"השכול מגשר על פערים"
"כאשר אחי עלה על מוקש, היינו משפחה בת שבע נפשות, והמוות שלו הכה בנו בהלם. ממש לא היינו מוכנים לזה", נזכר אסף. "עד אז חיינו בתחושה משפחתית אידילית, והתופעה שקרתה לי בעקבות המקרה היא סגירת האירוע בקופסת מתכת בפינת החדר. אבי העניק לנו תמיכה חזקה, והתווה דרך שאומרת שממשיכים כרגיל. לא נותנים למוות הזה לשבור אותנו, לא מצטערים ולא הולכים אחורה. ממשיכים, למרות הכאב. כעבור שש שנים שילם אבי את מחיר השברון, ונפטר ממחלת הסרטן, ואני המשכתי לא לגעת בנושא. היתה תחושה של שיקום יפה, התחתנתי, הבאתי ילדים, והכל היה בסדר".
כשפנו אל אסף ממשרד הביטחון והציעו לו להצטרף לקבות האחים, הוא חשש לפתוח את הנושא ולגעת בפצעים. "ענת ומנחי הקבוצה התעקשו שאנסה, ולמרות החששות, נכנסתי לקבוצה", הוא מספר. "פגשתי קבוצה מגוונת של אנשים. חוץ מהשכול שום דבר לא יכול היה לחבר בינינו. האובדן כל כך עמוק שהוא מגשר על הפערים האחרים. בסופו של דבר נוצר ממש חיבור של אחים שמחפים על החלל שנותר. אנחנו קוראים אחד לשני אחי ואחותי וממשיכים להיפגש גם עכשיו, אחרי שהקבוצה נגמרה".
הפגישות הקבוצתיות גרמו לאסף לפתוח את אותה קופסה נעולה ולחטט בחומרים שבתוכה, ולהפתעתו, התעסקות זו חיזקה אותו. "זה הקל עליי מאוד לנתח את הדברים, לעשות סדר בחפצים שלו, והתחלתי לכתוב עליו. באמצעות הכתיבה אני פוגש שוב את אחי ומסביר לאנשים מה זה שכול, מתאר מה עברנו לציבור".
לאחרונה, סיים אסף לכתוב מחזה יחיד על אחיו, שנמצא בשלבי בימוי, בו הגיבור הראשי הוא יאיר, כנופל. "בהצגה יאיר מדבר על חייו ומעביר ערכים של ציונות וגבורה, וגם מספר סיפורים מצחיקים של המשפחה. במהלך ההצגה אני בעצם מעביר את הקהל חוויה של שכול, לאחר שהוא התאהב ביאיר. ההתעסקות בחומרים, לפגוש את יאיר, לדבר אליו, לפגוש אותו, להכיר בקיום שלו לידי, הדברים האלה עזרו לי מאוד בהתפתחות האישית".
כאמור, מלבד המחזה כתב אסף ליאיר גם שירים. הנה אחד מהם:
בַּחֲלוֹמִי/ אסף זינר
בַּחֲלוֹמִי
אֲנִי רוֹאֶה אֶת אָחִי מַגִּיעַ אֵלַי לְבִקּוּר
וְאַחֲרֵי הַחִבּוּקִים, הַדְּמָעוֹת וְהַשִּׂמְחָה
אֲנִי מַתְחִיל לְסַפֵּר לוֹ כָּל מַה שֶּׁקָּרָה.
אֲנִי מְסַפֵּר לוֹ שֶׁהֶחְלִיפוּ אֶת טֶלֶפוֹן הַחוּגָה
שֶׁבְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת אוֹפִים עוּגָה
וְשֶׁיֵּשׁ מַחְשְׁבִים נַיָּדִים
וְטֶלֶפוֹנִים סֶלוּלָרִים חֲכָמִים.
ּמְסַפֵּר לוֹ מִי רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
וְשֶׁמִּזְּמַן מִזְּמַן הִסְתַּיְּמָה לָהּ הַמִּלְחָמָה הַקָּרָה.
אֲנִי מְלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לִשְׁלֹחַ מִסְרוֹן,
עַל הָאִיּוּמִים הַחֲדָשִׁים בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
וְעַל הַהִתְקַדְּמוּת בְּפִצּוּחַ הָאָטוֹם.
וְקוֹרֵעַ אוֹתוֹ בִּבְדִיחוֹת חֲדָשׁוֹת,
וּמִתְפַּלְסֵף אִתּוֹ עַל מִלְחָמָה וְעַל שָׁלוֹם.
אֲנִי מְגַלֶּה לוֹ שֶׁאַבָּא מִזְּמַן כְּבָר לֹא בֵּין הַחַיִּים,
שֶׁאִמָּא הִזְקִינָה בִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנִים.
יֵשׁ לָהּ אֲפִלּוּ נִין אֶחָד קָטָן מָתוֹק
לָאַחֲרוֹנָה הִתְחִיל לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת קְטַנִּים שֶׁל צְחוֹק
נִילִי, הַחֲבֵרָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, כְּבָר נְשׂוּאָה בַּת חֲמִשִּׁים
הַפְּקוּדִים שֶׁלּוֹ פָּרְשׁוּ מִזְּמַן, סְגָנֵי אַלּוּפִים.
כֻּלָּם נוֹשְׂאִים בְּתַפְקִידִים רָמִים
וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן נִפְגָּשִׁים וּמִתְגַּעְגְּעִים.
אֲבָל חוּץ מִזֶּה מַה נִשְׁאַר כְּשֶׁהָיָה?-
אֶת הַסִּיגַרְיוֹת "טַיְם" הוּא כְּבָר מַכִּיר
וּגְלִידַת וָנִיל וְעִתּוֹנִים לְמַכְבִּיר,
מִפְלָגוֹת וּתְכָכִים,
חִיּוּךְ שֶׁל נַעֲרָה וְיֹפִי שֶׁל נוֹפִים.
כָּאֵלֶּה דְּבָרִים אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהַסְבִּיר.
אֲנִי רוֹצֶה לִנְזֹף בּוֹ שֶׁלֹּא שָׁלַח אֲפִלּוּ מִכְתָּב אֶחָד קָטָן
וְשֶׁלֹּא לִוָּה אוֹתִי בבקו"ם וְלֹא רָאָה אוֹתִי חָתָן
שֶׁנֶּעֱדַר בְּדִיּוּק כְּשֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ
שֶׁבִּגְלָלוֹ הָיָה עוֹלָמִי אָבִיךְ.
אֲבָל מִיָּד אֲנִי סוֹלֵחַ וּמְחַבֵּק אוֹתוֹ חָזָק
אִמָּא מַגִּישָׁה לוֹ בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת צַלַּחַת מָרָק
וְאֵיךְ שֶׁהוּא שׁוֹתֶה אוֹתוֹ בְּצִקְצוּקִים שֶׁל הֲנָאָה
אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֵהַחֲלוֹם שְׁטוּף זֵעָה קָרָה.
לפרטים נוספים על השתתפות בקבוצת תמיכה לבני משפחות שכולות: 03-7776700.
>> איך מסבירים לילדים על יום הזיכרון?
>> היכנסו למתחם "הזיכרון האחרון" להעלאה וצפייה בסרטי זיכרון אישיים