"הייתי פעם קשוחה"
השבוע הופיעה בטלוויזיה הבריטית בי מארשל, מומחית להורות אלטרנטיבית ואם לילד בן שלוש שמחונך בשיטת 'הורות ה-כן', (YES PARENTING) ועוררה סערה הורית באתרים והבלוגים הרלוונטיים כאשר סיפרה, לדוגמה, שכאשר בנה חתך את כבל מטען הטלפון שלה, במקום לכעוס או לומר שלעולם לא יעשה זאת שוב, היא אמרה: "וואו, אתה ממש רוצה לחתוך דברים! ונתנה לו שקית מלאה בדברים שהוא יכול לחתוך". כשנשאלה אם לא חששה שילדה יתחשמל, הסבירה מארשל שתפקידה הוא להיות שם עבור הילד ולדאוג לשלומו כל הזמן, ולצייד אותו בידע למען העתיד.
פיפ, בנה בן התשע של מארשל, וג'וז בן השבע, גם הם אינם מכירים היטב את המילה לא. הם בוחרים בעצמם מתי לישון, אם הם מעוניינים להכין את שיעורי הבית ואם הם רוצים לקלל את אמא, גם זה מותר, זו החלטה שלהם. הם יכולים לבחור לצפות בטלוויזיה כל הלילה ולאכול גלידה לארוחת הבוקר, אך זה לא תמיד היה המקרה בבית משפחת מארשל.
"הייתי טיפוס מסוג סופרנני (הבריטית; נ.ג) בהתחלה", מודה מארשל. "היו המון חוקים וכל הזמן אמרתי לא. ואז עשיתי מזה הפסקה. במשך שישה שבועות לא אמרתי להם לא אפילו פעם אחת, והכל השתנה". רבים כתבו תגובות קשות למארשל, האשימו אותה בעצלות, ובכך שהיא רק מקשה את עבודתם של המורים, אך היא נשארת בשלה. "הייתי אם קשוחה מדי בעבר, ואולי עכשיו אני רכה מדי, אבל במבחן התוצאה ילדיי מאוד מנומסים ומתנהגים נהדר. אנשים בכל יום אומרים לי שנפלא לבלות בחברתם".
עוד בערוץ בית ומשפחה:
איפה הכי כדאי לקנות בגדי ילדים לחג?
מרגש: בת ה-11 לצד אביה הגוסס בחתונה דמיונית
גמילה מחיתולים: אך מגיבים לפספוסים?
"ילדים זקוקים לגבולות", אומרת ענת דונביץ', מטפלת משפחתית וזוגית. "אני מכירה ומייעצת ללא מעט משפחות שאומרות הרבה יותר מדי כן, וחלקן אפילו חורטות את זה על דגל, כמשהו חינוכי, כמו הורי ה-כן שבחו"ל. לרוב, מעבר לכך שהילדים לא תמיד מחונכים ומתנהגים בצורה נורמטיבית בחברה, הם גם מבולבלים מאוד. הגבולות מסדרים עבור הילדים את העולם לחלקי זמן קבועים בהם הם יכולים לבטוח ובתוכם קל להם יותר להתנהל. מובן שמדי פעם חשוב גם לשבור את השגרה, לא לעמוד בכל שעת השכבה על מנת לעשות משהו מיוחד, אפילו להבריז מבית הספר לטובת יום כיף זה בסדר. אבל היופי פה הוא שמדובר במשהו מיוחד שהמבוגר שולט בו.
"ילדים רוצים להרגיש שיש להם על מי לסמוך, ושהמבוגר שעמם יודע בסופו של דבר מה טוב עבורם. מבוגר שמשאיר לילדו את כל ההחלטות כאילו לא היה ילד בכלל, יוצר תחושת בדידות אצל הילד, שמאבד כך את האדם להישען עליו. המטרה שלנו, כהורים, היא לספק גב מספיק חזק על מנת שהילדים יוכלו להיתמך בעזרתו, וגם להתנגד לו בלי שישבר. נכון שזה לא תמיד כיף גדול, בעיקר עם ילדים דעתניים במיוחד, אבל דווקא במקרים הללו זה הכי חשוב, ואסור להתייאש".