ההורים היום סובלים מעומס יתר בכל תחומי החיים. נאבקים במשכורות הנשחקות, רודפים אחרי משכנתה ושעות שינה. איזה מזל שיש סבתא, שאפשר לפחות להעביר אליה קצת מהעול הקשה והבלתי נגמר של הטיפול בילדים. אז זהו, שיש סבתות שממש נמאס להן. כמו סבתא אנונימית אחת, שמכתב פתוח שכתבה לילדיה וכלותיה מסתובב כעת ברשת, ושופך אור על תנועה הולכת וגדלה של בני הדור השלישי שלא מוכנים יותר לעבוד אצלכם.
"שלום משפחה", כותבת הסבתא, "הפעם אני רוצה לכתוב משהו מנקודת מבט של חמות שעדיין לא ממש זקנה אבל תשו כוחותיה לעשות ולתת כל הזמן, ומותר לי. גידלתי 5 ילדים לתפארת, ניהלתי קריירה ענפה, טיפחתי בית למופת ועכשיו אני לא מרגישה חייבת למישהו משהו, אפילו לא לילדיי. מותר לי להיות אגואיסטית ואם לא בא לי לטפל בנכדים – מותר לי. מותר לי לצאת עם חברה לבית קפה ולא לענות לטלפון ממך – למה רק לך מותר לסנן אותי? מותר לי להגיד לכם שביום שישי תאכלו בבית שלכם כי לא בא לי לבשל לכולכם. אני חייבת רק לעצמי עכשיו, וכל עוד אני מרגישה טוב אני רוצה לחיות את החיים במלואם וליהנות.
"למה?" היא שואלת, "כי מותר לי וכי הרווחתי את זה ביושר... נכון, יש לי המון זמן פנוי כי אני כבר לא עובדת, אבל זה אומר שאני מנצלת אותו כפי שבא לי – אם בא לי אני יכולה לנסוע למוזיאון או סתם לשכב על הספה ולקרוא ספר. אני לא חייבת לעמוד לרשותכם 24/7. יש לי חיים משלי. ולמה אני מפרסמת את הפוסט הזה? כי הדור שלכם הוא דור המגיע לי, ואני רוצה לשים את הדברים על השולחן. לנו מגיע עכשיו שקט ושלווה. כל החיים דאגנו, עבדנו קשה, עשינו בשבילכם. עכשיו אתם ברשות עצמכם ויש לכם משפחה משלכם, אז תנו לנו ליהנות מהחיים ושחררו אותנו מהקיטורים שלכם. גם אנחנו היינו שם ולא היה לנו עזרה וראה זה פלא, גדלתם למופת... הנכדים שלנו הם אהבת חיינו, ואנחנו אוהבים אותם כל כך גם כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבוא, לנשק ולחבק, להשתולל ולשחק אבל כשבא לנו אנחנו יכולים ללכת. אנחנו לא אחראים עליהם אלא אתם. רציתם 4 ילדים אחד אחרי השני? תטפלו בהם. קשה לכם? תחשבו על זה לפני כן!!! אני לא חייבת לשמור עליהם או לטפל בהם וגם לא לשמור עליהם כשהם חולים כי לא בא לי להידבק, אני כבר לא בת 16 אחרי הכל. בקיצור – קחו אחריות על החיים שלכם ותנו לנו לחיות בנחת ושלווה, אנחנו לא חייבים לכם כלום!"
אני לא מוכנה שיכבלו אותי
לאה חסדאי, 65 מחולון, נשואה ואימא לארבעה ילדים וסבתא לשמונה, לא יכולה שלא להסכים עם הסבתא הזועמת הזו. שלושת בנותיה נשואות ובעלות משפחה, וכולן עובדות במשרה מלאה. אחת מהן גרה בבניין של לאה, והשתיים האחרות בסמוך. לאה עובדת במשרה חלקית ואת שאר הזמן משקיעה בעיסוקיה. "יש מן תחושה כזו שאנו חייבות לילדים, כמה שאת נותנת זה לא מספיק. אני מוכנה לשמור על הנכדים ביום מסוים, אבל לא על בסיס יום יומי. הייתי בסרט הזה וזה הספיק לי".
איפה עובר הגבול שלך?
"ברגע שיש צורך בהול, הן נעזרות בי. אבל זה לא בא על חשבון הזמן הפרטי שלי, מפגשים עם חברות או חוגים. אלא אם כן מדובר ממש בפנצ'ר שהילד חולה, אני אוותר על תוכניות שהן לא הרות גורל ואשאר איתו, אבל בנותיי יודעות שאני לא אטפל בילדים שלהן על בסיס קבוע. לבשל ולחכות לילדים שיצאו מבית הספר? זה לא יקרה".
לאה מודה שהיא לא מצליחה להבין מה עובר על הדור הזה. "גידלתי ארבעה ילדים לתפארת, ולא נעזרתי באימא שלי או בחמותי. גם אני וגם בנותיי מכירות את הגבולות שלי. בעבר הייתה פנייה מצד אחת מהן שאני אאסוף את הנכדות באחת במקום שהן יהיו בצהרון, הודעתי שאני לא מוכנה שיכבלו אותי".
יש לא מעט אימהות שמתקוממות על הסבתות החדשות, שמשקיעות את זמנן הפנוי בעצמן במקום להשתעבד לנכדים. את הקיטור הן משחררות בפייסבוק: "למה שלא כל הסבתות שלא מוכנות לעזור עם הנכדים, כדי לא לוותר על החיים שלהן, יעשו את זה בכיף שלהן ובשקט, בלי לנפנף בזה מול הפנים של הסבתות שכן עוזרות וגורמות להן להרגיש שהן פראיירית וכן מוותרות על חייהן?! נהייתן כת?!", כותבת לירון. "לבלות פעמיים בשבוע עם הילד שעתיים אחה"צ זה מחליף את ההורים? זה לוקח חיים לבלות עם הנכדים שלך? אם לקרוא עוד שני ספרים וללכת לחוג קרמיקה זה ניצול זמן יותר משמעותי מלבלות עם ילדי ילדייך, זה מעיד משהו עלייך כאדם. אני לא יכולה שלא להתפלא על סבתות שיכולות ולא רוצות בזה בכלל או רוצות בזה במינונים נמוכים ומתנערים ביותר", מתרגזת בת אל.
יש גם מאמות במיעוט שמסכימות עם התופעה המתרחבת של הסבתות החדשות: "חשבתן על זה שגם סבתות עובדות? או שגם הן רוצות לעיתים לנוח שישי שבת?", כתבה יפית, ועדי מוסיפה: "אף אחד לא חייב לנו כלום, ההחלטה להביא ילדים היא שלנו. ההורים שלי גידלו אותנו בעצמם עם עזרה בתשלום כי סבא וסבתא לא היו ניידים וגרו רחוק, אז כן – הציפייה הזו שיעזרו לנו כמשהו מובן מאליו הוא חוצפה שלנו ולא חוצפה שלהם!".
לאה לא מתרגשת. "אני חושבת שצריך לכבד את האימא, הסבתא, הרצון וגבולות היכולת. הטבע חכם, אם היינו מסוגלות היינו יולדות בעצמנו. טיפול בילדים דורש הרבה אנרגיות, ואין לי כוח להתגלש עם הנכדים בגינות ציבוריות. חוץ מהעבודה שלי במשרה חלקית אני מתאמנת בפילאטיס פעמיים בשבוע, רואה סרט פעם בשבוע, עושה הליכות ונחה בצהריים, זה כיף גדול ואני נהנית מכל רגע".
עתידה פרנק, 65, גרושה ואימא לשלושה ילדים וסבתא לעשרה, הקימה מיזם של ייעוץ משפחתי לסבתות בשם "סבתא תידי", והיא עורכת לא מעט מפגשים עם נשים. בהרבה מקרים, היא נתקלת בסיפורים על ציפייה מוגזמת מסבתות. אבל לאחרונה, יותר ויותר נשים מגבילות את העזרה הסבתאית לפעם-פעמיים בשבוע. "חלק מהנשים אומרות עד כאן", אומרת תידי. "גם אני הייתי רוצה להיפגש עם הנכדים שלי, אבל אני גם אישה עובדת, הולכת לסרטים ולתיאטרון, לחוגי ספורט, ועושה הליכות. אני אישה משוחררת. הילדה שלי התקשרה השבוע ואמרה לי 'אימא אנחנו רוצים ללכת לסרט בא לך לבוא?'. אמרתי לה שהרציתי כל היום בסדנה ושתרד ממני".
תידי עשתה תיאום ציפיות עם הילדים מהרגע הראשון. "אמרתי להם 'אל תצפו ממני להיות בייביסיטר שלכם. אני מוכנה לעזור כשצריך, אם הילד חולה ואני פנויה אז בכיף', והם התרגלו למצב. יש כאן שני צדדים שמכבדים אחד את השני. אבל יש ילדים שחושבים שאמא חייבת לעזור, במיוחד כשהיא יוצאת לפנסיה. הדרך למנוע סכסוכים ומריבות היא רק על ידי תיאום ציפיות מראש".
לדור הנוכחי יש יותר ציפיות מדור ההורים מבעבר?
"גילאי 30 ומעלה זה לא מה שהיה פעם. היום לקנות דירה זה קשה, פעם היו עובדים באותה עבודה עשרות שנים, והיום כולם רוצים להתקדם. אין יותר קביעות בעבודה. שעות העבודה של לא מעט הורים מסתיימים לפעמים בשמונה ובעשר. בדור שלי בארבע הלכנו הביתה, אז כמובן שהיינו פחות צריכים את הסבתות. אפשר להבין את גודל הבעיה שיש לדור הזה, לחץ חברתי עצום ושעות עבודה מרובות, אבל שם המשחק הוא: תיקחו אחריות על החיים שלכם. תביאו כמה ילדים שתוכלו לגדל, ולא כמה שסבא וסבתא יגדלו לכם. אם זוגות צעירים צריכים לעבוד שעות ארוכות, שייקחו מטפלת בשכר ורק פעם או פעמיים בשבוע סבתות".
יש הרבה סבתות שהן קורבנות
אבל לא כולם מיישרים קו, והרבה הורים צעירים חיים היום בתחושה שהסבים חייבים להם קצת יותר מדי. "סבתא אחת אמרה שהבן שלה קנה דירה בכפ"ס בלמעלה מ-2 מיליון שקל", מספרת תידי. "במשך שלושה חודשים הזוג שילם את המשכנתה, ובחודש הרביעי הם אמרו שהם לא מסוגלים יותר, וביקשו ממנה שתעזור להם לשלם משכנתה בגובה 7,000 שקל. היא צלצלה אליי בוכה אחרי שהם אמרו לה 'אנחנו יודעים שתעזרי לנו'. אני לא מבינה מה הם חשבו לעצמם. זה דור מפונק. סיפורים כאלה אני שומעת לפחות פעם בשבוע".
ויש עוד. תידי מספרת על זוג שיצא לפנסיה בגיל 64. הם נסעו לטרקים בברזיל לחצי שנה, ליהנות סוף סוף מהחופש שמעולם לא היה להם. "כשהם חזרו הסבתא התקשרה אליי בוכה משום שהילדים שלה לא רוצים לתת לה לראות את הנכדים. הסיבה – הם העזו לבזבז את כספי הירושה על הטיול. אני מכירה סבתא, אלמנה, שהילדים שלה עברו לגור אצלה כדי לחסוך. אמרתי לה שתעשה איתם חוזה על איך שהדברים יתנהלו, כמובן שלא היה לה נעים לעשות את זה והיום היא עובדת אצלם. שניהם הולכים לעבודה, היא לוקחת את הילדים בבוקר לגנים, אוספת אותם, מבשלת לכולם אוכל והם מגיעים בערב הביתה".
אלה סיפורים קשים.
"לצערנו הרוב לא רואה את ההורים שלו בעיניים, זה דור של חסרי אחריות, הם נכנסים לחובות כי הם חיים ברמת חיים גבוהה שהם לא יכולים להרשות לעצמם. התנהלות כזאת קורית יותר ויותר, במיוחד כשיש סבא וסבתא צעירים או בריאים. יש הרבה סבתות שהן קורבנות ומרצות את הילדים שלהם".
לאחרונה פנתה תידי לח"כ תמר זנדברג, על מנת שתעלה שאילתא בכנסת בשאלה האם סבתות שעובדות אצל הילדים ראויות לשכר בעבור עבודתן. זנדברג נענתה להצעתה. "בהרבה מקרים, בהרבה ערים בארץ, כשהתינוק נולד זה התפקיד של הסבתא לגדל אותו. זו עבודה לכל דבר" מסבירה תידי, "לפחות אם הילדים לא ישלמו משכורת שישלמו תוספות של פנסיה וביטוח לאומי".