לרוב האמהות הטריות זה יקרה ביום אחד בהיר. זה יגיע בלי אזהרה מוקדמת, כמעט בלי שתרגישו, בדרך כלל בעודכן עושות פעולה שעשיתן כבר מאה פעמים, כמו להכניס את הילד הסרבן לעגלה או לגרום לו לאכול עוד כפית. פתאום תפתחו את הפה, תדברו, ותבינו שהמשפט שנפלט לחלל החדר נשמע מוכר. יותר מדי מוכר. זה היה, כמו שאומרים, קולה של אמא. לא יעבור זמן רב וחלקכן תאלצנה להודות בעובדות: הפכתן לאמא שלכן.
כשהחלום הופך לסיוט
ההכרה הזאת, שבדרך כלל מגיעה אחרי שאומרים משפט כמו: "קר לי לראות אותך ככה", יכולה להיות מטלטלת, במיוחד עבור אלה שנשבעו בגיל ההתבגרות שכשהן יהיו אמהות הן יעשו הכל אחרת.
לאחרונה מסתבר שלתחושת הדה-ז'ה-וו המשתקת יש גם סימוכים מחקריים שמגיעים מתחום מדעי המוח. במחקר שערך לאחרונה ד"ר דניאל סיגל ממסצ'וסטס, נטען שמה שגורם לנו פתאום להתנהג בדיוק כמו אמא, הם הנוירונים במח. הנוירונים תמיד מחפשים לעצמם מסלולים מוכרים שבהם כבר עברו, בייחוד כשאנו נמצאים במצבים מלחיצים (כמו לנסות לגרום לפעוט סרבן לאכול, למשל). אינטראקציות מוכרות גורמות לנוירונים לבצע במהירות התאמה לנתיבים ישנים שהתרחשו בעבר, או במילים אחרות, לחזור על ההתנהגות שאנו זוכרים מבית אמא. "מעניין לראות איך הנטייה משתנה", אומר ד"ר סיגל. "כשעבור ילדות קטנות, להיות כמו אמא זה חלום מתוק, ועם השנים, החלום הזה הופך לסיוט מאיים. לא רק ההתנהגות מעירה הדים אמהיים. עם השנים גם המראה החיצוני משתנה, ונשים מוצאות את עצמן עם הבעות שכביכול לא 'שייכות' להן אלא לאמא ומאוד נבהלות".
אפשר גם לשנות
בכל זאת, כל זה לא אומר שכל הנשים תקועות בתבנית ילדותן ואין להן ברירה אלא ללכת בדרכי ההורים. יש מקום לתקווה, אומר ד"ר סיגל. "אולי את מתחילה להתנהג ולהשמע כמו אמא שלך, ואולי אפילו כמה אנשים כבר העירו לך על כך, אבל את חייבת לזכור שאת לא היא. מובן שהיתה לה השפעה מכרעת על חייך, גנטית וסביבתית, אבל היתה לך גם אינטראקציה עם אנשים רבים נוספים אשר השפיעו על מי שאת. אפילו אם אמרתן את אותו המשפט באותה הבעה, סביר שאצל כל אחת מכן זה נאמר מתוך מקום מעט שונה. כמו כן, הילד שלך הוא לא את. התגובות שלו אלייך יהיו שונות לגמרי מאלה שהיו לך כלפי אמך".
"מדובר ברגע של התפכחות," אומרת רות בן-ציון שכטר, מטפלת משפחתית, זוגית וסקסולוגית. "לטוב ולרע, זה רגע של הבנה שהתבגרנו. אך לא הכל באמא רע. זו הזדמנות לעשות הפרדה, להפריד בין החלקים הטובים שאפשר להנות מהם לבין החלקים שלא אוהבים. אין מה לעשות, העולם משתנה, אנשים מתבגרים, וההתנהגויות הבוגרות שאנו זוכרים מההורים מופיעות גם אצלנו. למרות שלא כל כך נח להכיר בזה, זהו דבר חשוב. אני מציעה לראות את הדפוסים הלא טובים שלמדנו, כמו חרדתיות, דפוסים תרבותיים נוקשים וכל מיני התנהגויות שמעכבות ומקשות על החיים, ולטפל בהן. להבין ולרכך אותן. זה לא גנטי, זה הכל נלמד, ויש בכוחנו לעשות שינוי".
"פרויד אמר שהלא מודע חזק מאיתנו," אומרת אביטל יעקובי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית. "אנחנו יכולים להחליט החלטות, אבל הלא מודע מניע אותנו וגורם לנו להתנהג כמו שאנחנו מתנהגים, וההורים זה המודל שממנו לומדים הכל. כל ההתנהגויות, אפילו אלה שהחלטנו לא לחזור עליהן, יחזרו, כי הנטיה היא לחזור למוכר. בשביל זה הולכים לטיפול. בטיפול אפשר להבין את המקור ואז לעבוד על שינוי התגובה וההתנהלות כך שתהיה טובה לי ולאחרים סביבי. יש אנשים שמסוגלים לעשות את העבודה הזאת גם בעצמם, אבל זה מסובך. אפשר לראות פה גם הזמנות לסלוח לאמא. מי שמבין שקיים לא מודע יכול להבין שהדברים הרעים לאו דווקא נעשו מתוך כוונה רעה או רצון להכאיב. כשמתנהגים פתאום בדיוק כמו אמא, יותר קל לראות את זה. יש פה אפשרות לסליחה".
לא רק תכונות אופי
לא רק הנפש עוברת מאם לבת, אלא גם יתר הגוף, והגדרת התכונות ה"בעייתיות" של האם יכולה להועיל גם מבחינה רפואית. הרי לא רק את החרדתיות אנו יורשות, או את הנטייה לשיער לבן, אלא גם את הנטייה לחלות במחלות שונות. על פי ד"ר לורנס צ'סקין, רופא מבולטימור שעורך מחקרים בנושא, המחלות בעלות הנטייה הגבוהה ביותר לעבור בתורשה מאם לבת הן: סרטן שד, שחלות ומעי, בעיות שיניים וחניכיים, דיכאון, מחלות לב, תופעות גיל המעבר, מיגרנות ונטייה לסיבוכים בהריון ולידה.
אך גם פה, הכל פתוח ונתון לשינוי במידת מה. אורח חיים בריא יכול להפחית משמעותית או לבטל לחלוטין את הסיכון לפתח מחלות רבות שעוברות בתורשה מאם לבת. "הבחירות שאנו עושים חזקות מהתורשה," אומר ד"ר צ'סקין. "הביטו באמא שלכן ותוכלו להחליט מה מתוך חייהן תרצו לשנות בעתידכן. יש פה אפשרות להצצה לעתיד, וזה נדבר נהדר".