"כל החיים שלי למדתי והתקדמתי בקריירה, כך שתמיד ידעתי שאין לי הרבה ברירות ושאצטרך את העזרה של אמא שלי", מספרת אפרת מראשון לציון - אמא לשלושה, "פניתי אליה וביקשתי עזרה בתשלום כדי שהילדים שלי יהיו כמה שפחות במסגרות רגילות. אין מה לעשות, בבית הם לומדים הרבה יותר טוב ולרוב אני מקבלת את העזרה כשאני מבקשת אותה".
אפרת, כמו נשים נוספות, משלמות לבן משפחה עבור קבלת עזרה, שמירה וטיפול בילדיהם. אפרת מספרת שאמה מקבלת מדי חודש את "מלגת הסבתא המצטיינת" בסכום של בין 2,000-3,000 שקלים. גם החמות של אפרת זוכה לקבל מתנות באופן שוטף על העזרה. "הילדים מאושרים מאוד ללכת לסבתא. זה לא אומר שהם מעדיפים אותה על פנינו אלא שהחוקים שם הם קצת יותר מתירניים וזה בסדר גמור מבחינתי".
"הילדים שלי זוכרים שסבתוש גידלה אותם", היא מוסיפה, "הם יודעים שסבתא עזרה לאמא כדי שאמא תוכל ללכת לעבוד בראש שקט. הם מדקלמים את זה וזה מקסים בעיניי".
"זו הייתה סיטואציה שכולם הרוויחו ממנה"
לעומת זאת, אצל אורלי, אמא לארבעה מראשון לציון, זה היה אחרת. עוד לפני החתונה אמא של אורלי ובעלה עשו הסכם שהנישואים לא יפריעו לאורלי להתקדם בחיים וללמוד ובעקבות כך אמה גם תעזור להם.
"ילדתי לראשונה כשהייתי בת 22 באמצע תואר ראשון לעבודה סוציאלית והייתי צריכה לחזור ללימודים חודש אחרי שהבת שלי נולדה", היא משחזרת, " לא הרגשתי שאני יכולה להשאיר אצל מטפלת בשלב הזה. אמא שלי בדיוק שיתפה שהיא רוצה לעזוב את עבודתה כמנהלת מעון ואני חושבת שזו הייתה סיטואציה שכולם הרוויחו ממנה: היא רצתה לעזוב ואני רציתי עזרה. לא רציתי מישהו זר בגיל הזה ואמא שלי הייתה שם. לפני שבע עשרה שנים שילמתי לה 1,500 שקלים בחודש, מאז נולדו לי עוד שלושה ילדים אך הסכום לא השתנה. זה לא הרבה אבל זה היה מקביל למשכורת שהיא קיבלה במעון והיה לי חשוב לשלם לה. לא רציתי שהיא תעזור יום אחד ויום למחרת היא תהיה חייבת לעשות סידורים ותלך לקופת חולים. רציתי לדעת שיש סידור קבוע ונוח".
לדבריה של אורלי מה שהתחיל כחצי התנדבות ועזרה הפך להיות יותר מחושב. "בשלב מסוים הכסף כן הפך להיות משמעותי לשתינו. כל פעם בראשון לחודש היה לה חשוב לראות שגם אני מעריכה ורואה בעזרה שלה משהו ששווה כסף מעבר למילה תודה", היא מסבירה, "אני חושבת שהכסף הסדיר את הדברים בצורה טובה יותר. כל ארבעת ילדיי נכנסו מאמא שלי ישירות לגן עירייה. תמיד הרגשתי שאני יכולה לחזור לעבודה כשהם בני שלושה חודשים כי אמא שלי לוקחת עליהם אחריות וסמכתי עליה. לעבודה הייתי חייבת לצאת אפילו בשביל הנפש שלי. בהתחלה הייתי עובדת בחצי משרה, עבדתי לפי היכולת של אמא שלי עד שדברים הסתדרו".
איך זה משפיע על מערכת היחסים ביניכם, אם בכלל?
"יש לי קוד כניסה לבית של אמא שלי ויצא לי לפעמים לשמוע אותה מהשער אומרת לילדים שלי 'בואו נחליף בגדים לפני שהשוטרת מגיעה'. היא הייתה מתעצבנת עליי ובאיזשהו מובן הם הפכו להיות הילדים שלה. אמא שלי הייתה משפחת אומנה הרבה שנים ויש הרבה אנשים שקוראים לה סבתא אבל הילדים שלי תמיד אמרו לה שהיא הסבתא האמיתית שלהם. הם הרגישו שזה משדרג את המעמד שלהם וגם את המעמד של בעלי שהתקרב אליה בעקבות ההסדר. ולמרות זאת – בעלי ניסה כל פעם לשאול אם היא יכולה לוותר על התשלום ובאופן קבוע היא הייתה אומרת לא באופן נחרץ. היה חשוב לה לראות את ההערכה הפרקטית ולקבל את הכבוד שמגיע לה".
"באיזשהו מקום זה יצר קושי במערכת היחסים בינינו", משתפת אורלי, "זה היה נורא מעצבן למשל שהיא הייתה לוקחת חופש באוגוסט מהילדים, כמו מעון רגיל, ועדיין היינו משלמים לה על החודש הזה. היא הייתה איתם יותר זמן ממני ולא הסכימה לקבל איחורים, אם הייתי מאחרת ברבע שעה היא הייתה מתעצבנת וגם אסור היה לי להביא את הילד חולה".
אורלי מספרת שהיו כבר פעמים שגרמו לה לחשוב על לרשום את הילדים לגן רגיל, אבל ההבנה שאין מה להשוות בין הטיפול שהם מקבלים מסבתא לבין זה שיקבלו בגן גרמה לה להתחרט. "אמא שלי הפכה להיות מעין גננת קשוחה. בתחילת שנה אפילו היו ימי הסתגלות מדורגים. כשניסיתי להגיד לה שהיא סבתא שלו, היא שמרה על הגבולות והדגישה שזה סידור קבוע ויש פה תנאים שהוסכמו על שני הצדדים כדי לא להתבלגן פה.
"זה לא תמיד שווה את האנרגיה והכעס שנוצר"
למרות כל המודלים ההרמוניים, יש כאלו שלא ממש צולחים את הניסיון. נעמה ממושב בדרום, מספרת כי כשבתה הבכורה נולדה היא חיפשה אדם קרוב מהמשפחה שיוכל לעזור לה כפי שהיא זכרה מילדותה. "הרגשתי שזה טבעי למצוא לה פתרון שיאפשר לה להישאר בבית", היא מספרת, "כשחמותי שמעה שאני מחפשת מטפלות היא הציעה את עצמה. ישר התלהבתי כי אני גרה רחוק מהמשפחה שלי וזה כיף לקבל עזרה ממשפחה קרובה".
אלא שנעמה לא תיכננה שהעזרה המוצעת תהיה בתשלום. "פתאום חמותי העלתה את עניין התשלום וגבתה סכום של 4,000 שקלים משעה שבע וחצי בבוקר ועד ארבע וחצי אחר הצוהריים", היא משחזרת את התחושה, "קצת הופתעתי מהסכום כי היינו זוג צעיר בתחילת הדרך אבל העדפתי לשלם כדי להיות רגועה ומאז היא התחילה להפגין את כישורי החמות השתלטנית. היא החליטה מה הילדה תאכל, כמה ולמה, היא התערבה בכל פעולה שלי מול הילדה ובצורה בלתי נסבלת גרמה למשברים רבים ביני לבין הגרוש שלי".
"מעבר לזה שהיא שמרה על נכדה נוספת של הבת שלה ללא תשלום, זה פשוט פגע בי", מוסיפה נעמה, "מאז למדתי לא להתעסק עם משפחה והבנתי שפשוט עדיף לקחת מטפלת זרה לאחר המלצות ולקבל שקט. אין לי ספק שאם הייתי גרה ליד אמא שלי, חסרת האמצעים\ היא לא הייתה לוקחת כסף ואני הייתי מתעקשת לשלם לה משהו סמלי. הילדה אהבה את הסבתא בזמן שהיא טיפלה בה ולכן החזקתי מעמד עד שהכנסתי אותה לגן בגיל שנה וחצי. זו הייתה התקופה הכי נוראית ומכוערת בחיי. ההמלצה שלי היא לא להתעסק עם חמות שאוהבת להעכיר את האווירה עם כעס ולהשתלט על חייכם בגלל טיפול בתינוק. זה לא תמיד שווה את האנרגיה והכעס שנוצר".