קצת כמו ראש השנה העברי וראש השנה הלועזי, פסח וימי הולדת – החופש הגדול הוא זמן של חשבון נפש והחלטות מחודשות. כמו שבכל ראש השנה (אחרי הארוחה החגיגית) אתם נשבעים שתצומו עד יום כיפור, ובכל יום הולדת נשבעים להפסיק לעשן, לקראת כל חופש גדול אתם מחליטים שהפעם לא תתנו לזה לקרות - לא לימים ארוכים מלאי שעמום ותלונות, לא לערימות של חטיפים וג'אנק שמציפות את הבית ולא לילדים הלומי חופש, שמתקשים להתרגל לחיים שאחריו.
חופש הוא אמנם הזדמנות לצאת מהשגרה, אבל כדי להימנע מכאוס, כדאי לייסד "שגרת-חופש", כלומר – כללים גמישים יותר מהכללים הרגילים בבית, אבל כאלו שעדיין שומרים על התנהלות שפויה באופן יחסי. איך עושים את זה? קבלו כמה טיפים שיהפכו את החודשיים הקרובים ליותר חופש ופחות עונש.
מתי קמים ומתי נרדמים?
- לא קמים אחרי 12. ילדי בית הספר היסודי אמנם קמים הרבה לפני בדרך כלל, אבל אם יש לכם בבית חבר'ה גדולים יותר, בגיל החטיבה – הודיעו להם שאם הם לא משכימים עד חצות היום, אתם תשכימו אותם – לא כדי לעשות דווקא, אלא כדי למנוע מהם את הג'ט-לג הקיצי הנלווה לימים הפוכים שכאלה.
- לא נשארים בפיג'מה. אף אחד לא מצפה שתלבישו לילד חליפת שלושה חלקים כדי לרבוץ ולראות בובספוג, אבל תחושת הבטלנות שבלהישאר עם הפיג'מה כל היום לא עושה טוב לאף אחד. גם אם הוא קם ממש מאוחר (ראו בסעיף הקודם), חובה להחליף לבגדים אחרים, אפילו בגדי בית, לפני שמתחילים את היום.
- הכינו רשימת וי. אם תכינו רשימה של יעדים, אטרקציות ודברים שאתם מתכננים לחופש, ובכל פעם שאתם חוזרים מפעילות כזו (מביקור משפחתי בסופר ועד טיסה לחו"ל) תמחקו את הפעילות מהרשימה שעל המקרר - הילדים יקבלו פרספקטיבה ויזואלית על כמה הם מספיקים בחופש, וימתנו (אינשאללה) את תלונות ה"לא עושים כלום" שלהם.
- וגם את טבלת הייאוש המסורתית. לא רק בשבילכם, אלא גם בשביל הילדים – הביטוי המוחשי של הימים שחולפים יעזור להם להתרגל לרעיון שהחופש הוא דבר זמני, ולהישאר בגבולות המסגרת (הגמישים, אך יציבים) של החופשה.
- קובעים שעת שינה. אפשר כמובן לאחר אותה, אפילו משמעותית, משעת השינה הרגילה, אבל עדיין שמים גבול עליון – שעה שאחריה התירוץ "אבל חופש!" כבר לא תופס.
- ממתק אחד ביום. כל משפחה והחלטות התזונה שלה, ועניינכם את אתם מעדיפים לתת לילד ממתק סטנדרטי ועתיק סוכר או תמרים מגולענים בסילאן אורגני – אבל כדי למנוע את הרעלת הסוכר האופיינית לילדים חופשיים, הגבילו את הצריכה באופן הגיוני. ממתק אחד ביום, רק אחרי ארוחה אמיתית או כל מגבלה הגיונית אחרת שתמסגר את עניין המתוק לגבולות הגיוניים.
- שתפו את הילדים בהחלטות. הם כמובן לא יקבעו הכל, אבל ילדים נוטים לשתף פעולה עם תכניות שהיו שותפים בקבלתן, ולא הונחתו עליהם מלמעלה. תנו להם לבחור בין שני יעדים אפשריים לחופשה, להחליט איזה סרט תלכו לראות או באיזו מזללה תשמינו יחד – ותראו איך כמות הקיטורים פוחתת משמעותית.
- וגם בתקציב. גם ילד בן חמש יכול להבין שאם יש לו, לדוגמה, 20 שקלים שבועיים לארטיקים, הוא צריך לבחור בין שני ארטיקים מפונפנים לחמישה ארטיקים פשוטים יותר, וכדאי לתת לו שליטה מסויימת בעניינים כספיים שנוגעים לחופש שלו.
בבריכה תמיד שקט יותר | צילום: אימג'בנק / Thinkstock - לא מנוונים את השכל לחלוטין. לקטנים יותר מערכת החינוך דואגת לשלל מטלות לחופש, אבל גם הגדולים יותר צריכים קצת תזכורות. לא צריך להושיב אותם על משוואות ריבועיות שעתיים ביום, אבל בהחלט אפשר לקבוע שעה-שעתיים שבועיות לקצת תרגול, או לדאוג שיקראו X ספרים לאורך החופש, בהתאם למסוגלות שלהם.
- נעזרים במי שאפשר. החופש, ואוגוסט בפרט, הוא זמן גביית החובות של כולם, ואנשים מוכנים לרדת נמוך בשביל לקבל איזו שעה אקסטרה מסבתא או לתפוס את הבייביסיטר המומלצת. אל תתביישו לעשות מה שצריך, כולל שוחד ומניפולציות, כדי להשיג מה שאתם צריכים – הכל כדי לשמר לילד את הדמויות הקבועות בחייו.
חברים זה מאסט
- תיאום ציפיות. עשו איתם שיחות תיאום והבהרה לא רק כשמתעורר משבר, אלא במועדים קבועים. נניח, לפני תחילת החופש הסבירו להם מה אפשרי מבחינתכם (נסיעה אחת לאילת, שבוע אצל סבתא, סרט אחד בשבוע), ושמעו מהם מה הם מוכנים ומתחייבים לעשות. בחרו מועד קבוע (נניח, מוצאי שבת) לשיחות רענון, שבהן תסכמו בקווים כלליים מה צפוי לקרות בשבוע הקרוב, וגם תעברו על השבוע החולף ותפיקו לקחים ממה שעבד טוב ומה שעבד פחות.
- לא מוותרים על מטלות בבית. גם אם הילד קם מאוחר והאשפה תוססת מהבישולים של אתמול בערב, אל תוציאו אותה במקומו, ואל תוותרו לו על שטיפת הכלים רק כי הוא גמור מהטיול של אתמול. המטלות הקבועות שלהם לא יוצאות לחופש.
- ואפילו מוסיפים כמה מטלות-חופש. כמו שלכם החודשיים האלה מזמנים אי אילו מטלות שלא קיימות בלו"ז הרגיל במהלך השנה, לילדים שלכם לא יהיה קייס לקדמן אם בזמן החופש הם יופקדו על ההליכה היומית למכולת, על איסוף האחים הקטנים מהקייטנה או כל צורך אחר של הבית.
- תנו להם לבחור מה עושים. במקום להיות אלו שמציעים אופציות (ומקבלים ייבושים ופרצופים), שלחו אותם לעשות סיעור מוחות עם האחים שלהם, ולהציע רעיונות לבילויים משפחתיים.
ותמיד תזכרו: עוד חודשיים זה נגמר | צילום: אימג'בנק / Thinkstock - אל תתנו להם להיות סוציומטים. אולי לא כל מה שאומרים על "הילדים של ימינו" נכון, אבל דבר אחד בטוח – הם זקוקים להרבה פחות אינטראקציות חברתיות מבעבר. אם בשנת הלימודים הם עוד חייבים לראות פרצופים לא דרך פייסבוק, ולנהל שיחה בקולם ולא בעזרת המקלדת, בחופש די קל להם להימנע מזה – וכדי לא לתת לכישורים הבסיסיים הללו להתנוון, אתם חייבים לעודד אותם (בתקיפות אם צריך) לפגוש חברים פיזית, ואפילו להסיע אותם בעצמכם או להתנדב לארח. אף אחד לא אמר שאנחנו נותנים רק עצות קלות.
- וגם אתם – תהיו חברותיים. נסו להתארגן עם עוד הורים, רצוי מבית הספר של הילדים, לפעילויות משותפות, שישאירו את המעגל החברתי הרגיל שלהם פעיל גם בקיץ.
- צרו זמן איכות. עצה שהיא קלישאה, ובכל זאת – נצלו את החופש, שבו אתם "נאלצים" להיות עם הילדים שלכם ממילא, להעמקת הקשר, ואל תסתפקו בשירותי בייביסיטר שתעניקו. קחו אותם לבית קפה או שבו איתם בבית, ובמקום לחפש פתרונות תעסוקה – דברו איתם.
- לא מתביישים "להשוות רשימות" עם הורים אחרים. ברור שהילד שלכם אומר רק אמת, אבל יכול להיות שבטעות, בלי לשים לב, הוא מתבלבל עם מה שנהוג אצל חברים שלו. לכן, בפעם הבאה שהוא נשבע לכם ש"אצל איתי בבית מרשים ללכת לישון בשתיים בלילה", או "איתי מקבל 50 שקל דמי כיס ביום", אל תתביישו להתקשר לאמא של איתי, ולוודא אם המקור שלכם דובר אמת.
- מתחילים לחזור לשגרה שבועיים לפני סוף החופש. כדי לרכך את החזרה ללימודים, התחילו להקדים את שעת השינה והקימה, לדלל אטרקציות (למרות תלונות ה'לא הספקנו'), ולחזור לאט לאט להתנהלות רגילה ככל האפשר.
- ושלושה ימים לפני הסוף, כבר מתנהלים כאילו השנה התחילה. חוץ מהעניין של להגיע לכיתה, ההתנהלות צריכה להיות רגילה. הולכים לישון בשעה הרגילה, קמים בשעה הרגילה ואוכלים ארוחות מסודרות בשעות של ימי השגרה.