"שלי, מה עשינו? איך זרקנו לפח עשרות אלפי שקלים??בואי נחזור הביתה!", הוא אומר לי שעות ספורות בלבד אחרי שנחתנו בהולנד עם שני בנים ותינוק תוך כדי שהוא מחזיק את ראשו בין ידיו. ככה התחילה החופשה המשפחתית שלנו עם תינוק אחד יונק, בן ארבעה חודשים שנמצא בשיא קפיצת הגדילה וחוסר שינה משווע, ושני אחיו הגדולים בני שש ושמונה שעוד בכלל מסתגלים לרעיון של אח קטן.
האמת שהוא בכלל לא רצה בנסיעה הזאת, אני דווקא כן, ועשיתי שזה יקרה בדרכי הקסם והשכנוע שניחנתי בהם. זה לא שחשבתי שהיא תהיה נפלאה ונטולת כל מכשולים, אבל ידעתי שלהישאר בארץ יהיה קשה הרבה יותר. ועדיף כבר להעביר את הקיץ במבטא הולנדי ואוויר צח. ברגע שהוא התרצה, עשינו את זה ברור: ההחלטה לטיול היא משותפת ולכן גם האחריות עליה. בכל זאת, אנחנו יוצאים עם הילדים שהבאנו ביחד, מגדלים אותם ביחד – ולא משנה מה יהיה שם בהולנד, נתמודד גם ביחד ולא נאשים אחד את השנייה.
וכך בדיוק לפני שנה, נסענו לחופשה הנוראית והמדהימה שלנו בהולנד. זה התחיל ביום ראשון מזוויע במיוחד. הטעות הראשונה הייתה מצדי כשארזתי הכי לא נכון (מיליון מזוודות קטנות במקום שתיים גדולות), מה שגרם לגבר המדהים שלי לסחוב את כולן על העגלה ולעצור כל שנייה כי מגדל המזוודות קרס שוב ושוב. זה בטח לא עזר שהייתה זו טיסת לילה, הילדים באובר התרגשות ומינוס שעות שינה ושדה התעופה עמוס בטריליון אנשים כמונו.
בואי נחזור הביתה, אי אפשר ככה
מכורח הנסיבות, גם אני עשיתי את הדבר היחיד שנותר לי לעשות: התיישבתי על הרצפה (אה, כן, לא היה אף לא כסא פנוי אחד), הנקתי וקיוויתי שיום יבוא ונצא משם. למרבה הפלא זה קרה. אחרי 3 שעות של סיוט ועצבים - הגיעה הישועה, קיבלנו רכב ויצאנו למקום הלינה שלנו. אחרי נסיעה של שעה, הגענו סוף סוף לפארק שבו אנחנו אמורים לישון, ומיד קפצנו לסופר להתאבזר במזון. גם שם, ניחשתם נכון, הייתי צריכה להניק וגם שם שני בניי היו צריכים לרוץ ולצעוק. בעלי כבר עם כל המצרכים בקופה, הסתכל אלי בעיניים מתחננות שאומרות: "תעשי משהו", ואני השבתי לו מבט כנוע: "אני כבר לא יודעת מה".
פייר, הפתעתי אפילו את עצמי. והמחר הזה הגיע. וכולם ישנו טוב ופתאום התחילו החוויות הטובות, המשפחתיות, שנאספו ונערמו אחת על גבי השנייה. וברור שהן כללו גם ריבים, צעקות וכעסים ושלא תחשבו לרגע שלא. "עבדנו" כהורים הרבה יותר קשה מבארץ. למה? כי בהולנד בשעה תשע בערב זה מרגיש כמו תשע בבוקר. מה שאומר שהאטרקציות לא נגמרות והילדים לא עייפים. אבל גם אנחנו לא ממש.
בסוף סיימנו את החופש הזה בהבנה ברורה: עדיף חופש בחו"ל מאשר בארץ. זה הרבה יותר נסבל. כן, זו המילה שבחרתי. אבל זה גם הרבה יותר קל לעבור את כל הדברים האלו כשאתם בנוף אחר, במקום אחר, באטרקציות חדשות, באווירה שונה מאשר בשגרה, גם אם כביכול אתם "עובדים" הרבה יותר קשה.
ובכל זאת, לטיול הבא שנעשה, הנה כמה טיפים להזכיר לעצמי ולכל מי שאמיץ מספיק לצאת החוצה:
1. ריבים בין ההורים. נסו בינכם ההורים למזער אותם. כי ככל שאתם תסכימו ותלכו יד ביד כך יהיה גם יותר קל לילדים והאווירה תהיה טובה יותר. תזכרו שאחרי הכל, אתם אלו שמובילים את המשפחה שלכם ונותנים את הטון והאווירה. וגם תרשו לעצמכם לעשות סקס , גם בחופשה משפחתית זה עוזר לאווירה הטובה
2. ריבים בין הילדים. הם אחים, הם רבים , הם יריבו. גם אם אתם נמצאים במקום הכי פסטורלי שיש ושילמתם ממיטב כספכם. לא מכירה אחים שהפסיקו לריב בגלל הסיבות האלו. כמובן שתפקידנו כהורים למזער את המריבות ביניהם ביום יום, אבל גם להבין שזה הקטע של אחים. וכן הם יקחו את הקטע הזה גם לחו"ל תהיו מוכנים לזה ואל תגרמו להם להרגיש רע תחסכו משפטים כמו: "תתביישו לכם! גם פה אתם רבים, אתם הורסים את הטיול" תוציאו האשמות והכללות מהלקסיקון שלכם זה שיצאתם לטיול/חופשה לא אומר שפתרתם עדיין את בעיות העולם.
3. אווירה אחרת. תזכרו שהכל נראה טוב יותר ויפה יותר במקום שונה ולא מוכר. כמו שאני אומרת הרבה יותר כיף לא לישון בלילה ולהניק מול אגם ברבורים מאשר לא לישון בלילה ולהניק במיטה שאני מכירה ורגילה כל יום.
4. תזרמו. החלטתם לנסוע? תחליטו מראש שאתם עושים כל מה שאתם יכולים שיהיה כיף. בעיקר, מעברים הלאה לדף הבא, לא נתקעים, לא מאשימים כי תמיד יש מחר וזה המזל!
5. דברו. תקשרו לילדכם וספרו להם מה הולך להיות, שההגעה לא תמיד פשוטה כי לא ישנים הרבה ויכול להיות שתעמדו הרבה בתור. אם הם עדיין קטנים, אז דברו על זה עם עצמכם. זה עוזר.
6. קטנות חשובות: נסו לכוון לטיסת יום (במיוחד אם מדובר בילדים קטנים), היו חכמים באריזה (אל תעשו את השטות שלי!), השתמשו בשקיות ואקום לאריזות - כך יהיה לכם הרבה יותר מקום במזוודה, תביאו אוכל מראש לערב הראשון, אם האחים רבים הרבה - הפרידו ביניהם בטיסה (יהיה להם מספיק זמן לשבת ביחד)
7. היו אופטימיים. הכי חשוב באמת הוא שאם החלטתם לנסוע - פשוט נסו להיות חיוביים. "החליקו" דברים שאולי בשגרה לא הייתם מעבירים. זה שווה את זה.
*שלי פורפר-רוזן,עו"ס MA היא מדריכת הורים אדלריאנית, מנהלת 'המדריך לשינה מתוקה', מטפלת זוגית ומינית בהתמחות.