עבור רבים מההורים, הרגע שבו מתחיל החופש הגדול, הוא הרגע המדויק בו צמרמורת מאיימת מקפיאה את עמוד השדרה. ההכרה בכך שצפויים בפני הילד חודשיים תמימים של בטלה, ושההורה הוא למעשה המבוגר האחראי פה, ואין לו לאן לברוח, מדרבנת לפעולות שונות: חלק שולחים לקייטנות, חלק רושמים רשימות וקובעים תוכניות, ואחרים, יצירתיים יותר, מייצרים פרוייקטים אומנותיים שישמרו על השפיות בתוך הטירוף הדביק והארוך.זואי גרינדאה, צלמת ישראלית ואם לשלושה, החליטה לפני כשנתיים להשאיר את כל הילדים בבית ולשלב את הילדים ואת העבודה. כך היא יצרה פרויקט צילומי מרהיב ומעורר מחשבה ולא מעט ביקורת, בו בכל יום מצולמת תמונה אחת. כעת, בעיצומו של החופש הגדול השלישי שבו מתנהל הפרוייקט המוצלח, החליטה להוציא אותו לאור.
״הכל התחיל רגע לפני החופש הגדול״, נזכרת גרינדאה, ״בסוף חודש יוני 2013, כאשר הכתה בי העובדה שלפניי שישים ימים ארוכים וחמים במיוחד, שבהם לא ידעתי מה אעשה עם שלושת ילדיי - ליאם היה אז בן אחת עשרה, ליבי בת חמש וחצי ואוריה בת ארבע. את שלושתם לא רשמתי לקייטנות. הבנתי שעליי לעשות איתם משהו שיהיה בעל ערך. ואז, ברגע אחד של חסד, הבנתי שאני יכולה לשלב בין הילדים והאמנות שלי, ויותר מזה ששני הדברים יכולים גם לשרת ולהפרות זה את זה. וכך נולד 'פרויקט החופש הגדול'. החלטתי שבכל אחד משישים ימי החופש, אצלם את ילדיי ואת עצמי, ביחד ולחוד. כל יום צילום אחד. הילדים התלהבו מהרעיון ונרתמו לעניין ואז זה התחיל״.
"זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי להתבונן על הילדים שלי ממרחק ולראות את האנשים שהם, את היוצרים שהם ולא רק את הילדים שהם שלי. היה מרתק לראות את מה שהם מביאים מעצמם אל תוך הצילומים, על אף גילם הצעיר. העבודה והחזון המשותף, חיברו בינינו באופן חדש ועמוק ביותר. תהליך היצירה נהפך לקולקטיבי ופתאום נוספו ליצירה שלי שלוש שלוחות חדשות ועצמאיות שהיו לשלושת המוזות שלי. במהלך התהליך היצירתי הם למדו איך לבנות סט צילומים, איך להתאפר ולבסוף גם איך לצלם".
הפרויקט זכה לחשיפה מאוד גדולה, שבעקבותיה הגיעו תגובות אוהדות מאוד, אך לצידן היו גם הרבה מאוד תגובות קשות, אלימות ומטרידות. גרינדאה הואשמה על ידי הציבור בדברים חמורים כמו הדחה לפדופיליה וניצול ילדים, דברים שלא יכולים להיות רחוקים יותר מהאמת ומהמקום ממנו הגיעו התמונות. ״דברי הנאצה שספגתי היו רבים ומגוונים וזעזעו אותי עמוקות״, גרינדאה מודה. ״חוויתי בעקבותיהם מעין התפכחות כפויה שבה הבנתי שאנחנו חיים בחברה טהרנית, אכזרית, צרת אופקים וחשוכה, הרבה מעל ומעבר למה ששיערתי עד אז. לא הצלחתי להבין איך ייתכן שדבר שנעשה בכוונה כה גדולה ובאהבה אדירה, יכול להתפרש באופן כזה. הצילומים בעצם חשפו את מוחותיהם החולניים של חלק מהמתבוננים״.
רוחות המלחמה של צוק איתן
בשנת 2014 חזרה על עצמה קייטנת פרוייקט הצילום, אלא שדבר אחד השתנה: הפעם מבצע צוק איתן העיב על בני הבית, והאווירה היתה מתוחה במיוחד, מה שניכר בצילומים, ולסדרת התמונות שנוצרה קראה ״פרוייקט החופש הגדול 2014, רוחות מלחמה״. הצילומים, שאווירת המלחמה שורה עליהם, הצטרפו לעבודות נוספות של גרינדאה והוצגו השנה בגלריה ״מוסררה" שבירושלים. השנה כבר לא התכוונה גרינדאה לחזור לצלם תמונה ביום, היא חששה שזה יעכב את העבודה על ספר הצילומים המתוכנן שלה, אך היתה זו בתה לבי שהתעקשה על כך. בהתאם לכך הוחלט שהצילומים של השנה הזו יתווספו אל אלה שצולמו בשני החופשים הגדולים הקודמים, 6 חודשי חופשה בסך הכל. הספר יצא לאור במידה וימומן דרך אתרהדסטארט, בו מוצע הספר לקנייה מראש ב-78 שקלים לעותק.
מעבר לתהליך היצירה ולתמונות המהפנטות שנובעות ממנו, הגיעה גרינדאה גם למסקנות אישיות מאוד בעקבות הפרוייקט. ״למדתי שאני יכולה להיות עם הילדים שלי לא רק כהורה כאמא אלא גם כיוצרת, כשותפה״, היא אומרת. ״זו הייתה מתנה אדירה".
