גירושים ופירוק של בית היא תסבוכת רצינית, בעיקר כשמעורבים בעניין ילדים. ברוב מדינות העולם, המשמורת הולכת אוטומטית לאם, וההורים קובעים ביניהם, לרוב בתיווך עורך הדין, מה יהיו הסדרי הראייה. מטפלת משפחתית ידועה מארה"ב פרסמה השבוע טור ב"ניו יורק טיימס" שהצליח לעשות לא מעט רעש, משום שטענה בו כי כאשר מדובר בחזקתם של ילדי בני שבע ומעלה, גם להם צריכה להיות השפעה ישירה על הדרך בה חייהם עומדים להתנהל, ושיש לשמוע בקולם ולעשות כרצונם.
"אנו יודעים כי טובת הילד אמורה להיות בחשיבות עליונה כאשר דנים בהסדרי משמורת", אומרת המטפלת ד"ר רות בטלהיים. "אך אני שמה לב שצרכיהם של ההורים באים לפני אלה של הילדים במקרים רבים. העובדה שהחוק אינו מעניק קשב לילדים מונעת מהם השפעה על תהליך שמשפיע עליהם ושולט בחייהם. הבעיה העיקרית, לדעתי, היא שאותו הסכם נשמר מיום הגירושים ועד גיל 18, כשצרכיו של הילד משתנים בתקופה הזו שוב ושוב".
להחלטה תהיה תקופת נסיון
כאמור, בטלהיים מציעה שכשהילד מגיע לגיל שבע, גם אם הסכמי המשמורת שנוגעים לו נחתמו כשהיה פעוט, יקבל במה להביע את רצונותיו באופן חוקי, ולשנות את הסדרי הראייה מבלי לפתוח מחדש את כל הסכם הגירושים, ומבלי שיאלץ לשאת על כתפיו רגשי אשמה כלפי ההורים אם הוא מביע רצון כזה או אחר שעלול להעליב מי מהוריו.
לכל אלה שהתרעמו על הדברים בטענה שילד בגיל זה אינו יכול להיות אחראי להחלטות כה גורליות, עונה ד"ר בטלהיים: "חשוב שילדים יקבלו על עצמם אחריות וילמדו על התוצאות הבאות ממנה. גם החלטות לא טובות מלמדות אותנו דברים ויוצרות גדילה והתפתחות כבני אדם. לפי דעתי, בגיל 7 ילדים מגיעים לגיל ההגיון הבריא ויש לתת להם כבוד ולהניח שהם המומחים הגדולים ביותר לחייהם. אני מציעה שאת התהליך ילווה בעל מקצוע שיעריך את ההחלטה מבחוץ, ובנוסף לתחום את ההחלטה תקופת נסיון של כמה שבועות. כמו כן, כל החלטה כזאת לא צריכה להיות תקפה ליותר משנתיים, כי צרכיהם של ילדים, החברתיים והרגשיים, משתנים תכופות".
"אני מבין מהיכן מגיע מה שהיא אומרת", אומר המטפל המשפחתי יזהר גיל אור. "ההחלטות שנעשו בגירושים מאבדות פעמים רבות תוקף, ובמקביל קול הילד נעשה חשוב יותר, הוא עומד על שלו ואי אפשר להשתיק אותו. מצד שני, למרות שאני מקבל את דבריה, יש לי הסתייגות בפעולה על פי דברי הילד מאחר שלדבריו של ילד יכולות להיות המון השפעות. יש פעמים שההחלטה תבוא ממקום טוב ונכון, אך בפעמים האחרות יעורבו בה עניינים של כוחנות מצד ההורים, מניפולציות, תלות של הילד בהורה או של ההורה בילד, יחסים בעייתיים ועוד, וזו בהחלט עשויה להיות החלטה שגויה. לפי דעתי על המחליטים להיות מבוגרים, אך יש להתחשב ברצון הילדים ולא להשאיר אותם חסרי קול וחסרי אמירה".
האם ילד מסוגל לקבל החלטה כזאת? טקבקו לנו מה דעתכם
>> ועד שזה יקרה: בישראל כבר לא מעבירים את הילד אוטומטית לחזקת אמו