שעות לאחר שהותר לפרסום כי השניים שנהרגו ברכבם מפגיעה ישירה של ירי חיזבאללה ברמת הגולן הם ניר ונועה ברנס ז"ל, מתן ברנס, בנם בן ה-18, אמר היום (רביעי) בהצהרה לפני הלוויית הוריו: "הם נרצחו בפגיעה ישירה בגולן. ההורים שלי היו מדהימים ואני לעולם לא אשכח את זה".
"אנחנו לא לבד ובכל פעם שאומרים שהשאירו אותנו יתומים זה לא נכון", המשיך מתן. "יש לנו משפחה וחברים, המשפחה והחברים מקיפים אותנו. ההורים שלי נתנו לי את החיים הכי טובים, ועכשיו יש לי האחריות לשמור על האחים שלי. אני מוכן לקבל את זה עליי ויש אנשים שיעזרו לי תמיד, תודה על הדאגה".
הגר אדר, אחותה של נועה, סיפרה על אחותה וגיסה ב"מהדורת היום" עם עופר חדד, ועל השיחה האחרונה עם הזוג. הגר שיתפה כי בחצי השעה שלפני הירי הקטלני, היא ואחותה שוחחו עם נועה וניר שהיו ביום כיף בכרמיאל, וכי ניר התייעץ על מתנה לאחייניתו: "דיברנו איתם בחצי השעה שלפני. 'הגר, אני שולח לך תמונות של אופניים לקנות לבת שלך' הוא כתב. זה היה השיח בינינו, מה כן ומה לא".
"דיברנו על זה ששני חיסולים היו אתמול ושהם בדרכים... יש לנו נוהל קבוע במשפחה שאנחנו מיד מדווחות על ההתרעות של פיקוד העורף. הספיקו שתי דקות שהם לא מדווחים, ואז ארבע דקות שהם לא מדווחים, ואז שלחתי הודעה לניר וראיתי שזה וי אחד, שהם לא מקבלים את ההודעה. התקשרתי, הם לא היו זמינים והיה ברור מה קרה. אחרי זה ראינו תמונות של מכונית שרופה והיה ברור שזה העניין. התקשרתי למשטרה ואמרו לי שיחזרו אליי. אחרי שתי דקות ביקשו שנגיע לתת דגימות דנ"א".
לדברי הגר, על רקע התגברות הירי לרמת הגולן, הם חששו מהמצב הביטחוני. "הם חששו, מנגנון ההגנה שלהם לפחות מולנו היה ש'אין מה לעשות, צריך לחיות'. אלו היו המילים של נועה, 'אני רוצה לנסוע, לחיות, אני עובדת, אין מה לעשות', עם איזו חווית ביטחון מעצם הקהילתיות והבית, אבל בוודאי שהם חששו, ובתחילת המלחמה בכלל הייתה תקופה מלאת חרדות".
"הילדים יודעים, הם מבינים, הם שותפים להחלטות שצריכים לקבל. מסע ההתמודדות מתחיל, אין לנו מושג לגבי היום שאחרי, אנחנו יחד כולנו. נעשה כל מה שאפשר שאנחנו יכולים ויודעים וגם מה שלא, בשביל שנשמור עליהם שמורים, עטופים. אני מתנחמת במשהו קטן שנועה וניר היו בזה ביחד כזוג אוהב ברגעים האחרונים שלהם, לא סבלו, ואפילו היה נדמה לי ולאחד הילדים שהם היו מחובקים באחת התמונות. בחייהם ובמותם לא נפרדו".