איך הייתם מרגישים אם ביום בהיר אחד, הייתם מגלים שההורים שלהם הם לא ההורים שלך? זה מה שקרה למיה פפינו כשבגיל 21, אמה חשפה בפניה תגלית מרעישה. "אמא שלי סיפרה לי שהגעתי לעולם בעזרת תרומת זרע וש'אבא' שלי הוא לא האב הביולוגי שלי. בדיוק לימדתי לימודי משחק, מה שעזר לי לדלג על שלב האבל והעיכול", היא מספרת בתוכנית הבוקר של ליאון ופאולה רוזנברג.
עם זאת, פפינו יודעת שזו לא הייתה השלמה אותנטית של המצב, אולם הבשורה שנחתה עליה סידרה לה מחשבות בראש. "כל החיים הרגשתי שמשהו לא יושב נכון בחיים שלי. זה התחיל כבר בגיל 7, כשאבא שלי היא ה'מגניב והקול' בסיפור ואמא שלי הייתה הרעה. הוא היה לוקח אותי למועדונים בשתיים בלילה למשל. כל מערכת היחסים בינינו הייתה מעוותת מלכתחילה. גם שמעתי כל מיני דברים שלא הייתי אמורה לשמוע מאבא. התגלגלתי ממסגרות, נזרקתי מהצבא ומשני בתי הספר למשחק. חווית הנטישה בחיי הייתה מאוד מוכרת וחוסר השייכות וחוסר הבית היה מאוד מבוסס אצלי".
8 שנים אחרי הבשורה, עברה פפינו תאונת דרכים קשה. כשהתעוררה, היא התחילה לשאול שאלות אמיתיות על החיים שלה. "שאלתי מה זה בית, מה זאת שייכות בכלל, התחלתי ויפסאנה ומדיטציות במקביל. בכל התקופה הזאת, תקופה שנמשכה 6 שנים לא דיברתי עם 'אבי'. למעשה עד יום מותו הוא לא ידע שאני בכלל יודעת. לא סגרתי מולו מעגל אבל אני לא מצטערת שהוא לא ידע. את תהליך הסליחה המשמעותי מולו עשיתי בסדנאות סליחה ודרך הספר שכתבתי "הנשמה האחרונה של איה".
את סגירת המעגל הרשמית, כך היא מתארת, סגרה פפינו בגיל 40 כשהביאה ילדה בעצמה מתרומת זרע. "ברור לי שאספר לה את האמת מהרגע שהיא תבין. זו לא הייתה החלטה פשוטה. הייתי במשבר גדול אם להביא דור שני לבנק הזרע. אבל ההחלטה התקבלה בצורה מושכלת ונכונה עבורי והכל על השולחן".