שיעמום הוא חלק טבעי ומעיק של החיים. אנחנו לא רוצים להדחיק או להסתיר אותו, אלא לתת לעצמנו ולילדים שלנו לחוות אותו וללמוד להתמודד עמו. מדובר באתגר לא פשוט בימי הסגר, כשיותר מדי זמן פנוי נדחס לתוך חלל ביתי מוגבל וסגור. אבל זה לא חייב להיות חונק: אפשר לחוות את השיעמום, וכשנמאס - לצאת ממנו ולמצוא שוב חיבור ועניין.

הסגר מזמין את התחושה שאתה רוצה לעשות משהו בלי לדעת בדיוק מה, או בלי להיות מסוגל להתחבר למה שקיים סביבך. כדי לא להיזרק בחוסר מעש, צריך להפוך את הפנאי לרציני – גם מהנה וגם תורם להתפתחות. בתור הורים, התפקיד שלנו הוא לעזור לילדים לעצב את שעות הפנאי שלהם, כך שישמרו על איזון בין הנאה ללמידה; כאנשים בוגרים עלינו לעשות זאת בעצמנו. אז איך עושים את זה?

ילדים ומתבגרים

כדאי לאסוף את המשפחה, להסביר את המצב אליו נקלענו – ולקבוע כללים ברורים להתנהלות בשגרה החדשה. למרות שלכל בית יש את המדיניות שלו, תהיו מוכנים למשא ומתן על הכללים. פעם לא הסכמתם לשחק עם כדור בסלון? שחררו. הילדים נמצאים המון זמן בבית והם צריכים את הדיאלוג אתכם כדי לפתח תחושה של אוטונומיה. תראו להם שחוקים הם מעשי ידי אדם. תנו להם להשפיע ולעצב כללים משל עצמם.

יחד עם זאת, ככל שהילדים צעירים יותר, כך הם זקוקים שיקבעו עבורם סדר יום. זה נותן להם תחושה שהעולם הוא מקום בטוח ומאורגן ואפשר לנוע בו ולמצוא משהו להתחבר אליו. כדאי לחלק את היום למנות קטנות - עד שעה לכל מנה לילדים בגיל יסודי - ולשמור על איזון בין לימודים, משחק, יצירה וחקירה, פעילות גופנית, זמן מסך – וגם פעילויות לבחירת הילד. מותר להשתעמם רק אחרי שכיבינו את המסכים.

חשוב לשמור גם על הקשרים החברתיים של הילדים בעזרת שיחות הוידאו. האינטראקציה החברתית עוזרת להם לפתח זהות אישית ולרכוש כישורים קוגנטיביים וחברתיים. ומעבר לכך: כשילדים מצליחים לעניין אחד את השני, זה טוב מכל התערבות של מבוגר.

חשוב גם שהמתבגרים יראו שהם מבינים שמדובר בתקופה חריגה. עכשיו הגיע הרגע שלהם לקבוע את סדר היום שלהם ולקחת אחריות על האחים הקטנים. מההורים זה דורש לשחרר להם סמכויות אמיתיות ולתת להם אחריות; כך הסגר יכול להפוך לפרויקט הבגרות האישי שלהם, דבר חשוב יותר מכל תעודת בגרות.

הורים, רווקים וקשישים

הילדים הם לא לפני הכל. הבריאות הפיזית והנפשית של המשפחה היא לפני הכל, וכולם צריכים להצטופף במקום הראשון יחד איתה. אל תספרו שמרוב דאגה וטיפול בילדים אין לכם זמן להשתעמם. כמה כבר אפשר לשחק בכדור עם ילד בן חמש? ועוד בתוך הבית? כשהילד מול המסך, או ישן, זה הזמן שלכם. בשעות האלה אתם חוזרים להיות רווקים.

אז מה עושים עם הזמן שלנו? כששאלו את פרויד, הוא השיב: לאהוב ולעבוד. זה הזמן לתחזק את הקשרים החברתיים שאף פעם לא הספקתם להגיע אליהם; קשרים חברתיים גורמים לזמן לעוף ולנו להרגיש שאנחנו בחיים.

כדאי גם למצוא פרוייקט לתקופה הקרובה. יותר מדי בידור מרוקן ומחליש אותנו מבפנים. חשבו על דבר שדורש השקעה ומאמץ לאורך זמן: למידה עיונית, מלאכת-יד, עבודת כפיים או פעילות גופנית. יש המון אפשרויות והמון מידע ברשת.

ולבסוף, המחקר מראה שאחד האמצעים שעוזרים לשאת את השיעמום בלי להיתקע בתוכו זה התבוננות פנימית. תמצאו זמן להיות בשקט עם עצמכם, להרגיש את הנשימה, בלי לחשוב, בלי לרצות, פשוט להיות בהווה. אנחנו חיים בחברה שמקדשת פרודוקטיביות. מעולם לא לימדו אותנו, או את הילדים שלנו, איך להיות בפנאי. עכשיו הזמן לרכוש כלים שיעזרו לנו גם בעתיד להיות בריאים בכל מובן.

הכותב הוא פסיכולוג וחוקר תופעת השיעמום, מרצה באוניברסיטה הפתוחה