חופשות. כבר יותר משנה לא זזתי מהארץ, וזה ממש לא אופייני לי. בכל פעם שאני מרשה לעצמי לחשוב על להתאוורר בחו"ל אני לא מצליחה לדמיין מישהו אחר ממלא את מקומי אפילו ללילה אחד. ושלא יהיה ספק, בלילות זו רק אני.
שופינג. פעם הייתי יוצאת למסעות כומתה בקניונים וברחובות תל אביב. היום אני לא מצליחה להיזכר מתי קניתי לעצמי פריט לבוש כלשהו. כל חלון רכישה שיש לי מוקדש רק לה.
אוכל. אני אוכלת מה שיש. כל דבר שקיים במקרר הופך לארוחה לגיטימית, העיקר שהיא זו שתהיה שבעה ומרוצה.
בילויים. ככל שהשעה מוקדמת יותר כך הבילוי אטרקטיבי יותר. לצאת ללאנץ' בצהריים מצוידת בעגלה נראה פתאום הרבה יותר מגניב מאשר דייט בערב עם חברה (הרי זו אני שערה בלילות, זוכרים?).
גזרה. פתאום, אחרי הלידה, גיליתי מה זה אומר באמת לריב עם המשקל שלי. הריבים האלה הופכים לעניין שבשגרה ימים ארוכים עד שאת באמת חוזרת לעצמך, וגם אם את לא - לפחות יש לך תירוץ. את אומרת לעצמך "בסדר, זה מההיריון, אכלתי בשביל שניים, זה חלק מעסקת החבילה לאכול כמו טנק במשך תשעה חודשים". ואז מגיע שלב ההשלמה (או ההכחשה, תלוי איך מסתכלים על זה) - הרגע הזה בו את משלימה עם 4-5 קילו שהם לא שלך. קוראים לזה "שינויים טבעיים שהגוף עובר אחרי כל לידה" (שקר!).
טיפוח. בחודש הראשון, כשאת עדיין הלומה ומזועזעת מהחיים החדשים שלך, נדמה לך שנגזר עלייך להישאר בפיג'מה מלאה בפליטות ושיער שומני לפחות עד שהילדה תעלה לכיתה א'. אבל לא, גם זה עובר עם הזמן.
זמן עם עצמך. נניח, באופן היפותטי כמובן, שהרשית לעצמך לנוח קצת. סטית מדרך הישר והשארת את הקטנה למספר שעות אצל סבא וסבתא. מה ביקשת בסך הכל? לעשות סידורים בלי פק"ל עגלה, תיקים, מוצצים, בקבוקים וסלקל פלוס תינוק בתוכו? נשמע לגיטימי, רק שאז תוקפות אותך מחשבות טורדניות מלאות רגשות אשם שיש רק לאמהות: את כועסת על עצמך שהזנחת אותה וקופצת כמה שנים קדימה ותוהה איזו חרדת נטישה זה ישאיר לה. גם אם הצלחנו לשרוד צהריים שלמים בלעדיהם נרגיש שאנחנו עושות משהו לא בסדר.
פנאי. פתאום חיי הזוגיות הופכים לחיי משפחה מגוונים מאוד: מקלחות, האכלות, השכבות לשינה. אם פעם התמדת בשעות הפנאי (שכבר אינן) לבדוק את אתרי האופנה באינטרנט, הרי שכרגע זה ממש לא זה. כל תכלית האינטרנט משתנה ומאתרי האופנה את עוברת לבלוגים של אמהות. כל מה שהאינטרנט נותן לנו כרגע זה עצות איך לשרוד: איך להרדים, איך להאכיל, איך להתמודד עם מחלות שונות, אבל בעיקר איך להישאר שפויה.
ולמרות הכל, אני לא יכולה שלא להתעקש, ופה אני לא מבלפת, עם כל הציניות וההומור שבדבר - אין דבר יותר טוב מזה. בחיי. את האושר הזה לא ניתן לבטא, בטח לא במילים. רק דקה אחת קודם (שלא תגידו שלא ידעתם): תאכלו טוב, תטיילו בחו"ל, תחוו דברים, תאהבו בלי סוף, והכי חשוב, אל תוותרו על אף דקה של שינה. אז בהצלחה לכל מי שבדרך וגם למי שרק חושב על זה.
איך מירי לוי מתפקדת כאמא? צפו בתכנית "מאמא לנד", ראשון עד רביעי, 12:00, ערוץ 24