איבדתי את חברי הטוב: איך מתמודדים?

בילדותנו, שמענו רבות את התיאור "חברו הטוב של האדם", על הכלבים שסביבנו; בין אם אימצנו אחד כזה ובין אם לא. בשנים האחרונות אנחנו נחשפים למחקרים המלמדים אותנו רבות על החיזוק המשמעותי שנותן הכלב בחייו של בעליו, החל מהפרשת הורמון האוקסיטוצין (אהבה) כתוצאה מליטוף פרוותו של הכלב ועד יצירת שיח משותף באמצעות העמקת עולם התוכן של בעלי הכלבים. משפחות שמאמצות כלבים בהחלט יעידו שמדובר בבן משפחה לכל דבר ועניין וחלק משמעותי ומרכזי מחייהם. דווקא במקום זה, נשאלת השאלה המפחידה ביותר – איך מתמודדים בעת אובדן של בעל חיים אהוב?
 
בחברה המערבית, בעיקר, אנו רואים בחיות המחמד, ובפרט בכלב, כחלק מהמשפחה שלנו ולעיתים קרובות אנחנו תופסים אותו כפי שאנחנו תופסים את הילד שלנו. דבר זה מייצר מערכת יחסים אישית ומשמעותית עבורנו. לכן, פטירתו של בעל חיים הוא עניין לא פשוט לעבור שדורש לעיתים התמודדות בפני עצמה. דווקא בגלל זה, הדבר הראשון הוא להכיר בכך שמדובר בבן משפחה לכל דבר ועניין ולאפשר לעצמנו לחוש את האבל, מבלי להרגיש מבוכה בשל כך. מדובר בתהליך טבעי ונורמלי שחווה כל אדם שהיה קרוב לבעל החיים שלו. 

מילת המפתח היא לא למהר

כמשפחה, זו יכולה להיות הזדמנות מאחדת ומחברת. כשמספרים לילדים על פטירתו של בעל החיים, אפשר ומומלץ לאפשר ולהכיר בתמהיל הרגשות, עצב או כאב. אבל גם, לנסות לזכור את הרגעים היפים והמצחיקים שהיו יחד עם בעל החיים. כדאי לשבת יחד ולספר על החוויות המשותפות שחלקנו ביחד עם בעל החיים האהוב - מטיול מיוחד ועד הליטוף בסוף היום.
 
כמו כן, ניתן להתנחם בעובדה שהקושי הרב שייך לנו כבני אנוש ואילו בעל החיים האהוב שלנו ככל הנראה לא חווה את הפרידה ואת רגעיו האחרונים במחשבות על מהות המוות ואובדן הקיום שלו, אלא פשוט חי עד לקיצו במחיצת האוהבים אותו. אין מתנה גדולה יותר שבעל החיים יכול לקבל ממשפחה אוהבת וחמה שגידלה אותו עד לגיל זקנתו.
 
כלבים וחתולים חיים בממוצע כ-15 שנים. מדובר בחלק משמעותי וגדול מחיינו, במיוחד בעבור הילדים, שגדלים ממש יחד עם בעל החיים. בעת הפטירה, התחושה הראשונית היא שאף בעל חיים לא יוכל להחליף את האחד שאבדנו, הזיכרונות המשותפים והרגעים הקסומים במחיצתו תמיד ילוו אותנו, ואכן, יש לתת לכך מקום. השאלה העולה היא האם מאמצים כלב חדש? האם בכלל אפשר להתגבר על הכאב? ניתן לשקול אימוץ בעל חיים - שיהיה חבר חדש למשפחה. אימוץ של בעל חיים חדש יוכל למלא בקצת שמחה, את תהום העצב שנפערת בנו ולעזור להתגבר על האובדן ובאותה עת להעניק בית לאותו חבר חדש שזקוק לו כל כך.

 
בתוך שלבי האבל, חשוב גם לשים לב לנו ולבני משפחתנו. תחושות העצב והכאב חשובים אבל הם לא יכולים לפגוע בנו לאורך זמן. חשוב להצליח לשים תקופת זמן שלאחריה יש להשתדל לחזור לשגרה ככל האפשר. כלבים, חתולים ובעלי חיים החיים בבית הם בני משפחה לכל דבר ועניין והתמודדות עם פטירתם הוא עניין כואב ולא פשוט, אך, יש למצוא את הדברים שיעזרו לכם לעבור את התקופה הזו - ספורט, אוכל מסודר ועוד.

מילת המפתח החשובה ביותר בסיפור זה היא פשוט לא למהר. אל תמהרו לזרוק כל דבר שקשור בבעל החיים ואל תמהרו להחליט על אימוץ נוסף. הרשו לעצמכם לעבד את הסיטואציה עד שתרגישו שאתם ובני משפחתכם עברתם והתמודדתם עם פטירתו של בעל החיים.

כותבת המאמר היא ד"ר במרפאת "תנו לחיות לחיות" שברמת גן.