בשבוע שעבר דווח בתקשורת כי קורבן מקרה האלימות החמור שירה איסקוב, שבעלה אביעד משה ניסה לרצוח אותה מול בנם התינוק, נדרשה לקבל ממשה הסכמה על מנת לשלוח את ילדם המשותף לטיפול. משה, מצידו, ניצל את זכותו כאפוטרופוס משותף על הקטין וסירב לבקשה.
זהו מצב אבסורדי, שבו ייתכן שלמשה, שניסה לרצוח את אם בנו לנגד עיניו, יישאר לאורך כל הדרך, גם במהלך המשפט ותוך כדי ריצוי מאסרו, אפטרופוס על ילדו. המשמעות: למרות המעשה הנורא, למרות האכזריות הבלתי נתפסת, הוא עדיין יחזיק במלוא הזכויות על גידול הילד ועל כל ההחלטות הכרוכות בכך.
התנהגות מסוג ההתנהגות שבה נקט אביעד משה, מוגדרת "אלימות משפטית". אלימות משפטית כוללת שאלות שהחוק לא עונה עליהן, דרכן יכולים צדדים לדיון משפטי להשתמש בזכויות משפטיות וחוקתיות חשובות, דוגמת הזכות להורות וזכות הגישה לערכאות, על מנת להתעמר ולהתיש את בצד השני, פעם אחרי פעם. אלימות משפטית כזו יכול לגרום לצד בסכסוך משפטי נזקים נפשיים וכלכליים מרובים, לעיתים עד כדי וויתור על זכויותיו.
אלימות משפטית נפוצה בעיקר בתחום דיני המשפחה, בעיקר בכל מה שקשור לילדים קטינים: ענייני משמורת, אחריות הורית, חינוך, בריאות, חיסונים, מזונות וכלכלה.
כך, לדוגמה, צד לדיון המעוניין להתיש ולהתעמר בבן/ת זוגו לשעבר, יכול לשוב ולדרוש את התייצבותו, עשרות פעמים לאורך 18 שנות הקטינות של ילדיהן המשותפים, בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני, באמצעות טענות שונות ומגוונות ובשם העיקרון החוקתי החשוב של אי מניעת גישה לערכאות.
אותו מתעמר יכול, באופן לא ענייני, להודיע שאיננו מסכים להענקת טיפול רגשי או תרופתי לקטין, או שאיננו מסכים לחסן את הקטין, שאינו מוכן שילדו יקבל טיפול תרופתי להיפר-אקטיביות או שאינו מוכן בשום אופן שילדו יפקוד גן או מסגרת חינוכית כאלה או אחרים.
כך נוצר מצב שבשנים הקרובות, במידה ושירה משה תרצה לקחת את ילדה לטיפול פסיכיאטרי, לשלב אותו במסגרות חינוכיות, להעביר אותו טיפולים רפואיים או אפילו לצאת איתו מהארץ, כל פעולה שמצריכה אישור של שני ההורים ‑ היא תצטרך אישור של בעלה שניסה לרוצחה באכזריות.
פנים רבות לאלימות, אך פניה של האלימות המשפטית הן מהמכוערים ביותר, שכן זו אלימות הקורית בחסות המקום שתפקידו להקנות הגנה וצדק. מערכת המשפט וכללי המשפט הופכים בידי בני זוג מתעללים, לעיתים קרובות, לכלי המאפשר להם את המשך ההתעמרות הפיזית בה נקטו לאורך שנות הזוגיות.
למערכת המשפט, ישנם, כבר היום, מספיק כלים לטפל, כבר כיום, בכל סוגי האלימות המשפטית – אך רבים מהשופטים אינן משתמשים בהם. בסמכותו של בית המשפט לתת צו שמסמיך הורה אחד לקבל החלטות, במידה והורה השני עושה בזכויותיו המשפטיות שימוש לרעה.
על מנת להגדיל את השימוש בסמכות זו, על הנהלת בתי המשפט להנחות את השופטים להשתמש בסמכותם זו, לנזוף בשופטים שאינם משתמשים בסמכות זו במקרים המתאים, ולהעביר לשופטים השתלמויות בנושא אלימות משפטית, שיציפו בפניהם את הבעיות והפתרונות במקרים מסוג זה.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין א. זיסמן שני, המתמחה בדיני משפחה וירושה