בשנת 2011, שנת המחאה החברתית הגדולה, היו אלה אמהות עם עגלות שהצליחו להשיג את ההישג המשמעותי ביותר, והביאו לחינוך חינם מגיל שלוש בישראל. גם אז הכל התחיל מעמוד פייסבוק תמים, ובימים אלה, ימי בחירות מקומיות, יצרה לה אם נוספת עם עגלה במה פייסבוקית למחות עליה, הפעם על כך שפשוט אי אפשר לעבור עם עגלה במדרכות העיר תל אביב. העמוד הצעיר, שנקרא "דרור רוצה לעבור", על שם בנה הפעוט של מקימתו, מעלה תמונות של מקרים שבהם פשוט אי אפשר לעבור, ומזמין את המשתמשים להעלות תמונות משלהם.
הפתרון: אכיפה והתחשבות
האם, ליאת צבי, אמא בת 42 לשלושה ילדים, הצעיר בהם הוא דרור, בן השנה ו-4 חודשים, פתחה את העמוד לפני חודש בדיוק. "אני עוסקת בתקשורת סביבתית", מספרת צבי, שבעברה היתה שותפה במשרד פרסום מוביל. "כשהילדים הגדולים נולדו עוד לא היתה ממש מדיה חברתית, אז בכל פעם שנאלצתי לרדת לכביש עם העגלה, קיללתי והמשכתי הלאה. כשנסענו לגור בארה"ב גיליתי שיש עולם בו המדרכות לא רק רחבות אלא הן גם ללא אופנועים, מכוניות, כלובי מחזור, פחי אשפה והפרעות נוספות. כשדרור נולד חשבתי להתחיל לפעול בנושא אבל החיים העמוסים גררו עוד חודש ועוד חודש".
כשהתחילו רוחות הבחירות שבפתח לנשב, החליטה צבי שהגיע הזמן להעלות את הנושא למודעות. "בהתחלה פתחתי לדרור דף פרופיל רגיל, של בן אדם, ואז אנשים שאני לא מכירה התחילו לפנות אליי וביקשו שאעביר את הדף לקבוצה כי הם חושבים שזה נושא חשוב והבטיחו לעזור. אחד שלח לי עיצוב של תמונת השער, אחרים שולחים תמונות ומילות עידוד. בימים האחרונים יש עוד ועוד מצטרפים, וזה מעודד".
צבי מפרסמת בכל יום תמונות של דרור המתוק בעגלתו, כשהוא נתקל בעוד מפגע סביבתי המקשה עליו לעשות את דרכו בעגלה, ובמקביל מפרסמת תמונות של מדרכות חסומות גם בעמוד של עיריית תל אביב. "העירייה לא הגיבה", מצטערת צבי לדווח. "המצב של המדרכות כאן לא יכול להמשך, ומבחינתי, לא משנה מי ייבחר, אני לא אוותר. בימים אלה הילדה הגדולה שלי אמורה להתחיל ללכת לבד לבית הספר ואני ממש מפחדת. כמעט בכל מעבר חציה יש מכוניות שחונות כל כך קרוב שהיא לא מצליחה לראות אם מגיעה תנועה או לא. חשוב לי להסביר שהעירייה היא לא הכתובת היחידה שלי - אני פונה גם לאנשים שהם רוכבי אופנועים, אופניים ורכבים שלא חושבים על ילדים או על נכים אלא רק על עצמם. נהגי אופנועים כל כך רגילים לחנות מתחת לבית שלהם על המדרכה שגם אם יש מקום חניה מסודר לאופנועים אבל הוא במרחק כמה בתים הם יחנו על המדרכה. אני מאמינה שהנושא ייפתר באמצעות שילוב של אכיפה, אבל לא פחות חשוב, התחשבות שלנו אחד בשני".
צבי מקבלת, כאמור, לא מעט פניות, על גבי הדף ובאופן אישי. "אני מטפלת למחייתי בתינוקות במרכז תל אביב ואין יום שאני לא מוצאת את עצמי עוברת מצד לצד הכביש עם העגלה בנסיון לעבור את הרחוב בבטחה," מספרת אחת הגולשות. "לפעמים אני נאלצת ללכת על הכביש בלית ברירה בגלל איזה פח זבל או שמכונית עקומה תקועה באמצע המדרכה וחוסמת את הדרך. בתור מטפלת יש לי המון אחריות על חיים של תינוק והדבר האחרון שאני רוצה זה לסכן את חייו, וגם לא את חיי. בתל אביב יש המון תינוקות ועגלות והמדרכות הן צרות וצפופות. אני מבינה את בעיות החניה בתל אביב אך עם זאת חייו של ילד חשובים בהרבה יותר והמדרכה אמורה להיות להולכי רגל, לא? אהבתי מאוד את היוזמה, זאת בעיה יומיומית שלי ואני בטוחה גם של עוד הרבה הורים ומטפלות ואשמח לעזור במה שאפשר בכדי לאפשר לנו ללכת בבטחה עם ילדינו בעיר הצפופה הזאת על המדרכה. תודה וכל הכבוד".