עם מותה של רוזמרי, בגיל 65, מסרטן השחלות, גילו בני המשפחה להפתעתם שאת החודשים האחרונים לחייה בילתה במילוי המקפיא בשלל מאכלים. "אחרי הלוויה כולם הביאו לביתנו עוגות", מספר בנה הצעיר, אל, 31. "זה היה נחמד, אבל היינו נואשים למזון אמיתי, והיה מדהים לראות שהיא הכינה בפריזר שלל ארוחות, ארוחות לשניים לי ולאבי, כי באותה תקופה התגוררתי בבית, ועד ארוחות למסיבות משפחתיות שלמות. היו 50 ארוחות, ליטרים של רוטב, מנות לשלוש שנים של פודינג לחג המולד, הודו לחג ההודיה, מאפים ועוד. כל המשפחה האבלה התיישבה יחד ואכלה ארוחה משפחתית מוכרת, אהובה ומנחמת. זה היה נפלא. היה המון יגון, אבל האוכל המשפחתי, והאיחוד שהוא יצר מאוד ניחמו אותנו. האוכל של אמא היה מוכר בשכונה בריחותיו החזקים, ובהמשך, כשהיינו מפשירים ומחממים אותו, השכנים היו באים ושואלים מי מבשל, ונדהמו כשאמרנו שזאת אמא".
"דאגה שלא נהיה מאוחדים"
כשהם פותחים ומכלים אט אט את המאכלים של אמם המתה, לא היה שום סיכוי שמישהו מילדיה של רוזמרי יפסיד ארוחה משפחתית. "לא היה שום סיכוי שאבריז ואלך לחבר במקום הביתה בארוחת הצהריים המשפחתית של יום ראשון", אומר אל. "אמא אהבה לבשל לנו. תמיד היינו סביב השולחן, היינו רעשנים, חצופים, סביב השולחן קרה הכל. זה היה כיף, ותמיד היה מספיק לכולם, לא משנה אם כל אחד מאיתנו הביא כמה חברים הביתה. כל החברים תמיד רצו לבוא לאכול מעוגת השוקולד של אמא יותר משרצו לבלות איתי. בשביל אמא, האכילה המשותפת היא החלק החשוב ביותר במשפחתיות. אבא שלי לא יודע לבשל, ואני חושב שהיא היתה מאוד מודאגת שלא נהיה יחד יותר, שניפרד. היא רצתה לאחד אותנו לעוד כמה חודשים".
אל בנה, מחזאי, כבר כתב מחזה דרמטי על פי הסיפור המרגש, ששודר כתסכית ברדיו של ערוץ 4 הבריטי, וכרגע ישנם מגעים לגבי עיבוד הסיפור לסרט. "כתיבת המחזה עזרה לי לעבד את העצב שלי. לא הפסקתי לבכות, אבל הכתיבה החזירה אותה אליי קצת. ההתמקדות בפרטים קטנים החזירה דברים נשכחים וזה היה טיפולי למדי. אבל הוא עניין בודד למדי, קר ומנוכר, והידיעה שהיא הכינה עבורנו דרך לעבור את זה יחד מאוד מרגיעה. היא רצתה להקל על העצב שלנו, וזה עבד. אני לא חושב שהיינו מתרחקים, אבל היא הכריחה אותנו להיפגש באופן מסודר ולהיזכר. לא היינו מעזים להפשיר קופסה של נזיד משפחתי כשלא כולם יושבים סביב השולחן. לאט לאט צברנו ביטחון והתחלנו להשתמש במטבח שלה ולבשל שם. עד אז זו היתה הממלכה שלה ולאיש אסור היה להזיז דבר".
האוכל לבסוף אזל והמקפיא הגדול התרוקן, אך יוזמה של האחות הגדולה, ג'וליה, שיצרה עם האם בחודשים האחרונים לחייה ספר מתכונים ובו כל המתכונים האהובים על כל אחד מבני המשפחה, מבטיחה שהאוכל המשפחתי לא יאבד. "כיום אני אוהב להזמין אליי חברים ולבשל להם. זה בא רק מאמא שלי. אני עוד לא מצליח להגיע לטעם המדוייק של עוגת השוקולד, היא מעט שונה, אבל בישול זה עניין אישי וזה היופי".
>> לעמוד הפייסבוק שלנו עשיתם לייק?
>> ארוחות העשר הכי מושקעות שתראו