לקראת יום כיפור נהוג לבקש סליחה איש מרעהו. אנחנו מתנצלים בפני חברים, בני זוג, קולגות לעבודה, שכנים ועוד. זה מובן מאליו ונהוג כחלק משמירה על יחסים טובים עם הסובבים אותנו. למעשה, זוהי מיומנות חברתית שגרתית עבור מרביתנו.
עם זאת, דווקא כאשר אנו מתייחסים לילדים הפרטיים שלנו, דווקא שם, במערכת היחסים המשמעותית כל כך, אנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות לא טורחים לעצור ולהתנצל., להצטער על טון הדיבור, על הצעקות או על איבוד העשתונות, או להצטער על החלטה שגויה שקיבלנו.
מאחר ומדובר ביקרים לנו מכל, שווה רגע להשתהות על חשיבות בקשת הסליחה שלנו מול ילדינו. הנה כמה נקודות למחשבה שימחישו את הנושא:
התפתחות אמפטיה – כל אחד מאיתנו מרוכז בדרך כלל בעצמו, זה טבעי. עם זאת, כאשר אנו מתנצלים בפני הילד, אנו ממחישים לו כמה הוא חשוב עבורנו, כמה אנו רואים אותו ומבקשים לכבד אותו.
היכולת לראות את הזולת ולכבדו היא יכולת נרכשת. בעת בקשת הסליחה, אנחנו מלמדים את הילדים את חשיבות היחסים הלכה למעשה. היחסים חשובים יותר מהוכחת צדקתנו או עליונותנו כהורים, ולכן, אם שגינו, נתנצל בכנות.
אחריות למעשים – המטרה ההורית שלנו היא לגדל ילד הלוקח אחריות על מעשיו. ברגע שאנחנו מתנצלים אנו מעבירים מסר לילד: אנחנו לוקחים אחריות על הטעות ומתנצלים.
יתרה מכך, הילדים תופסים אותנו, ההורים, ככל יכולים, כסופרמנים, והנה, נקרית לפנינו ההזדמנות לשקף לילד שגם אנחנו בשר ודם. אנחנו אנושיים ולא מושלמים. זהו מודלינג משמעותי להתפתחות ילדינו. וכזכור, הילדים לומדים מכך שהם מתבוננים בנו.
להסביר את הסליחה – בעת התפרצות, אין לנו יכולת לשמוע או להשמיע בצורה מתונה. לכן, כאשר נרגעו הרוחות, חשוב שנסביר לילדים את בקשת הסליחה.
נוכל למשל, להסביר את העלבון שאנו חשים כשאנו מבקשים את אותה בקשה פעמים רבות והיא לא נענית, נוכל לשקף את תחושת הזלזול אם הילד לא מכבד את חוקי הבית וכו'. רק כאשר נקיים שיחה לשם שיחה, ולא שיחת נזיפה, נוכל לקבל החלטות משותפות עם הילדים תוך שמירה על יחסים טובים עימם.
ניהול כעסים – לא פעם, אנו מרגישים שהילדים מוציאים אותנו מהכלים ואנחנו "מאבדים את זה". לעיתים נהיה חסרי סבלנות, רוגזים, צועקים או מתפרצים. היכולת להתנצל על צורת ההתנהלות שלנו מלמדת מה רצוי ונורמטיבי, ומה חורג ומזיק. למעשה, אנו עוזרים לעצמנו ולכל בני המשפחה, לחזור להתנהלות מכבדת והגיונית גם בנקודות רתיחה משפחתיות.
היכולת להשתפר – סליחה החוזרת על עצמה ואינה גוררת שינוי התנהגותי שלנו, אין בה טעם. במצב כזה זוהי רק סליחה "מהפה לחוץ". אנו רוצים להשתנות ולא לחזור על אותה התנהלות בגינה התנצלנו. לכן, עלינו ללמוד ולבחון כיצד נוכל לשכלל את התנהגותנו. כלומר, הרעיון ש"מטעויות לומדים", תקף גם כאן.
התנצלות מיותרת – לעיתים אנו מוצאים את עצמנו מתנצלים על מנת להשכין שלום. אך חשוב להבחין, אם קיבלנו החלטה שאנו שלמים איתה, זה בסדר שהילד שלנו לא יהיה מרוצה תמיד. במקרה כזה, נוכל להביע אמפטיה לתסכול של הילד, אך היא לא תהיה גורם לבקשת סליחה או לשינוי החלטה.
התנצלות מהלב – הרבה פעמים נפטיר סליחה או התנצלות "על הדרך". זאת לא בקשת סליחה אמיתית. עלינו להיות אמינים ולבקש את הסליחה מעומק ליבנו. מעבר לכך, אם הילד שלנו ילמד ש"סליחה" היא פתרון קסם, הוא עלול להרשות לעצמו לקלל, להכות ואז לומר את מילת הקסם. וזוהי כמובן לא מטרתנו.
ומה קורה אם הילד לא סולח? התשובה האם הילד יסלח לנו או לא כבר אינה תלויה בנו. אבל כל עוד בקשת הסליחה שלנו הייתה אמיתית וכנה, סביר שעם הזמן היא תתקבל והיחסים יחזרו להיות טובים כפי שהיו.
כשם שבקשת סליחה היא חלק מההתנהלות החברתית שלנו בחיי היום יום, כך היא צריכה להיות שגורה ומקובלת מול ילדינו. שימוש מושכל ואותנטי בבקשת הסליחה, יסייע ליחסים טובים ואווירה משפחתית נעימה.
לאה שטרן היא מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר