המציאות הנוכחית קשה ומורכבת הן למבוגרים והן לילדים. לצערנו, בחלק מהמקרים אין באפשרותנו למנוע ולחסוך מהילדים חשיפה לחוויות המפחידות והמאיימות הכרוכות באיום טילים, אזעקות, כניסה למרחבים מוגנים או מהומות בקרבת אזור המגורים. הורים רבים עסוקים בשאלות כמו איך להגן על הילדים? מה להסביר? וכיצד לייצר עבורם מציאות מרגיעה ומאורגנת?
שאלות אלו הופכות אף קשות יותר בבואנו ללוות ילדים עם אוטיזם, אשר סובלים לרוב מקושי בהבנה של המציאות ומרמת חרדה גבוהה הנובעת מקשיים תקשורתיים, קשיים בעיבוד ובוויסות מידע וקשיים סנסוריים נלווים .
הן ילדים והן מבוגרים עשויים להראות קשת רחבה של תגובות למצב המאיים. כחלק מהתפתחות בריאה והתקשרות בטוחה, ילדים מצפים מהוריהם לחוויה של שמירה והגנה בזמני מצוקה. להורים תפקיד משמעותי ביצירת משמעות לאירועים שהילדים חווים, בתיקוף החוויה הרגשית שלהם ובארגון והבניית המציאות באופן שיסייע לחיזוק תחושת הבטחון של הילדים. תפקיד זה מצריך רגישות למאפייני הילד ולתגובותיו, ובמקביל, מודעות לאופן בו ההורים מצליחים לשמור על תפקידם כדמויות מרגיעות ומארגנות.
כפסיכולוגית התפתחותית מדריכה, האחראית התחום הפסיכוסוציאלי בגנים ובמרכזי הטיפול ואחראית פיתוח הידע בחטיבת הטף, אשתף מהניסיון המצטבר בחטיבת הטף באלו"ט מספר עקרונות מנחים להורים להתנהלות בתוך המציאות הביטחונית המורכבת:
- יש לתת לילדים מידע פשוט ומארגן אודות המצב ולהימנע ממידע יתר (למשל, להגיד "הגן סגור היום, אנחנו נשאר בבית, אם תהיה אזעקה נכנס לחדר המוגן").
- יש לקחת בחשבון כי מאפייני הילד הספציפיים ומאפייני הסביבה המציאותית אליה הילד חשוף (כמו מיקום בארץ, מידת קירבה לאירועים וכו') ישפיעו על האופן בו נבחר לתווך עבורם את האירועים.
- במידה והילד מוצף סנסורית מרעש האזעקה או מהקרבה הפיזית לאחרים מומלץ להכין את הילד מראש ע"י דיבור, סיפור חברתי, תמונות ועוד. וכן להכין פתרונות שיסייעו (אזניות, פינה מאורגנת בממד וכיוב').
- יש להדגיש כי ההורה נמצא כדי לשמור על הילד. "אני אגיד לך מתי נכנסים לחדר המוגן", "אני פה איתך בחדר שומרת עלייך".
- לילדים הנשענים על ערוץ עיבוד מידע ויזואלי – מומלץ ללוות ההסבר בתמיכה חזותית של סמלים או תמונות.
- ילדים שלא שואלים שאלות – יש להתבונן בהתנהגותם ולהתייחס לחוויה שלהם (הרגשית או הגופנית) ולתת לה משמעות "אני רואה שהגוף שלך קופץ כי אתה... " .
- יש לקשר באופן פשוט וברור בין אזעקה לבין הכניסה למקום בטוח (מרחב מוגן).
- יש לתקף חוויות רגשיות שליליות של פחד, בלבול וכו'.
- על המבוגר לתווך לילד הן את המציאות (נכנסים לחדר המוגן כי יש אזעקה) והן את התנהגות ההורה (אני לא מרשה להיות בחוץ כי אתה צריך להיות לידי /ליד החדר המוגן ששומר).
- יש לאפשר לילד פעילויות המסייעות לו בהרגעה - מגע במידה שזה מסייע לו, פעילות בחפצים אהובים (גם אם יש בהם עיסוק חזרתי) וכיוב'.
- רגרסיה בהתנהגות – חזרה לשימוש במוצץ, שינה עם ההורים וכו הינן תגובות נורמטיביות במצבי מצוקה.
- מומלץ לארגן את המרחב המוגן באופן מאורגן ומזמין על מנת להשרות תחושת בטחון.
- הורה מווסת מסייע לילד מווסת, לכן קיימת חשיבות למצוא דרכים בהן ההורה יכול להירגע למרות המתח הכרוך במצב (התייעצות, מעגלי תמיכה, מוזיקה ועוד).
הכותבת היא אחראית התחום הפסיכוסוציאלי בחטיבת הטף בעמותת אלו"ט. לתמיכה וייעוץ נוספים, ניתן לפנות למרכז אלו"ט למשפחה בטלפון: 03-6703077