מירה ומשה שלומוביץ מצאו את עצמם בלב העימות בין אוקראינה לרוסיה בלי שרצו בכלל. ובכל זאת, הם היו מוכנים לעשות הכל כדי להפוך להורים.
"הכל התחיל בתקופת מגפת הקורונה כשעשיתי חשבון נפש עם עצמי והחלטתי, למרות גילנו, ללכת על זה על פונדקאות" מספרת מירה במטוס בדרך מקישינב לישראל.
השניים פנו לחברת "הזכות להורות", ויצאו לדרך עם אם פונדקאית אוקראינית. "הלידה המשוערת הייתה צריכה להיות במרץ, ואז פרצה המלחמה".
מירה, שעובדת בבנק הפועלים, התחתנה עם משה בגיל מאוחר יחסית, 47. משה מספר על פגישתם באילת והמעבר המהיר שלו בעקבותיה לרחובות בבכי. רק לפני עשרה ימים אחיו נפטר ולמרות הכל, הוא הגיע ביחד איתם כדי להביא את בנם, עודד מאוקראינה לישראל.
"אין לי הורים, אחים או ילדים. אף פעם לא רציתי להביא לבד ילד. זה נראה לי עוול לגדל ילד בלי אבא", אומרת מירה. "כשמצאתי את האהבה שלי החלטתי לנסות להיכנס להריון. שלא הצלחנו פנינו לפונדקאות עם המון חששות והרהורים, בגלל הגיל שלנו".
מה שאמור היה להיות דרך חדשה ומרגשת, הפך למבצע חילוץ לא פשוט. האם הפונדקאית ילדה את עודד בבית חולים בקייב ב-9 במארס. לאחר יומיים, עבר התינוק לגבול אוקראינה מולדובה, באמבולנס של זק"א. אלא שאז טענו האוקראיניים שכיוון שאין לתינוק תעודת לידה רשמית, הוא לא יכול לעבור את הגבול.
בני הזוג נאלצו להיכנס ביום שבת שעבר לאוקראינה, לעיירה מוגולץ פודלסקי. המקום היחיד באזור שבו יכלו השניים להתאחסן עם תינוק בקור של מינוס שלוש מעלות היה מנזר מקומי. מירה מתארת כיצד הכומר, פאבל, לא ידע אנגלית, אבל עשה הכל כדי לדאוג שלא יחסר דבר לבני הזוג.
"אחרי יומיים אמרנו 'ננסה שוב לעבור את הגבול, כי יש חילופי משמרות' אבל לא הצלחנו. ובתוך כל הבלאגן יש מסביב קור אימים ואזעקות".
בני הזוג נדרשו לשורה של תמרונים של חברת הפונדקאות והפעלת קשרים כדי לקבל מישראל את המסמכים המתאימים שיאפשרו הוצאת תעודת לידה. רק ביום רביעי הצליחה המשפחה המורחבת לצאת מאוקראינה למולדובה, ומשם לעלות על מטוס לישראל.
דימה קוברינסקי, מנהל חברת הפונדקאות "הזכות להורות" אומר כי: "עבדנו קשה מאוד והצלחנו להשיג את המסמכים שדרשו במעבר הגבול. אני שמח שיש סוף טוב לסיפור הזה ורוצה להודות ללילך אטיאס, קונסולית ישראל באוקראינה, שעשתה הכל כדי לסייע לנו".
במטוס, כשהם כבר מתכננים את העתיד, שאלו השניים את הרב פנחס זלצמן מתי יוכלו לקבוע ברית לעודד, אך זה הזכיר להם את תהליך הגיור שעומד בפניו.
"אני עדיין לא מעכלת שהצלחתי לצאת מאוקראינה. אני שמחה לחזור לארץ שלי, שם אני רוצה לגדל את הבן שלי", אומרת מירה.