"אני זוכרת את עצמי מגיל צעיר מאוד אומרת שאני רוצה שיהיו לי שבעה ילדים", אומרת אדוה ברקוביץ בת 34 מהכפר הירוק הסמוך לרמת השרון. "אין דבר מספק מזה בעולם, שאני מבשלת ועורכים שולחן וכולם יושבים ואוכלים זה פשוט כיף".
ברקוביץ ובעלה ברק בהחלט הגשימו את החלום. הם הורים לשניים, ומגדלים בבית 12 ילדים נוספים, שמתגוררים איתם במשפחתון.
"כל מי שמכיר אותי בחיים החברים משפחה יודע שנולדתי להיות אמא. כל החיים הייתי טיפוס מאוד אימהי וכבר בגיל 4-5 שיחקתי בלהיות אמא. תמיד ידעתי שאני ארצה הרבה ילדים, תמיד ידעתי שאני וכעת זכיתי, זה מה שאני עושה למחייתי. ברגע שבן אדם עושה את מה שהוא אוהב הוא לא יצטרך לעולם, פשוט לא ידעתי שזו יכולה להיות העבודה שלך. אני מקבלת מהם תקציב, אני אמא שזה מה שאני הכי אוהבת בעולם ואני מקבלת על זה משכורת, זה נשמע מופרך", היא אומרת.
ברקוביץ עובדת עם "המפעל להכשרת ילדי ישראל" שפועל תחת משרד החינוך ומשרד הרווחה. במסגרת המפעל פועלים כפרי ילדים ברחבי הארץ שם גדלים כ-800 ילדים, בגילאי 6-18, ב"משפחתונים", מודל חינוכי משפחתי ייחודי. בראש כל משפחתון עומדים זוג הורים, המתגוררים עם 12 ילדים. כפרי הילדים מורכבים ממספר משפחתונים כל אחד, פרושים ברחבי הארץ, מחורפיש בצפון דרך אשקלון וקיבוץ סעד בדרום.
"זו השנה שלישית שאנחנו עובדים בעמותה ועושים זאת בשמחה רבה, אנחנו הכי צעירים בין משפחתונים בכפר. הגילאים של הילדים שנמצאים אצלנו הם מגיל 9 ועד 16 ושתי בנות בגילים חמש ושנתיים ואני מעוניינת בתינוק נוסף בקרוב, הרי מדובר כבר בהוצאה שולית פוחתת, גם ככה אני לא ישנה בלילה אז מדוע לא לזכות ליהנות מבכי של תינוק", היא אומרת.
דווקא ברק היה זה שחף להצטרפות למשפחתון. "לאחר ראיונות שנמשכו כחודשיים הודיעו לנו שהתקבלנו. אני מגיעה מתחום החינוך, ויש לי תואר שני בחינוך אבל ברק הוא היזם והוא זה שהוביל, דחף ורצה. עשיתי תואר בחינוך כי ילדים הם האהבה הכי גדולה שלי ולגדל ילדים 24 שעות 7 ימים בשבוע אין יותר מימוש מזה. אני עושה איתם תהליך שלרוב גננת או מורה לא מצליחה להגיע איתם, אני עוברת איתם תהליך חינוכי מאוד ארוך. הידע שלי מאוד רלוונטי, עוזר ומקדם את הילדים".
"כל הזמן מחבקת ומנשקת"
אמה של אדוה נפטרה כשהיא הייתה בת ארבע וחצי. לדבריה, יש קשר בין הדברים. "בגלל כל החסך בדמות אימהית שהייתה לי בילדות ידעתי שאני רוצה למנוע מילדים אחרים את החסך הזה. אני כל היום מחבקת ומנשקת, הילדה בת השנתיים אומרת לי די. ככה אני עם כל הילדים שלי, אני מלאת אהבה".
איך נראה סדר היום שלכם?
"בבוקר אנחנו קמים בחמש וחצי בבוקר, מתארגנים בעצמנו, בעלי ואני. זה בית גדול, יש ארבעה חדרי שינה, בכל חדר יש ארבעה ילדים. זו דירה צמודה עם דלת מקשרת נמצאת הדירה של ההורים. הבנות שלנו הביולוגיות שלנו ישנות איתנו, יש דלת מקשרת הם יכולים לדפוק בכל שעה שהם רוצים. חלק כבר קמים כמו בית רגיל. בשבע יש ארוחת בוקר, שבעלי מכין בדרך כלל. הילדים נמצאים על שולחן מארגנים מטבח אחריהם וב-7:30 הם יוצאים לספריה יושבים במחשבים ומתחילים להתחבר לזום, ילד אחד ממשיך ללמוד אצלנו בבית. תמיד יש איתם מישהו מבוגר".
ברקוביץ' פרסמה פוסט בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק" שבו פירטה איך מתמודדים עם 14 ילדים בבית בזמן המגיפה. "כשיש לך 14 ילדים, יש לך מעל 40 קבוצות וואטסאפ כיתתיות כי לכל כיתה יש קבוצה עם המורה, קבוצה בלי המורה, קבוצה להודעות מהוועד, קבוצת אמהות לבנות, ואז איזה אמא מחליטה לפתוח קבוצה יום הולדת ללא אכפת לי ואני אמורה להבין בכיתה של איזה ילד מדובר. כשיש לך 14 ילדים את מוצאת את עצמך מכינה עוגת מיני מאוס כושלת בשעה אחת בלילה כי הבטחת לילדה לגן. כשיש לך 14 ילדים אין לך שעות שינה, אין לך חיים חוץ מהם, אין לך שניה שקט, גם לא בשירותים כמובן, לא מספרה, לא ציפורניים. כשיש לך 14 ילדים בקורונה, את צריכה מלא מחשבים ואינטרנט תעשייתי וגם אז המורה מגדילה להתקשר אליך ולומר שהזום נקטע וקשה לילד ללמוד ברעש. מזל שהתקשרת אחרת הייתי בטוחה שכולם פה בשקט, באמת תהיתי איפה הם מרוב שהם שקטים. כשיש לך 14 ילדים לא משעמם להם בסגר, אבל גם לך לא. שעמום זה פריווילגיה של אנשים נורמליים. כשיש לך 14 ילדים הם מקפלים לעצמם את הכביסה ואז ביום שישי את מקפלת לכולם את הארון ואז אפילו בשופינג את מקפלת מדפים מבולגנים מהרגל עד שאנשים חושבים שאת עובדת ואת מוצאת את עצמך מסבירה שאת סתם פסיכית".
"אתמול עמדתי עם סיר גדול, והרגשתי כמו במסעדה, וזה שעשע אותי זה מצחיק, זהו החיי יום יום שלי, זו המציאות שלי", מסבירה אדוה למה כתבה את הפוסט. "יש מורים שמתפלאים איך פספסתי, אני לא יכולה להיות 24 שעות מול הטלפון, לרוב אני בכלל לא נוגעת בטלפון במהלך היום. ואז אני בודקת ומתחילה להגיב, יש דברים שאני עונה מיד. אם זה מהילדים, מהמנהל שלי, אני עונה מיד אבל קבוצות הם על השתק אצלי באופן קבוע, אני פשוט לא פנויה במהלך היום אחרת לא אהיה פנויה לילדים. לכן אני אומרת למורים אם יש משהו קריטי תתקשרו אלי".
למרות הסערה הקבועה בבית, אדוה מבהירה שיש לה זמן גם לעצמה. "לא משנה כמה ילדים יש לך, תמיד אפשר למצוא זמן, גם ראש הממשלה מוצא זמן לעצמו. השאלה מה סדר העדיפויות שלך ואיך את מסדרת נכון את הלוח זמנים שלך, בזמן שאנחנו מדברות יכולתי להכין שני ק"ג עוגיות שיגמרו בארוחה אחת אבל הכל זה תיעדוף".
במהלך השיחה חשוב לה לא פעם לומר, לחזור ולהדגיש הילדים מקבלים אהבה, אולי מכיוון שהילדים הוצאו על ידי הרווחה ברובם. "אנחנו נותנים להם מעבר לכל האהבה, הם מקבלים חינוך טוב, המון עזרה לימודית, לימודים זה מה שיפתח להם דלתות זה מה שיכול להוציא אותם מהמעגל האחר שהם הגיעו אלינו, אנחנו דוחפים אותם, אנחנו פה בשביל להאמין בהם. בא אלי פעם אחד הילדים ואמר לי שהוא לא מאמין בעצמו, עניתי לו שלא ידאג אני מאמינה מספיק בשביל שנינו, עד שבסוף לא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב להאמין בעצמו".