243 ימים שבר קופרשטיין בן ה-22, שעבד כמאבטח במסיבת הנובה בשבת השחורה ונחטף, מוחזק בשבי ברצועת עזה. סבו וסבתו שבשנים האחרונות, מאז עבר אביו תאונת דרכים והפך לסיעודי, טיפלו בו בביתם, חלו מאוד בחודשים שמאז החטיפה.
הדודה, אורה רובינשטיין, סיפרה הבוקר: "בארבע השנים האחרונות, הסבא והסבתא הם אלה שגידלו ושטיפלו בו. בגלל שיברון לב, הסבא עבר אירוע מוחי ושני אירועים לבביים כעשרה ימים אחרי החטיפה. אמא שלי, סבתא שלו, גילו לה את מחלת הסרטן לצערי הרב. היא כרגע בתהליך החלמה לאחר ניתוח".
"אנחנו במערבולת מאוד קשה. מצד אחד אני באה לכאן כדי לדבר ולהגיד - תחזירו את בר הביתה, ומצד שני צריכה להתמודד עם המשפחה, עם המצב הבריאותי, עם הקושי. אמא שלי אומרת כל יום: 'לא מעניין אותי מה שקורה לי, רק מעניין אותי שבר יחזור'. היא מתפללת על זה כל יום, בוקר וערב. כשנודע על ארבעת החטופים שמתו אמא הייתה בדיוק אחרי ניתוח. לא עניין אותה מצבה אלא: 'בר לא שם?'. היא ישבה ובכתה".
אחרי החטיפה בר תועד על הרצפה, צועק את שמו.
"אנחנו יודעים שבר לא יהיה בין הראשונים שישתחררו, הוא לא בשלב הראשון בעסקה. זה מאוד קשה לנו, אבל זאת התקווה היחידה שלנו. שמונה חודשים שאנחנו דופקים על דלתות הקבינט, הממשלה, הרמטכ"ל. עם מי לא נפגשתי? עם כולם, כולל ראש הממשלה. האחים שלו נמצאים כרגע בארצות הברית. אנחנו פועלים כדי להחזיר את בר ואת כולם הביתה. זה קשה, כי כל יום אנחנו נתקלים באמירות נוראיות מצד הפוליטיקאים שלא מתחשבים בנו. לנו כמשפחות אין שום אמירה פוליטית. כל שאנחנו מבקשים זה להחזיר את החטופים הביתה. זה הדבר היחיד שמתווה לנו את הדרך".
יש שטוענים, כמו סמוטריץ' ובן גביר, שאי אפשר להפסיק את הלחימה, שנאבד את ביטחון ישראל.
"הטענה הזאת מכעיסה אותי. היו לכם שמונה חודשים לעשות את מה שאתם אומרים, שמונה חודשים להילחם. יש לי בן שנלחם במילואים כבר חמישה חודשים ולמרות זאת, אני באה ואומרת: די, אי אפשר להילחם כבר. כמה החזרתם חיים במבצע או בפעילות? מעטים ביותר. רוב מה שהחזרתם זה גופות, חללים. מתי החזירו הכי הרבה חטופים חיים? רק בעסקה. אתם באים ואומרים עכשיו שרק על ידי מלחמה תשיגו? כמה עוד חיילים ייהרגו? סמוטריץ' אמר במילים אחרות שיותר חשובה לו המלחמה מאשר החזרת חטופים חיים. זה כל כך מקומם. אם היו לך קרובי משפחה במצבו של האחיין שלי, מה היית אומר אז?".
כקרבה שנייה, אתם מקבלים איזשהו מענה מהמדינה?
"לחלוטין לא. נלחמתי מול משרד הביטחון כדי שיכירו בהורים שלי כקרבה ראשונה. הדבר היחיד שהצלחתי להשיג להם זה קצינה מלווה. שום דבר מעבר. אני קרבה שנייה, עובדת, חייבת לפרנס את עצמי ואת המשפחה שלי. אני עושה הכל בהתנדבות, על חשבון ימי העבודה שלי. אני מנסה לנווט בין הדברים. זה קשה מאוד".
אם בר שומע אותך עכשיו, מה תרצי להגיד לו?
"בר, יקירי, לא משנה מה שמעת פה, אנחנו איתך, אנחנו נלחמים, עושים הכל כדי להחזיר אותך הביתה. לא נפסיק. גם סבא וסבתא שלך, למרות מה ששמעת פה, עושים הכל כדי להחזיר אותך הביתה. אבא שלך גם כן נלחם - בדרך שלו. מקווה שכשתגיע הביתה, תראה אותו כבר על הרגליים קצת. בבקשה, שמור על עצמך ותעשה הכל כדי לחזור שלם הביתה".