״בני סיים את הגן עכשיו, והוא כבר קורא הכל. גם כותרות חדשות. לאחרונה הלכנו למסעדה והוא קרא בערוץ הספורט שמאמן פוטבול מואשם בתקיפה מינית. ׳מה זה אומר?׳ הוא שאל אותי, אבל אני כבר הייתי מוכנה עם התשובה,״ מספרת קריסטן שואו, עיתונאית ואשת טלוויזיה מאוסטין, טקסס, העוסקת בהורות. ״חשבתי איך לגרום לחדשות להתאים לגילו ולנפשו. למרות שאני עברתי אונס, קשה לי לבטא את המילים הללו. אלה לא מילים שאני רוצה לזרוק לעבר בני בגילו. גידול אדם טוב היא אחריות גדולה. לפעמים גם המאמצים הגדולים ביותר שלנו כושלים. לא נוכל לשלוט בילדינו. נוכל להניח בסיס חזק. אני רוצה שלבני יהיה את הבסיס היציב על מנת להפוך לגבר שמבין שאלימות אינה תגובה הולמת ושלא נוגעים באדם אחר ללא הסכמה״.
״בני יודע היטב שיש חלקים פרטיים בגוף שהם רק שלו, ושהגוף בשליטתו. הוא יודע שלא אכריח אותו לחבק אף אחד ומהי המשמעות של המילה לא, אבל על פי נתוני העמותה הלאומית לאונס, תקיפה מינית וגילוי עריות, שישים אחוזים מהמקרים אינם מדווחים. זה עצם העניין״, מסבירה שואו. ״וגם אני לא דיווחתי על האונס שלי. שמעתי את המילה אונס כמה שנים לפני שנאנסתי אבל זה לא היה דבר שדיברו עליו. זה היה משהו שלוחשים. רק לאחרונה, כשאני בת ארבעים, התחלתי לשמוע סיפורים מנשים סביבי על תקיפה שעברו. האנס שלי היה חבר. או כך חשבתי כשהגעתי לחדרו. אמרתי תפסיק, אמרתי לא שוב ושוב. הוא אמר שאני יודעת שאני רוצה את זה. לא היה לו אכפת. עזבתי את חדרו בערפול וקרצפתי את עורי במקלחת. למחרת עשיתי כאילו כלום לא קרה והתעלמתי מהגיחוכים של חבריו. ידעתי שאיש לא יאמין לי. היינו לבד. לא היו עדים. תמיד הסתובבנו יחד. הייתי בהלם ולא הצלחתי לספר לאיש. אחרי עשרים שנה סיפרתי לבעלי. רעדתי ובכיתי בזרועותיו על ההשפלה והכאב. היה מאוחר מדי כדי לעשות צדק. אני לא יכולה לחזור לאחור והבחירה שלי בשתיקה נעשתה. המחיר היה עצום ואכל אותי מבפנים״.