ממצאים ארכיאולוגיים ותיאולוגיים מראים שמכת בכורות, שנפלה על מצרים לפני אלפי שנים, היתה יכולה להתרחש במציאות. הסבר אפשרי לתופעה הוא שאצל המצרים הבן הבכור קיבל יותר מזון מאחיו, וכשפשו מזיקים בחיטה בעקבות מכת הארבה – הבכורים נפגעו יותר. בסיפור יעקב ועשו אנחנו שוב למדים שלבכורה היו יתרונות משמעותיים בימי קדם ועל המעמד המיוחד שיש לבכורים, כשליעקב לא היתה ברירה אלא להשיג לעצמו את המעמד בתחבולה.
יש תרבויות ברחבי העולם שבהן לבכור שמורים תפקידים מיוחדים בחיי המשפחה, למשל הטיפול בהורים בזקנתם או בנכסי המשפחה לאחר מות ההורים. אף שעברו אלפי שנים מאז, מחקרים בני זמננו מראים שלבכורים יש גם היום מאפיינים מיוחדים: מרבית נשיאי ארצות הברית היו בכורים, וכך גם מרבית זוכי פרס הנובל. בכורים נוטים להתחבר ולהינשא לבכורים אחרים, ובוחרים במקצועות שמרניים כגון עורכי דין, רופאים ורואי חשבון.
מרכז העולם
"עם כל תינוק שנולד, נולדים גם הורים", אומרת רוית גוטמן, מרצה במדרשת מכון אדלר ומנחת הורים. "ההורים הלא מנוסים מחפשים את דרכם ביחד, לפחות בהתחלה: זמן המקלחת נדחה עד המועד ששניהם נמצאים בבית ויכולים לקחת חלק ברחיצת הרך הנולד, וכשהם יוצאים לסידורים או לבילויים הם לוקחים גם את התינוק. הליווי ההורי הצמוד גורם לתינוק להבין שהוא מרכז העולם".
ענת בן סלומון, פסיכותרפיסטית במכון כלים שלובים, מוסיפה: "לעתים התינוק הבכור במשפחה הגרעינית הוא גם נכד בכור לסבים, כך שמעמד הבכורה הוא בעל משמעות רחבה יותר. מכיוון שזהו התינוק הראשון במשפחה, כל תשומת הלב ההורית, ולעתים גם הסבית, מוקדשת רק לו. בעיניהם של ההורים הטריים התינוק שלהם הוא סוג של פלא. לציפיות יש נטייה להתגשם, וכשההורים מפגינים התפעלות רבה ממעשיו של התינוק - הם בעצם מעודדים אותו להמשיך ולקצור הצלחות כדי לזכות בתחושה הנעימה שהוא חש כשהם מתפעלים ממנו".
"כשההורים לא בטוחים בהתנהלותם עם התינוק אבל הם רואים שהתינוק אכל יפה – הם מחייכים אליו בשמחה", מוסיפה גוטמן. "התינוק לומד שכדי לשמח את הוריו הוא צריך לאכול. הוא רוצה לרצות את הוריו, וכל דבר שהוא עושה מכוון כדי שיהיו מרוצים ממנו. לכן הוא משתדל להיענות לרצונותיהם. זו הסיבה שאחת התכונות שקושרים לבכורים היא הנטייה להיות ילדים מרצים".
"מניסיוני, מרבית הפונים לסדנאות ליווי התפתחותי ולקורסים בנושא התפתחות התינוק והפעוט הם הורים לבכורים", מספרת שירלי ורדי, מפתחת שיטת ורדי ומנחת סדנאות בהתפתחות מוטורית ונוירופיזיולוגית להורים. "הילד הבכור יוצא נשכר לא רק מהיותו מיוחד עבור הוריו, אלא גם מהיותו ילד יחיד לזמן מסוים עד שאחיו נולדים. כל עוד הוא ילד יחיד - יש להורים יותר פנאי להשקיע בו. הם מבלים איתו זמן איכות המוקדש רק לו, ובמהלכו הם משחקים איתו משחקים התפתחותיים, מקריאים לו סיפורים ומשוחחים על נושאים מגוונים. מחקרים מראים שילדים בכורים משתמשים במספר רב יותר של מילים בעת שיחה, מכיוון שלהורים יש יותר זמן לפתח מיומנויות שפה אצלם באמצעות הקראת סיפורים ושיחות ארוכות. בנוסף, כשההורים פנויים יותר הם נוגעים יותר בתינוק ומבלים זמן רב יותר בחיבוקים ובנשיקות. כל הפעילויות האלה תורמות להתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית ומעשירות את השפה שלו. עם הגיעו של הילד השני למשפחה, להורים יש כבר פחות פנאי וההורות מתנקזת לפעילויות שגרתיות, כגון: מקלחות, ארוחות וטיפול שוטף בילדים. כשמנסים לנהל שיחה תמיד יש הפרעות באמצע, מכיוון שיש עוד ילד המבקש תשומת לב".
גוטמן מסכימה: "עם הולדת האח משתנים חייו של הבכור, ופתאום הוא צריך לחלוק בדברים שהיו פעם רק שלו מכורח היותו הילד היחיד. פעם אמא ואבא נענו לכל בקשותיו. עכשיו יש תינוק במשפחה וצריך לחכות עד שאמא תתפנה מההנקה או שאבא יסיים להחליף לתינוק את החיתול הרטוב. גם אי אפשר לקחת את שני הילדים לכל מקום. ההורים נאלצים להתפצל וכל הורה מלווה ילד אחר לביקור אצל הרופא או לחוג. ההורות לשני ילדים היא הורות אחרת. הילד השני חווה חוויות אחרות מאלה שחווה אחיו הבכור. הוא לא מרכז החיים, הוא נולד לסיטואציה שבה תמיד יש עוד ילד בבית, ולעתים הוא צריך לעשות רעש כדי שיבחינו בו.
"גם חייו של הבכור משתנים והוא צריך להסתגל למצב החדש. לעתים הוא מרגיש ששינו לו את החוזה עם החיים בעל כורחו. לעתים, כשהוא צריך להמתין עד שיתפנו לטפל בו, יכולה להתפתח אצלו חוויה שאולי מעדיפים את אחיו על פניו, מכיוון שכבר קרה כמה פעמים שאמרו לו להיות בשקט כשאחיו הקטן ישן או ינק. הוא מרגיש שפתאום עליו להתאמץ כדי לקבל תשומת לב, שהיתה פעם כל כך מובנת מאליה. לעתים עוד כשהאח הקטן בבטן הבכור לא אוהב אותו, מכיוון שאמא ואבא כבר מתנהגים אחרת, למשל אמא פחות מרימה אותו על הידיים משום שהתינוק שבבטן מכביד עליה".
מודל לחיקוי
בן סלומון מעלה עוד נקודה בקורותיו של הבכור: "כשנולד עוד ילד במשפחה, הבכור, כאח גדול, הופך מודל לחיקוי לאחיו הקטן. הפרשי הגיל מאפשרים לו לדעת יותר ולהצליח יותר בהשוואה לאחיו הקטן. המעמד המשפחתי המיוחד שהבכור קיבל מהוריו, מתחזק כעת בדמות התפעלותו של האח הקטן ממנו. הציפיות המשפחתיות האלה מייצרות אצל הבכור תחושת אחריות גדולה. אם ההורים חושבים שהוא מיוחד ואחיו הקטן מסתכל עליו בהערצה - עליו 'לפרוע את השטר' ולהראות שהוא אכן ראוי להערכה שהוא מקבל. זו הסיבה שבדרך כלל ילדים בכורים הם הישגיים יותר וחשוב להם להצטיין. זו כמובן אמירה כללית מאוד ובכל משפחה יש דינמיקה אחרת, אבל ייתכן שזהו הגורם לכך שמחקרים מראים שעמדות מפתח מאוישות יותר על ידי בכורים".
גוטמן מסכימה: "לעתים הבכור מרגיש שעליו לוותר לאחים הקטנים מכיוון שההורים אומרים לו שהגדול צריך לוותר. לעתים תחושת הוויתור אינה מגובה במציאות, וההורים משתדלים מאוד לא לגרום לבכור לוותר, אבל למרות זאת הוא חי בתחושה שהוא נאלץ לוותר בעל כורחו. תחושה זו נובעת בעצם ממה שלימדו אותו החיים: על המאה אחוזים זמן הורי שהיה לו הוא כבר ויתר כשנולד אחיו, ומאז הוא במצב ויתור. יש מקרים שבהם ההורים מטילים עליו את חובת הוויתור כדי להשיג שקט בבית. במקרים רבים הציפיות ההוריות לא לוקחות בחשבון את יכולותיו של הבכור. אם זה עתה מלאו לו שנתיים הוא אמנם גדול מהתינוק שרק נולד, אבל הוא עדיין תינוק בעצמו וצריך להתחשב בגילו הצעיר".
"אלפרד אדלר האמין מאוד בסדר הלידה ובכך שיש קווים מאפיינים לילד בכור, לילד סנדוויץ' ולבן זקונים. לא בהכרח כל הבכורים דומים וייתכן שילד בכור יהיה בעל התנהגות המשויכת יותר לילד סנדוויץ''', מסבירה גוטמן. "למרות זאת, כהורים עלינו לשים לב למקום שאנחנו נותנים לכל ילד. אם הבכור תפס כבר את מקום הילד הנבון והמרצה, הילד השני ינסה להשיג תשומת לב באמצעות הצטיינות בתחום אחר. הוא אומר לעצמו: 'אחי מוצלח מאוד בלעשות את כל מה שההורים שלי מצפים ממנו, ולכן אני אהיה דווקא השובב, מכיוון שאם אתנהג יפה כמוהו אף אחד לא ישים לב אליי'. אדלר הסכים שבילד השלישי והרביעי ההבדלים האלה כבר מעודנים יותר, אבל שעדיין בדרך כלל הילדים הקטנים במשפחה מתנהגים יותר כמו ליצני חצר, מכיוון שבתפישה שלהם המבוגרים שמים לב אליהם רק כשהם מעוררים צחוק.
"כדי לא לתת לסדר הלידה להכתיב את אופי הילדים, את היכולות שלהם ואת השאיפות שלהם, כדאי לא לייחס תפקידים בבית רק לבכור אלא להתאים לכל בני הבית תפקיד, כשכל אחד בוחר תפקיד בהתאם ליכולות שלו", מייעצת גוטמן. "הילד הקטן במשפחה יכול, למשל, לסייע בעריכת השולחן לארוחה או להיות אחראי על כיבוי האורות בבית. אם לבכור יש תפקידים רבים יותר בשל גילו, הוא זכאי גם לזכויות ולרווחים מפאת גילו. למשל, ללכת לישון חצי שעה לאחר שעת כיבוי האורות של האחים הקטנים".
לענת בן סלומון ורוית גוטמן יש כמה עצות לגידול ילדים בכורים:
מרכז הכובד: כשהילד מדווח שאין לו חברים, צריך לבדוק את העניין לעומק עם הגננת או עם המורה. בכורים לא פעם מתקשים להיות בסיטואציה שבה הם אינם המרכז. מומלץ לפנות לסדנאות או לייעוץ כדי לבדוק כיצד למתן את הצורך של הילד להיות המרכז.
בכבוד רב: עוד לפני הולדת אח, רצוי שההורים יקפידו על כבוד לצרכים שלהם. הילד לא צריך לקבל מענה מיידי לכל גחמה, ואפשר להסביר לו שאסור להפריע להורים כשהם משוחחים בטלפון או מבקשים כמה דקות של שקט. הכבוד לזמן ולפרטיות של ההורים מלמד את הילד שהוא לא מרכז העולם, וכשיגיע האח הקטן הוא לא יהיה האשם בהדחת הבכור ממעמדו.
שאלה של איזון: כשנולד אח, פעמים רבות הבכור כבר תפס לו נישה ייחודית, למשל כשהוא מוגדר כחכם במשפחה או כמוצלח. זה משאיר מעט מאוד מקום לאח הקטן להצטיין גם כן. חשוב מאוד להקפיד על הסמנטיקה ולא לומר לבכור: "כמה אתה חכם!", אלא לדבוק באמירות שמתארות את המעשה, כגון: "ענית תשובה מעניינת!" או "שאלת שאלה חשובה מאוד".
קבל תיקון: גם אם עשינו טעויות - אפשר לתקן. אם אתם חשים שעל הבכור יש מטלות רבות מדי או שדרשתם ממנו לוותר לעתים קרובות יותר, תוכלו לנהל עימו שיחה בוגרת ולהחליט ביחד על צמצום התפקידים שלו בבית, למשל.
הכתבה התפרסמה באתר ifeel. לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן
>> כבר עשיתם לייק לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים"?