"אדם טוב באמצע הדרך טוען שח' ומ' (שניים מילדיה) אומצו וחיים בקיבוץ יגור. האמנם?", היא חותמת. הפוסט המרגש זכה לאלפי לייקים, מאות תגובות ושיתופים של גולשים שהבטיחו לעזור או נתנו עצה כיצד תוכל למצוא את ילדיה.
"כתבתי את זה מעומק לבי. לא יכולתי להיות טעונה יותר, הייתי חייבת להוציא הכול החוצה בתקווה שמישהו ישמע אותי ויקשיב לי. אולי הילדים יקראו את הפוסט או מישהו שמכיר אותם ויצרו איתי קשר", היא אומרת ל-mako בנימה מעט אופטימית.
"הבטחתי לעצמי שהיא תקבל את כל מה שאני לא קיבלתי"
סיפור חייה של ד', 43, תושבת דרום הארץ יכול בקלות לשמש תסריט לטלנובלה סוחטת דמעות. היא עברה ילדות קשה, אם שנרצחה, אחיות שנלקחו לאימוץ ואב שוויתר עליה וגרם לה לחיות ברחוב. "החיים שלי היו מלאים בייסורים קשים, לא היה לי יום אחד של אושר. כשאמא שלי נרצחה, הייתי בת שבע. ילדה קטנה שלא מבינה בכלל מה קרה. זה היה יום ארור עבורי, אבא התחתן עם אישה שמיררה לי את החיים והשפילה אותי ליד ילדיה. היא הסיתה את אבא שלי נגדי, הוא הרביץ לי ומכאן ועד לבית אומנה ואימוץ הדרך הייתה קצרה מאוד".
בגיל 15, ד' נותרה לבד ברחוב, ורצונה היה להכיר את הגבר הנכון שעמו תוכל להקים משפחה ולהתחיל בחיים חדשים. "פניתי לכתב במקומון בדרום הארץ, סיפרתי לו על הרצון שלי להכיר גבר ולהתחתן אתו. הכתבה זכתה להמון תגובות ובסופו של דבר הכרתי גבר שהיה גדול ממני ב-30 שנה. בגיל 18 התחתנתי עם הגבר הראשון של חיי. חשבתי שהגעתי לגן עדן אבל זה היה גיהינום של ממש", משחזרת ד'.
"ב-1990, נולדה בתי הבכורה ח'. ילדה יפה, עיניים ענקיות, הייתי בעננים, הבטחתי לעצמי שהיא תקבל את מה שלא קיבלתי". אחר כך נולדו לד' חמישה ילדים נוספים בהפרשים של שנה אחד מהשני. לרוע מזלה נישואיה נכשלו כישלון חרוץ. "בעלי היה אלים מאוד. הייתי בוכה בלילות מתחת לשמיכה כדי שהילדים לא יראו וישמעו. היה לי חשוב לשמור על הילדים המקסימים שלי, לשדר להם שהכול בסדר. עבורם הייתי מוכנה לסבול", סיפרה ד'.
"בעלי התלונן עליי בפני רשויות הרווחה שאני לא מסוגלת כלכלית לפרנס את ילדיי". פקידי הסעד באגף הרווחה ברשות המקומית בה התגוררה ד', לקחו ממנה את ילדיה לאימוץ כשהבכורה הייתה בת 9, הצעיר ביותר בן 4.
"אני זוכרת את היום הזה, כשעובדות הרווחה הגיעו לבית עם שוטרים ותלשו ממני בכוח את ילדיי. זה היה היום הכי עצוב בחיים שלי. הילדים פרצו בבכי קורע לב, חיבקו אותי חזק מאוד. ראיתי שאפילו השוטרים בכו", מספרת ד' כשהיא נסערת. "מאז שהם נלקחו ממנו נפער לי פצע גדול בלב. התייסרתי שלא היו לי את הכוחות כמו היום להילחם עליהם, למנוע את האימוץ בכל מחיר. אין יום שחולף מבלי שאני חולמת ומשתוקקת לחבק אותם".
ב-16 השנים שחלפו, ד' לא זכתה לראות אף אחד מילדיה. היא התמכרה לסמים, אך נגמלה ומאז מרצה על חייה בבתי ספר, במוסדות ציבור ואפילו בחו"ל במסגרת נרקומנים אנונימיים. במהלך השנים, הביא שתי בנות נוספות לעולם מגברים שונים. כיום היא מתגוררת עם בתה בת ה-10.5 ובקרוב עתידה להפוך לסבתא כשבתה בת ה-18 תלד.
"היום אני עושה תיקון עם הילדה הקטנה שלי. אני שומרת עליה מכל משמר, עובדת קשה כדי שיהיה לה הכול. למזלי, העובדת הסוציאלית ברשות שבה אני גרה עוזרת לי מאוד. אני מתרגשת שאני עתידה להיות סבתא אבל לא שוכחת שיש לי שישה ילדים שכנראה לא אראה לעולם".