עדן ירושלמי בת ה-24 עבדה ב-7 באוקטובר כברמנית במסיבת הנובה. במשך שעות ארוכות הסתתרה מפני המחבלים ותוך כדי שוחחה עם המשטרה ועם בני המשפחה המודאגים בטלפון. לבסוף, המחבלים מצאו אותה וחטפו אותה לרצועת עזה. מאז שנחטפה, לא התקבל אות חיים מעדן - ומשפחתה לא יודעת מה עלה בגורלה.
"אני חייבת שתעזרו לי, אני לבד בשיחים, יש פה יריות, הערבים פה", סיפרה עדן המבוהלת למוקדנית המשטרה ב-7 באוקטובר, כשיריות נשמעות ברקע, "יורים בי. אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני מאחורי שיח מעפן. הם רואים אותי, הם יורים בי. הם הורגים אותי. זהו, אני מתה. תשלחי משטרה, בבקשה, אני מתחננת".
שני, אחותה של עדן, סיפרה הבוקר: "זה מזעזע לשמוע כל פעם מחדש את האימה שעדן הייתה בה, את האימה שהיא עדיין נמצאת בה, את הגיהינום שעברה באותו יום ושהיא עדיין עוברת. שמרנו את ההקלטה הזאת בחיק המשפחה חודשים רבים. חשבנו שזה לא היה צריך להתפרסם ככה. אלה רגעים מאוד אישיים ואינטימיים של עדן, הרגעים הכי איומים שהיא הייתה בהם. בסוף קיבלנו את ההחלטה לפרסם את ההקלטה כי אנחנו עוד מעט שמונה חודשים בתוך הדבר הזה והיא עדיין לא פה. אנחנו חושבים שהגיע הזמן לזעזע קצת, שאולי זה יזיז דברים".
מאז אותה שיחת טלפון, קיבלתם אות חיים ממנה?
"לא קיבלנו עליה שום אות חיים מאז. חטופים שחזרו לא ראו אותה. אנחנו יודעים שכשהיא נתפסה, היא לא הייתה פצועה. לא הייתה עליה אפילו שריטה. דאגנו לשאול אותה את זה לפני שהשיחה התנתקה. אנחנו יודעים להגיד את זה".
מה ידעתם על מה שקורה איתה באותו בוקר?
"עדן התקשרה אלינו ב-07:30, מהרגע שהחלו היריות, ודיברנו איתה עד הסוף, עד הרגע שתפסו אותה. אני קמתי מהמיטה מהצרחות של אמא, לקחתי לה את הטלפון כי היא לא יכלה להשתלט על עצמה - ובצדק. עזרתי לה לנהל את השיחה במשך כמעט ארבע שעות. אחותי הקטנה ואני היינו איתה על הקו. היה בינינו נתק של חמש דקות באמצע, כשהייתה השיחה שלה למוקדנית. ידענו הכל, שמענו הכל. התקשרנו במקביל למשטרה. עדן שלחה לנו מיקום שלה. ידענו שבהתחלה היא הסתתרה ברכב, כשלידה שתי החברות שלה שנרצחו לידה. היא הייתה שם שעה, שיחקה אותה מתה. היא שמעה רכבים חולפים והתלבטה אם להרים את הראש. הצענו לה לא להרים את הראש, כי לא ידענו אם זה מחבלים או אנחנו. אחרי שעה היא אזרה אומץ, ברחה מהמכונית והתחבאה בתוך השיחים. היא הייתה בשיחים שעתיים וחצי ומשם תפסו אותה. היא לחשה 'שני, תפסו אותי'. שמענו את המחבל, הוא זה שניתק לנו את השיחה".
איך שורדים את התופת הזו כל כך הרבה חודשים?
"חיים את זה. לא בחרנו בזה, זה נכפה עלינו. אנחנו נאלצים להתמודד עם זה. מנסים להיות חזקים ולשמור על אופטימיות, גם בשביל עדן. מנסים לשלוח לה הרבה אנרגיות טובות, להאמין שיהיה טוב. כל סרטון שחמאס מפרסם עושה לנו צמרמורת. זה מפחיד שאולי פתאום נראה את עדן. אנחנו לא יודעים אם אנחנו כן רוצים לראות סרטון שלה, לא רוצים לראות סרטון שלה. אנחנו די חצויים בעניין הזה. זה מאוד מטלטל".
ספרי על אחותך.
"אני האחות הגדולה, עדן הבינונית ויש את מאי הקטנה. עדן ילדה שכולם אוהבים. היא עובדת בתור מלצרית בתל אביב, הרבה אנשים מכירים אותה מהרבה מקומות. יש לה הרבה חברים. גם כשהיא לא נמצאת בדירה שלה, יש בדירה הזאת חברים. היא ילדה שמאוד אוהבת את החיים, שחיה את החיים. למדה תפירה, פילאטיס, אוהבת את הים, אוהבת לשחק מטקות עם הפנסיונרים בעיקר. היא אוהבת לבשל".