קמפינג בחניון לילה במכתש רמון הפך לסרט אימה, כשתן נכנס לתוך אוהל שבו ישנה משפחה, לקח את התינוק בן השנה וברח איתו, תוך שהוא נושך אותו בפניו. התינוק פונה לבית החולים במצב בינוני כשהוא סובל מפציעות רבות באזור הפנים.

אמו, שי ליטבק, שחזרה הבוקר: "אנחנו גרים במצפה רמון ונוהגים לטייל הרבה באזור. אנחנו מכירים טוב את האזור, אוהבים מאוד לעשות קמפינג ולישון בשטח. נסענו לעשות לילה במכתש, שזה קרוב מאוד לבית שלנו. באמצע הלילה בן הזוג שלי קם לשירותים והשאיר את הריצ'רץ' של האוהל מעט פתוח. בזמן הזה נכנס לאוהל תן. התעוררתי רגע אחרי שלקח את הבן שלי, שישן לידי, צמוד אליי. ראיתי את הזנב של התן באיזה הבזק. עוד לא הבנתי כל כך מה קורה".

"שמתי את היד לידי והבנתי שהבן שלי לא נמצא לידי. יצאתי במהירות מהאוהל וצעקתי לבעלי: 'איפה בן?'. הוא לא הבין את השאלה בכלל. ברגע הזה הבנתי שהוא גם לא אצל בן הזוג שלי. היה מאוד חשוך, היינו בחניון לילה. לא הייתה שום תאורה. לא ראיתי הרבה. ראיתי תנועה של חיה והבנתי שזה ככל הנראה קשור לעובדה שהבן שלי לא נמצא לידי באוהל. צעקתי לבן הזוג שלי - 'תן'. אלה היו רגעי אימה קשים מאוד".

מה עשיתם ברגע שהבנתם שתן לקח את התינוק?
"בן הזוג שלי התעשת מיד, הוציא פנס מהטלפון והתחיל לרוץ. המרדף נמשך כמה עשרות מטרים, עד שהתן שחרר את הילד. הוא החזיק אותו בפנים, בצוואר, שחרר אותו לרצפה - וברח. בן הזוג שלי הרים את הילד - ומשם אמבולנס".

אם היית מתעוררת דקה אחרי, אולי התן היה נעלם.
"כל האירוע קרה בטווח של דקה. אנחנו לא מפסיקים לחשוב מה היה קורה אם זה היה קורה דקה מאוחר יותר. הסיפור יכול היה להיגמר אחרת לגמרי. זה נס ומזל גדול שזה נגמר רק בפציעה קלה. אנחנו מתאוששים וגם הבן שלנו כבר מרגיש יותר טוב. הנחישות של בן הזוג שלי הצילה אותו. זה מזל גדול".

איך בן הגיב ברגעים האלה?
"הוא לא בכה בכלל. או שהוא היה תוך כדי שינה, או שהוא נכנס להלם. אולי גם מהנשיכה לא הצליח לבכות, כי זה היה ממש בפנים, באזור הפה. גם אחרי שהאירוע קרה הוא עדיין לא בכה, רק כשהיינו בדרך לאמבולנס משהו השתחרר והוא התחיל לבכות. אני חושבת שהוא היה בשוק מאוד גדול מהאירוע הזה".

היו עוד אנשים מסביבכם?
"לא היו איתנו חברים, אבל כן היו עוד הרבה מטיילים בחניון. זה חניון מאוד מוכר ופופולרי. אני חייבת בהזדמנות הזאת לומר שאנחנו מודים לכולם, כי היו שם מטיילים שברגע האמת, כשבן הזוג שלי צעק 'הצילו', הם נרתמו, עזרו לנו והסיעו אותנו לכיוון האמבולנס. תודה גם לצוותים הרפואיים, למד"א, למוקד. בן הגיע במצב בינוני לבית החולים, עם נקבים וחתכים באזור הפנים, בצוואר, בלסת ובאוזן. הוא סבל גם מקוצר נשימה קל. בבית החולים טיפלו בו מאוד במסירות. הוא קיבל חיסונים לכלבת, תפרים, עשו לו בדיקות CT שיצאו תקינות. לא היו שום פגיעות פנימיות, כל הפגיעות חיצוניות בלבד. הוא מוגדר כעת במצב קל ומתאושש. הוא כבר מחייך וצוחק, מרגיש הרבה יותר טוב. אנחנו אסירי תודה על שזה נגמר ככה".

מה הלקח מהסיפור?
"הלקח הכי מרכזי זה לסגור היטב את האוהל, גם אם יוצאים לדקה. אנחנו כן הקפדנו לסגור היטב את שקיות האוכל ולהשאיר אותן מחוץ לאוהל. חשוב להקפיד על זה. אם אפשר, יש לשים את האוכל מחוץ לאוהל, שלא יהיה צמוד לאזור השינה".

מתי תחזרו לטייל?
"שאלה טובה, קצת קשה לחשוב על זה ברגעים אלה. אני בטוחה שאחרי קצת נתאושש ושהטראומה תחלוף, נחזור לטייל. אנחנו מאוד אוהבים לטייל בארץ ולישון בטבע. המדבר זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. זה עוד יקרה, מקווה שבקרוב".