כשמגיעים לעולם שני ילדים בבת אחת, הם נולדים לתוך עולם בו המשאבים, מרגע בריאתם ופחות או יותר לנצח, תמיד יתחלקו ביניהם, וימדדו בעין בוחנת. ההשוואות לא מגיעות רק מהתאומים עצמם, הן מגיעות לא פחות מהסביבה הקרובה והרחוקה שלעולם לא תצליח להתאפק ותמטיר שאלות. התאומים והוריהם מתמודדים עם מחזורי השאלות הקבועים בדרכים שונות, אבל אם אחת לתאומות צעירות מספרת שיש שאלה אחת שהיא לא מסכימה שישאלו את בנותיה, ויותר מכך, לא מסכימה שבנותיה ישאלו אותה, והיא: מי נולדה קודם?
״אתמול, כמו שקורה לא מעט, אדם זר שאל אותי סדרה ארוכה של שאלות על התאומות שלי״, מספרת העיתונאית ליה גרובר. ״עניתי בנחמדות עד שהגיעה השאלה: מי נולדה ראשונה? אני לא עונה על השאלה הזאת. אני אומרת להן שהן תאומות ושהן נולדו באותו הזמן. אם אנשים מתעקשים ואומרים שהם חייבים לדעת מי יצאה לעולם קודם אני אומרת שזו היתה סיטואציה די כאוטית והייתי יותר עסוקה בלהישאר בחיים מאשר להסתכל מי יצאה ראשונה. זה בדרך כלל מבלבל ומשתיק אותם. אולי זה נשמע שרירותי, או מנוול, אבל זה ממש לא ככה. האמת היא שיש לי שתי ילדות חכמות ויפות, שבמקרה הן גם תאומות, והתאומות שלהן לא מגדירה אותן. יחסים בין אחיות יכולים להיות מורכבים, ובגיל שש הן כבר תחרותיות ונמצאות במאבקי כוחות והשוואות: מי יותר מהירה, מי קוראת יותר טוב, מי גבוהה יותר… חלק מהדברים האלה לא בשליטתי. לפעמים התחרות בלתי נמנעת, אבל לפעמים כן״.
גרובר החליטה לקחת את המציאות בידיה ולפזר עליה ערפל על מנת להעניק לבנותיה פחות תחמושת השוואתית. ״מי הלכה ראשונה? מי אמרה קודם ׳אמא׳? מי נגמלה ראשונה מחיתולים? מההתחלה ידעתי שיש בהן את הפוטנציאל לפגוע ביחסים ביניהן סביב תחרותיות״, היא מגלה. ״ידעתי שאני צריכה לטפל בזה כדי שלא יהיו תחרותיות כמו שאני הייתי עם אחיותיי. לא רציתי לפגוע בצורך שלהן להצליח ולהצטיין, אבל להפחית את החיכוך. סיפרתי אותן באופן שונה מאוד והלבשתי אותן אחרת עד שהן התחילו להביע את אישיותן דרך המראה באופן עצמאי. עודדתי אותן לחקור את האישיות המיוחדת שלהן ולחפש דברים בהם הן מצטיינות, ומעולם לא גיליתי להן מי נולדה ראשונה. הן לעולם לא יוכלו לריב סביב הנושא הזה. לאף אחת לא יהיה פה יתרון״ֿ.
גרובר מאמינה שילדים עושים מסדר הלידה עניין גדול במיוחד. ״ילדים משייכים את הבכורה להצלחה, חשיבות וערך״, היא אומרת. ״כשאני מסירה את האינפורמציה הזאת מהמשוואה אני מראה שאישיות ואינדבידואליות חשובות מגיל, או מסדר לידה. אחיותיי ואני היינו כל כך תחרותיות. זה כמעט הרס את הקשר בינינו. שנאנו אחת את השניה כי היינו עסוקות בהשוואות למי יש יותר חברות, ציונים טובים יותר, כשרון או סיפורים מצחיקים יותר. החיים היו מאבק. כיום אנחנו חברות אבל אני מתאבלת על השנים האבודות. אם אוכל למנוע מבנותי את האובדן הזה, אשמח. יום אחד הן ילמדו את האמת. זה יקרה כשהן יראו את תעודת הלידה, או אם אחד הסבים שלהן יישבר ויגלה. עד אז, אני מקווה, הן ילמדו שהן שוות, והתחרות ביניהן תהיה חברית ותומכת. אילו אצליח למנוע מבנותי את עול התחרות שנשאתי כילדה עם אחיותי, אחשיב את עצמי לאם מוצלחת״.