קוני שולץ, עיתונאית זוכת פוליצר ועטורת פרסים, וגם אם לשניים, נאלצה להתמודד עם הרבה אתגרים וביקורת ציבורית לא פשוטה על מנת להגיע להישגים בעולם גברי ותחרותי. שולץ, שהיתה אם יחידנית במרבית הקריירה שלה, חושפת עכשיו שחששה שהיא עושה נזקים לילדיה, אבל עכשיו די ברור שהיא עשתה את כל הבחירות הנכונות.
לאחרונה, בתחילת הסגר של הקורונה, דיברה האם עם בתה קייט בטלפון, ביום מאתגר במיוחד, בו שני ילדיה הקטנים לא איפשרו לה לעבוד. המחשבה שאולי קייט מרגישה לרגע שהיא אמא לא טובה הטרידה את מנוחתה של קוני, כאמא וכסבתא, והיא החליטה להעלות לטוויטר צמד תמונות: באחת, מ-1988, עובדת קוני על כתבה, כשהתינוקת קייט בחיקה, ובשניה, מ-2016, זו קייט שנמצאת על דוכן העדים בשימוע בנושא זכויות נשים, ולגופה מחובר בנה התינוק. המסר שהרגישה צורך להעלות הוא שעל אף שהאמהות חוששות, הילדים שלהם יהיו בסדר גמור.
1988: I’m on deadline with baby Cait in my lap. “What am I doing to her?” I used to wonder.
— Connie Schultz (@ConnieSchultz) July 24, 2020
2016: My Cait fights for families, baby Milo strapped to her chest.
Feeling guilty about our ambition is such a waste of time. You’re doing all that you can. It’s enough.#breathe pic.twitter.com/DQytwMttxK
"תמיד אהבתי את העבודה שלי," כותבת קוני. "ראיתי הרבה נשים נלחמות ברגשות האשמה וחוסר הביטחון באימהות שלהן במהלך המגיפה העולמית, והרגשתי צורך להרגיע את הנשים בכל מקום, שיהיה בסדר. אני זוכרת שלא הרשיתי לעצמי להתענג על האושר שסיפקה לי עבודתי כי חששתי שאני לא עושה מספיק כאמא. ככה מפסידים את השיאים בשני המקומות, גם בעבודה וגם בבית. משימת חיי היא להקל על נשים שיש להן אמביציות מקצועיות."
"זה כזה בזבוז זמן להרגיש אשמה על כך שיש לך שאיפות," הצהירה שולץ בפוסט. "את עושה כמיטב יכולתך וזה מספיק." מאות נשים התרגשו מהדברים, וכתבו הודעות תודה. "זה היה מרגש, שנים לא העליתי את התמונה ההיא משנות השמונים כי התביישתי בה," מספרת עכשיו קוני לרשת ׳גוד מורנינג אמריקה׳. "חששתי ממה שיגידו. היום היא תלויה לי במשרד כי היא מזכירה לי את הדאגות המיותרות מהדברים הלא נכונים. קייט נהנתה לספוג דברים חשובים ונהדרים מהעבודה של אמא שלה, וחשוב שהיא ראתה כמה אמא אהבה את עבודתה."
שולץ מזכירה לנו שהאמת הזו חשובה במיוחד בימים כמו שלנו, בהם הרשתות החברתיות מעוותות את המציאות ומשטחות אותה. "החיים תמיד מבולגנים," היא מזכירה. "בעיני אף פעם אין יותר מדי צעצועים על הרצפה. כאמא, תמיד מישהו יחשוב שאיבדת שליטה. אני לא מכירה בית שמח עם ילדים שהכל בו מסודר."