדים באותה מידה, וגם לא לוותר על עצמם רק כי הביאו ילדים. הם פשוט צריכים ללמוד לחלק את הזמן אחרת, ולהתחשב בעוד מישהו עם צרכים אחרים משל עצמם".
עוד מוסיפה ייני שעם כל הכבוד לקיטורים, הם לא באמת משרתים אותנו. "עלינו לתת לעצמנו גם את המקום ואת הסיוע, ולא רק לקטר. כילדה, הרגשתי אהובה ורצויה, כאילו אני הדבר הכי טוב שקרה להוריי. איזו תחושה נפלאה זו לגדול כך. אף פעם לא נתנו לי להרגיש שאני נטל. אומרים שהיום החיים הרבה יותר קשים ותובעניים מבעבר. אין ספק שהקושי שעוטף אותנו מקרין גם על ההורות. אך בואו נזכור, שגם להורינו לא היה קל. הם נלחמו על כל לירה, ופשוט הסתפקו במעט. מכיוון שאנחנו מכתיבים לעצמנו את הצורך בחיי מותרות, שרק מעמיסים עלינו יותר - הייתי אומרת שאנחנו דור, שמכוון את האנרגיות למקומות הלא נכונים. בסופו של דבר בחרנו להביא ילדים לעולם לא כדי לדפוק אותם רגשית, אלא כדי לגדל אותם באהבה ובהנאה. ואגלה לכם סוד קטן - רגעי כיף עם הילדים לא קורים מעצמם. הם זקוקים לתחזוקה שוטפת כמו זוגיות. פשוט בתוך הכאוס של חיינו עלינו לזכור לייצר אותם. הומור, צחוק, מגע, מבט חם, ולא רק התייחסות לקושי. זו עבודת מודעות קשה בפני עצמה".