באחד הסעיפים בהסכם הגירושים בין השניים נכתב: "ההורים מתחייבים לגדל את הילדה ולחנכה כראוי, במסירות, תוך הקפדה על כיבוד שני ההורים. הצדדים יתייעצו ביניהם בקשר לכל דבר ועניין בנוגע לחינוך הילדה וישתפו ביניהם פעולה בנידון זה".
עוד נקבע בהסכם כי במסגרת הסדרי הראייה, כאשר בתם תגיע לגיל 5 ו-10 חודשים האב יוכל לקבל אליו את בתו לכל סוף שבוע שני, מיום שישי ועד מוצאי שבת וכן במחצית מערבי החגים והחגים לסירוגין. לטענת האב, האם גרמה לצמצום הסדרי הראייה, הביקורים הלכו והתמעטו ובתם המשותפת חדלה לישון אצלו ללא סיבה. ההידרדרות הגיעה לשיאה לפני כחמש שנים כאשר אם הילדה הוציאה אותה מבית האב ומאז הקשר נותק כליל.
האב, החליט לא לוותר והגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב במסגרתו ביקש לאכוף את הסכם הסדרי הראייה ולנקוט נגד האם בסנקציות, כמו גם להורות לה להפסיק להסית נגדו. האם טענה בדיון, כי הילדה שונאת את אביה, לא רואה בקיומו ומסרבת לשאת את שם משפחתו.
"לעולם לא אראה אותך לבד, ככה החלטתי"
בית המשפט הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע ובית המשפט מינה פסיכולוגית מטעמו לבחון את חידוש הקשר בין בת לאביה. בדו"ח הפסיכולוגית המומחית שהוגש לבית המשפט, צוין כי במפגשים הלא פשוטים בין האב לבתו הוא גילה מוטיבציה, רגישות ויכולת הכלה. הפסיכולוגית ששוחחה עם הילדה שמעה ממנה, כיצד היא מכנה את אביה 'שטן' וכי הילדה אמרה לאב: "לעולם לא אראה אותך לבד, ככה החלטתי". עוד ציינה הפסיכולוגית, כי דמות האב בעיני הילדה מצטיירת כשלילית, מחבלת והרסנית.
בפסק הדין שניתן בבית המשפט נקבע, מי שאשם במצב שנוצר זו האם וכי יש להמשיך בטיפול המורחב אצל הפסיכולוג וכי האם היא זו שתשלם עבור הטיפולים. האב החליט להגיש תביעת נזיקין נגד האם על סכום של 270 אלף שקל. בכתב התביעה טען האב, כי האם היא זו שאחראית לניכור שנוצר בינו לבין בתו וכי הקשר המאוחר היה 'מלאכותי ומאולץ'. לטענתו, בתו מגיעה אליו כדי שאם לא תצטרך לשלם.
הוא תיאר כיצד הוא מתקשר פעמים רבות לבתו והיא לא עונה, לא יוזמת שיחות טלפוניות אליו, לא מתקשרת אתו, מסרבת לישון בביתו, ומתעלמת מאשתו השנייה וילדיו הנוספים.
האם טענה בתגובה, כי מדובר בתביעת סרק שתגרום יותר נזק מתועלת ולא תסייע לאב לשפר את הקשר עם בתם. עוד ציינה שהאב נקט באלימות כלפי בתם ושהוא זה שניתק את הקשר עם הילדה בעבר ומפלה אותה לרעה לעומת ילדיו מנישואיו השניים. לדבריה, האב מבטל פגישות רבות עם בתם וכי היא נמצאת בקשר טוב וחם עם הוריו ונוסעת אליהם.
לסיכומו של דיון, סגן נשיא בית משפט השלום, השופט נפתלי שילה, פסק בהחלטה די נדירה כי האם תפצה את האב ב-36 אלף שקל ותשלם לו עוד 6,000 שקל הוצאות משפט. השופט ציין, כי לא הוכח בכלל שהאב נקט באלימות כלפי בתו או השפילה אותה וכי עדות הפסיכולוגית סותרת את גרסתה. עוד דחה את טענות האם כי לאב הייתה אשמה תורמת למערכת היחסים עם בתו.
בפסק הדין הסתמך השופט על חוות דעת הפסיכולוגית לפיה התנהגות האב הייתה לא כל דופי וכי העובדה שהאב ביטל מידי פעם פגישות עם בתו נבעה מעבודתו במוסד ביטחוני וכי על האם היה להסביר זאת לבתה.