יש מעט מאוד דברים שנזכור בעל פה אם יעירו אותנו באמצע הלילה: יש להניח שכולנו נדע לשלוף במהרה איך קוראים לנו, איפה אנחנו גרים ומתי נולדנו. המקצוענים גם יידעו לומר מה תעודת הזהות שלהם ומה הפחמימה הריקה שאכלו לארוחת ערב (יש דברים שלא שוכחים כל כך מהר). אבל לא נרחיק לכת עד לשם.
מה שבטוח הוא כאמור שאף פעם לא נשכח את היום בו נולדנו. גם לא ההורים שלנו. מדובר ביום מכונן שאי אפשר למחוק אותו, גם אם ממש נרצה. ולראייה: יש כאלה שמקבלים אותו באהבה ובהתרגשות ובכל פעם שהוא מתקרב מדובר בכוננות מטורפת של הפקות ענק וקרנבלים שנמשכים כשבועיים. לעומתם יש לא מעט שמעדיפים להחריש את היום ולהתעלם מכל תשומת הלב שמרעיפים עליהם. היחס ליום עצמו עשוי להשתנות עם השנים ועם הנסיבות, אבל מה עושה ילד שמתרגש במיוחד לקראת היום בו נולד רק כדי לגלות שהוא נופל על יום השואה או על יום הזיכרון? או לא עלינו, תאריך פטירתו של אדם יקר וקרוב? איך חוגגים כשהאווירה בחוץ קודרת ואחרת?
מכבדים את יום השואה. חוגגים ביום אחר
איך אביב מגיבה לזה?
"את החגיגה הגדולה למשפחה חגגנו לה כבר שבועיים לפני. בגיל 4 היא פחות מבינה תאריכים אז אפשר עדיין להעביר את הפוקוס ליום אחר. מבחינתי, ביום עצמו לא משנים את האווירה בבית לטובת יום ההולדת. אני דור שלישי לשואה וחשוב לנו לחוות את היום הזה ולהסביר לילדות בשפה מותאמת על מה שהיה, הבית מקבל אווירה של יום הזיכרון לשואה ואת השמחה אנחנו דוחים ליום אחר".
גם עמית הרפז, בת 33 מתל אביב, כבר רגילה שבכל שנה יש לה הפתעה מפוקפקת אחרת ביום ההולדת: בדומה לאביב-תמר גם אצלה התאריך נופל על יום השואה או על יום הזיכרון. זה מה שקורה כשנולדת ב-18/4. אז מה עושים? "חוגגים יום אחרי התאריך. אף פעם לא לפני כמובן".
מעצבן, לא?
"בתור נערה זה הטריד יותר כי היינו תמיד חוגגים בבית ספר. כל אחד קיבל בלונים ועוגות, וביום הזיכרון או השואה לא חוגגים ככה וברור שזה מבאס. אבל ככל שהתבגרתי, זה כבר לא מפריע. לפעמים זה אפילו טיפה מקל ומשמח, כי זה חוסך לי חגיגות שלא תמיד בא לי עליהן".
איך מעבירים יום הולדת כשהלך הרוח הכללי כל כך קודר?
"לומדים להעריך את היום הזה בדרך שלו. לפני כמה שנים למשל, יום ההולדת נפל על יום הזיכרון והלכתי עם חברים לכיכר רבין לטקס של 'שרים בכיכר'. הראל סקעת , שהוא גם הזמר האהוב עליי, הופיע וזה היה נחמד, אפילו שהוא שר את 'פרח' של פוליקר".
ביום הולדת אחר לפני כמה שנים, זה קרה ביום השואה. "כל החנויות והמסעדות נסגרות מוקדם ביום כזה, אז ההורים שלי הזמינו סושי לפני. נשארנו בבית וישבנו בערב רגוע ושקט עם מגש סושי. לא יצאנו כמובן לשום מקום אבל עד היום זה זכור לי כיום הולדת מהמם שפשוט היינו כולנו ביחד וחגגנו בדרך מיוחדת, אינטימית ורגועה על אף ערב יום השואה".
ומה לגבי ברכות יום ההולדת: מאושרות ומצחיקות או מאופקות בהתאם ליום?
"יש לי לפעמים תחושה שבפייסבוק אנשים פחות 'משתטים' עם תמונות מצחיקות וכו׳ אבל זה לא שאסור להגיד דברים מסויימים בתאריך הזה. עדיין שמחה לקבל ברכות מרגשות וכיפיות".
אבל הסיפור של הרפז לא מסתיים כאן ומסתבר שמדובר בשורשים עמוקים יותר. "סבא וסבתא שלי, שניהם ניצולי שואה. למעשה סבתא שלי נולדה ב-20.4 שזהו גם תאריך הלידה של היטלר, אז היא לא חוגגת בכלל. תמיד כשהיא התקשרה לברך אותי ביום הולדת שלי, אני בירכתי גם אותה וסיכמנו פשוט נחגוג ביחד את ימי ההולדת של שתינו בתאריך שלי, יומיים בלבד לפניה".
"מרגישה שהוא חיכה שהתאריך שלי יחלוף"
יעל בת 35 נולדה ביולי וכיאה לסרטנית טיפוסית, מנהלת "שבועלדת" בכל פעם שהתאריך מתקרב מאז שהיא זוכרת את עצמה, עד לפני כשנה וחצי. "ביולי 2016, חגיגות יום ההולדת בוטלו כיוון שאבא שלי היה מאושפז במצב מאוד קשה בבית חולים. בחצות בדיוק, ברגע בו תאריך יום ההולדת הרשמי שלי חלף, הוא נפטר. הייתה לי הרגשה שהוא 'חיכה' שהתאריך יחלוף ואז שחרר".
יעל מספרת שאביה היה חולה סכרת שנים רבים והתמודד עם סיבוכים קשים של המחלה. חודש לפני מותו, הוא אושפז והמשפחה ידעה שהפעם לא ישתחרר מבית החולים. "ככל שתאריך יום ההולדת התקרב, מצבו הלך והידרדר עד לרגע הקשה".
איך מתמודדים עם יום הולדת ואובדן אב בכזו סמיכות?
"מאז שאבא שלי נפטר, ציינתי יום הולדת אחד וקשה לי עדיין לומר אם אני מצליחה באמת להפריד בין האירועים. אני מנסה בכל כוחי לעשות את ההפרדה המנטלית. זה נכון ששני האירועים קרו בסמיכות מטרידה אחד לשני אבל זה הקשר היחידי שיש ביניהם. מכיוון שהתאריך העברי והלועזי שונים, ויש מספר ימיםשמפרידים בין תאריך האזכרה ליום ההולדת, אני מצליחה להפריד טכנית את הימים האלו".
ואיך המשפחה הקרובה והסביבה מתנהגת ביום ההולדת? מנסים "לפנק" אותך יותר מהרגיל לאור הנסיבות?
"הסביבה גם מפרידה בין שני האירועים ומקפידים לציין כל אירוע בפני עצמו. את האזכרה של אבא שלי מציינים בתאריך מסויים שהוא עצוב וקשה. ולאחר כמה ימים חוגגים את יום הולדתי בשמחה ובאהבה".
נקודת אור עבור סבא וסבתא
גם עבור שיר בת 27 מרעננה, תאריך הלידה הגיעה בתזמון לא פשוט. היא נולדה ב-5/10/1990, 17 שנים בדיוק לאחר שדודה נפל במלחמת יום כיפור. בן דודה אגב נולד באותו התאריך שנתיים מאוחר יותר. "סבתא מספרת שביום בו נולדתי היא התרוצצה מחדר הלידה לבית הקברות".
לדברי שיר, על אף הסמיכות הבלתי נתפסת בין אושר גדול לשכול כבד, היום בו נולדה נתפס במשפחה כנקודת אור שציפו לה זמן רב, במיוחד סבתה. "תמיד דאגו לדבר אתנו על דוד שלי ז"ל. הנוכחות שלו תמיד הייתה קיימת גם מבלי שהכרנו אותו אבל במובן מאוד חיובי"
איך את מציינת את היום עצמו?
"בגלל שזה התאריך העברי אני לא נוטה לחגוג ממש ביום הזה ויש הפרדה ברורה. קרה רק פעם אחת שהתאריך העברי והלועזי נפלו על אותו יום ויצא שאת הבוקר העברנו באזכרה בבית הקברות ובערב חגגנו כולנו את יום ההולדת. אין ספק שיש בזה משהו סוריאליסטי שתמיד שאנחנו נפגשים כל המשפחה, כולל המורחבת, באזכרה השנתית בבית הקברות, לצד העצב והחיבוקים, גם תמיד מקפידים לבוא אליי ואל בן דוד שלי ומברכים אותנו ב'מזל טוב' שקט".
בסופו של דבר, אומרת עמר כי כל המשפחה למדה לחיות לצד השילוב הזה של שכול ושמחה. "למעשה 3 מתוך 5 נכדים נולדו ביום זיכרון כלשהו (אישי או כללי) ובסופו של דבר, אני מרגישה שזה מה שהחזיר לסבא וסבתא בעצם את האור".
פסח או כיפור? תבחרו
איריס, בת 39, נשואה +3, נס ציונה, נולדה בשושן פורים שזה לחלוטין תאריך קל לעיכול ושמח במיוחד. בנה הבכור נולד ביום כיפור ושני התאומים בחול המועד פסח. "אני תמיד נוהגת לומר שאצלנו לא נולדים בסתם ימים. פחות מיום חג - אל תדברו איתי על לידה", היא צוחקת. גם לגבי גישת החגיגות. "בחרתי לאמץ משפט שמקל מאוד על החיים. זה הרי ידוע שהכי צדיקים זוכים להיוולד ביום כיפור. וכמה שזה מתאים לילד הצדיק שלי".
ובכל זאת, מה עושים ביום עצמו עם הצדיק?
"אנחנו כמובן תמיד חוגגים בתאריך הלועזי כי עוד לא הכרתי את האדם שייהנה מחגיגות בלי אוכל ומים. ביום כיפור אנחנו בדרך כלל מזכירים את יום הלידה והחגיגות מגיעות בטיימינג אחר. הבן שלי לא מתעכב על זה. להיפך. אני תמיד מרגישה שזה גורם לו להרגיש מיוחד".
אבל השנה קרה דבר: התאריך של התאומים נפל על יום השואה. "מדובר בשני מתוקים בני שש שרוצים לחגוג יום הולדת שמח. ערב לפני, בערב יום הזיכרון לשואה, ערכנו ערב זיכרון בסלון ביתנו עם סיפורים בלתי נתפסים על ילדים בני 10 ששרדו לבדם בעולם אכזר. בבוקר, הם ציפו לבלונים, כמו תמיד. ואני הייתי עוד עם הראש עמוק בסיפורי אמש. הבטחנו לילדים שנחגוג יום אחרי השואה, אבל הם רוצים ביום עצמו. אפשר להבין אותם. זה היה חתיכת בוקר קשוח לכולנו. אבל עד 14:00 התעשתתי, ועשיתי את הסוויץ' ליומולדת. חגגנו עם המשפחה ועם סבתא רבא שזוכה לציין יום הולדת 6 עם הנינים. ביום השואה".
"כמו לחגוג יום הולדת בבית שיושבים בו שבעה"
מעצבן, מציק, או זה מה שיש?
"בגילאים הצעירים מאוד, לא ממש הרגשתי בזה. כי זה תמיד יצא בחופש אז חגגו לי יום הולדת כחודש לפני. כשהגעתי לגיל בר מצווה, זה הפריע לי כי נאלצתי לחגוג כשבועיים לפני התאריך. בשנים האחרונות זה כבר לא עניין בכלל.
איך אתה מציין בכל זאת את יום ההולדת?
"לרוב 'החגיגות' מסתכמות בברכות בטלפון ובסמסים. בעבודה יש כיבוד ונאומים מביכים, שזה לצערי תמיד מותר. אין איזה אירוע מיוחד וככה זה עובר. אני לא אחגוג לפני במיוחד, וגם לא מאוחר.
אתה עובד עליי!
ככל שהתקרבתם לתאריך הלידה, ניסיתם להימנע מהתאריך עצמו?
"האמת שזה לא העסיק אותנו בכלל. רק חשבנו על זה שלא ייפול בתאריך שלי (9.4). אבל כשאריאל נולד, אנשים אשכרה דרשו מאתנו לשלוח תמונות של מאיה בהריון עם שמלת בית חולים כדי להוכיח שזה אמיתי ואנחנו לא עובדים עליהם. עד היום אנחנו מקבלים תגובות של 'לא נכון', 'מצחיק מאוד', 'עבודה בעיניים'. 'הוא שלכם'?"
מה שלא יהיה, מזל טוב לכל החוגגים ומקווים שאתם מקבלים מתנות ממש אבל ממש שוות. הרווחתם אותן בגדול.