אם הייתם יהודים בספרד של שנת 1492, היו עומדות בפניכם שתי ברירות – גירוש או התנצרות והחלפת השם. אבל משפחה אחת מהעיר חאאן הצליחה בדרך נס להתנצר וגם לשמור על שמה היהודי – אבולעפיה. צאצאיה חיים בעיר עד היום כנוצרים, ומעולם לא היה להם מושג מה מקור השם, שהפך להיות מאוד ידוע ושכיח בה. לכן כשרפאל קאמרה, תושב חאאן ופעיל בולט נפגש עם סגן שגריר ישראל אייל סלע, הוא הופתע מאוד לשמוע שזהו שם יהודי.

"סבתי מצד אימי היא אבולעפיה, והיא מעולם לא הייתה מודעת למקור השם", מסביר קאמרה. "תמיד חשבנו שזה שם ערבי. בערים אחרות בספרד לא שומעים את השם אבולעפיה בכלל אבל בחאאן זה נחשב שם מקומי אופייני - יש בית מרקחת בשם הזה, חברות עסקיות ועוד".

פגישה בין אחים

קאמרה מספר שהגילוי הזה שינה את חייו. מאז, כבר 15 שנה שהוא מתעניין בהיסטוריה של הקהילה היהודית בחאאן, ומתוקף תפקידו כנשיא ארגון IUVENTA מקדם את פיתוח האזור היהודי שבה. בשנת 2017 פגש את אלחנדרה אבולעפיה, יהודייה ילידת אורוגוואי שמתגוררת במדריד מזה 14 שנה. היא כתבת ומדריכת טיולים ובעלת הסוכנות Explore Sefarad המתמחה בטיולים בדגש על יהדות ספרד. אלחנדרה הגיעה לחאאן במטרה לכתוב עליה, ולצורך כך נפגשה עם קאמרה. כשהוא סיפר לה שגם הוא אבולעפיה מצד סבתו, החיבור ביניהם היה מיידי.

"הרגשנו כמו בני דודים", מספרת אלחנדה, "תמיד חשתי קשר עמוק לשם שלי ומצאתי שיש אנשים בשם זה שהיו מאוד חשובים בקהילה היהודית שחיה בספרד לפני הגירוש. ב 2019 עלה בי הרעיון לעשות כנס לכל צאצאי אבולעפיה בעולם. כזאת מורשת מפוארת רציתי לחלוק ולחגוג עם צאצאים נוספים. כשהעליתי את הרעיון בפני רפאל הוא התלהב ומייד נרתם למשימה, ואיזה מקום יותר מתאים מאשר העיר שבה הכל התחיל?"
אלחנדרה העלתה פוסט בפייסבוק, והחלה לקבל תגובות. לכנס שהיה מתוכנן ל 2020 נרשמו קרוב ל 90 בני משפחת אבולעפיה מרחבי העולם. במשך חודשים היא השקיעה מאמץ, זמן, מחשבה ולא מעט כסף פרטי ואז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. הכנס בוטל, העולם נכנס לסחרור ואחרי שנה וחצי שלאחריה הקורונה עדיין לא נעלמה, אלחנדרה כבר הייתה מיואשת. אבל אז היא נפגשה עם האופטימיות, הכריזמה והעקשנות הישראלית. מיכאל אבולעפיה ממזכרת בתיה נרשם לכנס ב 2020 וממש לא התכוון לוותר עליו.

"מיכאל לימד אותי משפט של ישראלים – לעשות מהלימון לימונדה", היא מחייכת. "הוא כל הזמן היה איתי בקשר, עודד אותי והתעקש שאנחנו עוד נעשה את זה. אהבתי את החשיבה שלו וקבעתי תאריך חדש במאי 2022. אמנם ידעתי שלא כולם יגיעו בגלל הקורונה והמלחמה באוקראינה אבל החלטתי שאעשה זאת עכשיו גם אם יגיעו רק שניים כי אם לא, זה כבר לא יקרה".

מתחברים כמשפחה. בני משפחת אבולעפיה במפגש (צילום: עליזה אבולעפיה)
צילום: עליזה אבולעפיה

לאיחוד שהתקיים בין ה 12-15 במאי, הגיעו 35 בני משפחת אבולעפיה יהודים מרחבי העולם וכמספר הזה אבולעפיות נוצרים מקומיים. לכבוד האירוע, התנדבו תושבי העיר לנקות ולצבוע את רחובות הגטו היהודי, הציבו בו מנורה וכתובות בעברית. בערב הפתיחה קיבל את פניהם ראש העיר, שהיה נרגש בעצמו. "כשהפצתי בעיר את הידיעה על המקור היהודי של השם אבולעפיה, אנשים חשו גאווה ושייכות לא רק למשפחה אלא לכל ההיסטוריה היהודית", מספר קאמרה, "אני למשל מגדיר את עצמי כקתולי שגאה בשורשים היהודים שלו, וזה חלק מהזהות שלי".

"היהודים שהתנצרו ונשארו בספרד, נאלצו לשנות את שמם בזמן ההטבלה ואיבדו קשר עם היהדות", מסבירה אלחנדרה, "חאאן הייתה אז רק עיירה קטנה, והיהודים שלה שהתנצרו כנראה איכשהוא הצליחו לחמוק מהאינקוויזיציה ולשמור על שמם. לכן הרגשנו שזאת הייתה פגישה בין אחים. אמנם אנחנו עזבנו את ספרד ב 1492 והם נשארו, אבל אנחנו עדיין משפחה".

אחרי 500 שנה ואלפי קילומטרים, בני המשפחה הרגישו קירבה מיידית זה לזה. הם מצאו לא רק היסטוריה משותפת אלא גם הווה. קווי דמיון בפנים, מסורות ומאכלים מבית ההורים וכמובן – השמות המלאים שחוזרים על עצמם. שני בניה של אלחנדרה נושאים את השם אבולעפיה, ולצעיר קוראים מיכאל. "זאת הייתה ההצעה של אבא שלהם שהם יישאו את השם אבולעפיה. בגלל שאני כל כך מחוברת לשם ולמורשת שלי הוא הרגיש שזאת תהיה מתנה עבורם, להעניק להם כזה אוצר מהעבר. הם עוד לא מבינים את זה אבל גם את הכנס הזה ארגנתי עבורם, כדי לחבר אותם למורשת המשפחתית שלהם", מספרת אלחנדרה.

משתתפי הכנס (צילום: משפחת אבולעפיה)
צילום: משפחת אבולעפיה

"הייתי מאוד מופתעת לפגוש בכנס את חיים אבולעפיה משיקגו", אומרת ריבקה אבולעפיה מתל אביב. "גרתי מספר שנים בארה"ב ואחרי הרבה שנים או דורות, אלה שחיים שם לרוב משנים את השם או נותנים לו ביטוי אמריקאי. לשמוע על מישהו שנולד שם אחרי כמה דורות ועדיין שמר על השם חיים אבולעפיה זה היה מאוד מפתיע".

במהלך הכנס שמעו בני המשפחה הרצאה משף שהסביר להם על מאכלים נפוצים בספרד וכיצד הוחבאו בהם סממנים יהודיים – עוגיות עם סמל מגן דוד או סמלי רימונים מוסתרים. הם נפגשו עם בלשן שהסביר על מילים בספרדית ממקור עברי אבל הרגע המרגש ביותר היה בעיר לוסיאנה, כשמקהלה שרה להם נעימות יהודיות בלדינו. לא משנה מהיכן הגיעו, את אותן זמירות ששרו אבות אבותיהם בספרד שמעו כולם כילדים בבתי הכנסת השכונתיים ועל שולחנות השבת בבית הסבים וההורים.

"אפילו למנצח עמדו דמעות בעיניים", אומר יוסי אבולעפיה. "כולנו הכרנו את אותן מילים ומנגינות".
חיינו את התרבות הספרדית בישראל, אבל לא הבנו את הקשר. בכל עיר אליה הגיעו משתתפי הכנס הם התקבלו בהתרגשות רבה. התקשורת דיווחה, בכירים בעיריות נאמו, מקהלות מקומיות הופיעו וחולקו מתנות ומזכרות.
אלחנדרה: "הספרדים מבינים שזה לא רק כינוס של בני דודים, אנחנו קשורים בספרד, אלה השורשים שלנו ואנחנו חלק מההיסטוריה שלהם. עכשיו אנחנו פה, יוצרים קשרים חדשים עם האדמה שהייתה שלנו ונותנים לה רוח חיים חדשה וצעירה. חזרנו הביתה".

"הגענו למדינה שהבינה אחרי 500 שנה את הטעות שעשתה עם גירוש היהודים והיום הם יוצאים מגדרם עבורנו", מספר מיכאל, "הסתובבנו בשכונות שננטשו על ידי יהודים וההכרה במה שקרה שם הגיעה אליי ב'בום'. זה היה אחד מהאסונות הגדולים בהיסטוריה היהודית. מאות אלפים שסולקו ביום בהיר אחד או נרצחו או אולצו להמיר את דתם. ממש יכולנו להרגיש את הדם שזרם ברחובות".

מיכאל הגיע לכנס עם אחיו עובי אבולעפיה, ועם 3 דודנים אחים: ריבקה, עובי ויוסי אבולעפיה. כמו שניתן להבין חמישתם קשורים לאותו סבא, עובדיה אבולעפיה (עובי). האבות שלהם, ניסים ורוברט אבולעפיה, גדלו בגליפולי שבטורקיה ועם קום המדינה עלו ארצה השתקעו ביהוד. "הם חיו ביהוד את התרבות הספרדית כמו בטורקיה. כילדים דיברנו לדינו, אכלנו את המאכלים, שמענו את המוזיקה אבל לא קישרנו את זה לספרד. אני חושב שהיהודים כל כך נפגעו מהגירוש שהתגובה שלהם הייתה החרמה והתכחשות לזיכרון הספרדיות. הם עזבו לפני 500 שנה ולא הסתכלו אחורה – לא דיברו על ספרד, לא חזרו לבקר, לא חיפשו נכסים", הוא מספר בעצב, "רק כשהתבגרתי התחלתי להבין את הקשר שלנו לספרד. כשהלכנו ברחובות בספרד ראינו את הדמיון לרחובות בהם גדלנו. גם שם מגדלים צמחי תבלין בפחיות שימורים גדולות כמו שהיו מגדלים ביהוד, החצרות המוצלות, צורת שתילת העצים, הרגשתי כאילו אני הולך ברחובות שאני מכיר. פתאום הכל התחבר".

משפחה יהודית עם הרבה מדענים ובלי שום קשר לפיתות

האבות של חמשת הדודנים הגיעו לארץ צעירים וחסרי כל. הם השתקעו ביהוד, חיו בצניעות רבה וגידלו ילדים שפיתחו קריירות מרשימות. ד"ר ריבקה אבולעפיה עשתה פוסט דוקטורט בביולוגיה מולקולרית וגנטיקה בהרווארד ועבדה במכון וייצמן, פרופ'. עובי אבולעפיה הוא אונקו-גניקולוג בכיר בבית חולים אוניברסיטאי בניו יורק וד"ר יוסי אבולעפיה הוא פיזיקאי ומנהל יחידה במכון לננו טכנולוגיות בבר אילן. כנראה שזה משהו בגנים, והם לא היו היחידים במפגש. אחד מהנוצרים המקומיים שהגיעו לכנס האיחוד הוא פרופ. יואכין אבולעפיה (Joaquin Abolafia) ביולוג שעוסק בחקר תולעים מאוניברסיטת חאאן. בזכות מחקריו, יש לא רק יהודים ונוצרים בשם אבולעפיה אלא גם תולעת קטנה שזכתה להיקרא בשם N. Abolafiai.

"זאת בהחלט משפחה עם הרבה מדענים ורופאים, גם היום וגם במהלך ההיסטוריה", מודה ריבקה, "לרוב לכנסים בחו"ל כולם מגיעים עם עניבות וחליפות אבל במפגש הזה כולם היו בג'ינס והאוירה הייתה אינטימית, משפחתית ועממית".

לאיחוד הגיעו גם ישראלים מרעננה וירושלים, ואם יש עוד דבר אחד שכל בני משפחת אבולעפיה מישראל חולקים אלה השאלות הנצחיות: "אתם קשורים לאבולעפיה מהפיתות?", "אבולעפיה זה לא שם ערבי?" אז אחת ולתמיד – התשובה היא לא. "אבולעפיה המקורי גם הוא היה יהודי", מבהיר יוסי, "היה לו עובד ערבי, שאחרי מותו של אותו אבולעפיה ביקש לאמץ את שמו כמחווה של כבוד, ואף קיבל את אישורה של אלמנתו. אותו עובד הוא זה שלימים פתח את המאפייה המפורסמת ביפו".